מבוא לפסיכולוגיה - פרק 16 - קוגניציה חברתית ויחסים חברתיים

פרק 16 – קוגניציה חברתית ויחסים חברתיים

פסיכולוגיה חברתית היא חקר הדרכים שבהן מחשבות, הרגשות, תפיסות, מניעים והתנהגות מושפעים מהקשרים הבין –אישיים ומיחסי הגומלין בין בני אדם.

הבניית המציאות החברתית- כאשר צופים מקודדים באופן סלקטיבי את המתרחש, במונחים של מה שהם מצפים לראות ורוצים לראות, הם מקנים למצבים חברתיים משמעות. תפיסה חברתית היא התהליך שבאמצעותו אנו מצליחים להבין את התנהגותם של אחרים ולמיינה לקטגוריות.

מקורותיה של תיאוריית הייחוס – תיאוריית הייחוס היא גישה כללית לתיאור הדרכים שבהן התופס החברתי משתמש במידע כדי להפיק הסברים סיבתיים. לפי פריץ היידר (1958), בני אדם הם פסיכולוגיים אינטואיטיביים, המנסים להבין את מהותם של בני אדם ואת הגורמים להתנהגותם, בדיוק באותו האופן שפסיכולוגים מקצועיים מנסים להבין. לפי הרולד קלי (1967), לעיתים קרובות בני אדם מגבשים ייחוסים סיבתיים לאירועים בתנאי אי –ודאות. בני אדם מתמודדים עם האי  ודאות באמצעות צבירת מידע מאירועים אחדים ובאמצעות שימוש בעקרון ההשתנות המשותפת. על בני אדם לייחס התנהגות לגורם סיבתי כלשהו, אם גורם זה היה נוכח כל אימת שהתרחשה ההתנהגות, אך נעדר כשלא התרחשה. מרבית התרבויות המערביות מאמצות תפיסה של העצמי כעצמאי, ואילו מרבית החברות המזרחיות מאמצות תפיסה של העצמי כתלוי. חברים בתרבויות לא מערביות נוטים פחות להתמקד בפעילות יחידים במצבים שונים, כפונקציה של תלות הדדית תרבותית.

הטיות בשירות העצמי – הטיה בשירות העצמי גורמת לבני אדם לזקוף לזכותם הצלחות ולהכחיש או לתרץ את אחריותם לכישלונותיהם. בני אדם נענים להטיות בשירות העצמי גם בהיותם חלק מקבוצה: הם נוטים יותר לייחס את הצלחות הקבוצה לעצמם ואת כישלונותיה לחברי קבוצה אחרים.

נבואות המגשימות את עצמן – ממחקרים רבים עולה, כי אמונותינו וציפיותינו לגבי מצבים עשויות לשנות שינוי של ממש את עצם טבעם של מצבים אלה. נבואות המגשימות את עצמן הן ניבויים לגבי התנהגות או אירוע כלשהם בעתיד, המשנים אינטראקציות התנהגותיות, הגורמות להתרחשות הצפוי.

התנהגויות המאשרות ציפיות – מרק סניידר (1984) טבע את המושג אישור התנהגותי לתהליך, שבאמצעותו הציפיות של אדם מזולתו משפיעות על זולת זה להתנהג בדרכים המאשרות את ההשערה המקורית.

עמדות, שינוי עמדות ופעולה

עמדות והתנהגויות -  עמדה היא הערכה חיובית או שלילית על בני אדם, עצמים ורעיונות. כיצד נוכל לקבוע מתי עמדות מנבאות התנהגות ומתי אינן מנבאות אותה? אחת מתכונות העמדות המנבאת התנהגות היא הנגישות שלה- עצמת הזיקה בין מושא העמדה לבין הערכת האדם מושא זה. ככל שהתשובה הגיעה מהר יותר, כך עולה הסבירות לעקביות בין התנהגותכם לבין העמדה. לפי מחקרים, עמדות נגישות יותר כשהן מבוססות על התנסות ישירה. ככל שמרבים לנסח עמדה בנושא כלשהו, העמדה נעשית נגישה יותר. חזרה הופכת עמדות לנגישות יותר גם כשאנחנו משקרים. שקר הניע אנשים להתנהג ביתר עקיבות עם מה שחשבו באמת ולאו דווקא עם מה שאמרו. עמדות הן מנבאים טובים יותר של התנהגות כאשר העמדות וההתנהגות נמדדות באותה רמת ספציפיות.

תהליכי שכנוע – בני אדם רבים בחיינו עוסקים בשכנוע – מאמצים מכוונים לשינוי עמדותינו. מודל סבירות העיבוד – תיאוריית שכנוע המגדירה את מידת הסיכוי שבני אדם ימקדו את התהליכים הקוגניטיביים שלהם כדי לעבד מסר שנועד לשכנע. המודל מבחין, בבירור, בין מסלול מרכזי למסלול היקפי לשכנוע. המסלול המרכזי מייצג נסיבות שבהן בני אדם חושבים בכובד ראש על מסר השכנוע, ושינוי עמדתם תלוי בחוזק הנימוקים. המסלול ההיקפי מייצג נסיבות שבהן בני אדם אינם מתמקדים במסר מתוך תשומת לב יתרה, אלא מגיבים לרמזים שטחיים במצב. מחקרים מראים, כי הסיכוי שעמדות שיתנו עולה כאשר פרסומאים מתאימים טיעונים מבוססי קוגניציה לעמדות מבוססות קוגניציה, וטיעונים מבוססי רגש לעמדות מבוססות רגש.

שכנוע עצמי באמצעות פעולותינו שלנו

תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי – בני אדם רוצים להאמין כי עמדותיהם נשארות עקיבות לאורך זמן. דיסוננס קוגניטיבי הוא מצב של קונפליקט שאנו חווים לאחר קבלת החלטה, נקיטת פעולה או חשיפה למידע הנוגד את אמונותינו, הרגשותינו או ערכים קודמים שלנו. כאשר הקוגניציות של אדם לגבי התנהגותו אינן עולות בקנה אחד עם עמדות רלוונטיות, נוצר מצב אברסיבי, לא נעים, שהאדם מנסה להפחיתו. לדיסוננס כוח מניע – הוא מניע אותנו לפעול כדי להפחית את ההרגשה הבלתי נעימה. בתנאים של דיסוננס חזק, אדם פועל להצדיק את התנהגותו לאחר מעשה ועוסק בשכנוע עצמי.

תיאוריית התפיסה העצמית – לפי תיאוריית התפיסה העצמית (דריל בם) אנו מקישים על מצבנו הפנימי הקיים או האמור להתקיים, מתוך תפיסת התנהגותנו בהווה והיזכרות כיצד התנהגנו בעבר בסיטואציה נתונה. אנו משתמשים בידע עצמי זה כדי לחשוב על הסיבות או הגורמים שקבעו את התנהגותנו. אנו משיבים על השאלה אודות העדפות אישיות בתיאור התנהגותי של פעולות רלוונטיות וגורמים מצביים – במקום לערוך ביקיה מעמיקה של המחשבות וההרגשות. אחד החסרונות בתהליך השגת ידע עצמי באמצעות תפיסה עצמית הוא העובדה שפעמים רבות בני אדם אינם רגישים למידת ההשפעה של כוחות מצביים על התנהגותם.

היענות – בני אדם רוצים לשנות את התנהגותנו: להביא אותנו לידי היענות – לשנות את התנהגותנו בהתאם לרצונם.

הדדיות – אם פלוני עושה משהו למעננו, עלינו לגמול לו ולעשות משהו למענו – זוהי נורמת ההדדיות. טכניקת הדלת בפרצוף: כשאדם מסרב לבקשה גדולה הוא ייעתר, לעיתים קרובות, לבקשה צנועה ממנה.

מחויבות – קיימת סבירות גבוהה שלפיה בני אדם אשר נענו לבקשות קטנות, ייענו אח"כ לבקשות גדולות מהן. טכניקת רגל בדלת: מרגע שהצליחו לשים רגל בדלת, בני אדם יכולים לנצל את תחושת המחויבות שלנו ולהגביר את ההיענות שלנו.

נדירות – טכניקה זו מעוררת בנו תחושה שנחמיץ הזדמנות של ממש אם לא נקנה עכשיו.

דעות קדומות – דעות קדומות הן הדוגמא הבולטת ביותר למציאות חברתית שהשתבשה. דעה קדומה נוצרת במוחם של בני אדם, והיא עלולה להשפיל אחרים ולהרוס את חייהם. דעה קדומה היא עמדה נלמדת כלפי מושא מטרה, המערבת רגשות שליליים, אמונות שליליות המצדיקות את העמדה, וכוונה התנהגותית להימנע ממגע עם מי שנמצאים בקבוצת המטרה, לשלוט בהם, לפקח עליהם או להשמידם. אמונה כוזבת נחשבת לדעה קדומה אם היא אינה משתנה כאשר מציבים מולה ראיות מוצקות לעובדת היותה כוזבת.

המקורות להיווצרות דעות קדומות – קטגורציה חברתית היא התהליך שבאמצעותו בני אדם מארגנים את סביבתם החברתית באמצעות קטגורציה של עצמם ושל זולתם בקבוצות. קבוצות פנים – קבוצות שהם משתייכים אליהן ומזדהים איתן. קבוצות חוץ – קבוצות שאינם מזהים איתן. הטיית קבוצת הפנים – ההערכה שלפיה הקבוצה שהפרט משתייך אליה טובה יותר מן האחרות. רוב בני האדם מגלים העדפה כלפי חברי קבוצתם ולאו דווקא הטיה נגד חברי הקבוצה האחרת. דעות קדומות מובילות בנקל לגזענות – אפליה על בסיס צבע עור, או מוצא אתני, ולסקסיזם – אפליה על בסיס מין.  בני אדם המחזיקים בדעות קדומות ברמה גבוהה אינם מתאמצים כלל להעריך את חברי קבוצת החוץ כפרטים אינדיבידואלים, אלא תופסים אותם רק כחברים בקטגוריה שעליה חלים הסטריאוטיפים.

השפעותיהם של סטריאוטיפים- סטריאוטיפים הם הכללות לגבי קבוצת בני אדם, המייחסות את אותם המאפיינים לכל חברי הקבוצה. בני אדם נוטים לשאוב מידע מן הסטריאוטיפים שלהם כדי להשלים "נתונים חסרים". מידע כשהוא לעצמו אינו יכול להפחית דעות קדומות. בני אדם נוטים להמעיט בערכו של מידע שאינו עקבי עם הסטריאוטיפים שלהם. איום הסטריאוטיפ מתרחש כאשר אנשים ממוקמים במצבים המאופיינים בהיבטים רלוונטיים שליליים של סטריאוטיפים. הידע על קיומם של סטריאוטיפים עלול להניע אתכם להשתמש בהם, ולו גם בצורה לא מודעת.

שינוי דעות קדומות – די במגע פשוט בין קבוצות עוינות כדי להפחית דעות קדומות. השערת המגע – תכנית הנאבקת בדעות קדומות חייבת לטפח קשרי גומלין אישיים בתהליך הגשמת מטרות משותפות (עמ' 887). חברויות מאפשרות לבני אדם ללמוד על החברים בקבוצות החוץ: עם הזמן הם עשויים להזדהות עמם ולחוש כלפיהם אהדה.

יחסים חברתיים

יחסי חיבה – באופן כללי בני אדם נוטים לחבב עצמים או אנשים רק מעצם החשיפה אליהם.

משיכה גופנית – בתרבות המערב רווח הסטריאוטיפ שלפיו בני אדם המושכים מבחינה גופנית מוצלחים גם מבחינות אחרות.

דמיון (לזולת) – דמיון במדדים כמו אמונות, עמדות וערכים מטפח חברויות. מי שדומה לנו נותן לנו תחושה כי העמדות החשובות לנו, הן העמדות הצודקות. חוסר דמיון גורם, לעיתים קרובות, לדחייה חזקה.

הדדיות – אנו נוטים לחבב בני אדם שאנו מאמינים כי אף הם מחבבים אותנו. האמונה שלפיה מישהו מחבב או אינו מחבב אותנו יכולה לסייע במימוש חברות.

יחסי אהבה

חוויית האהבה – בני אדם המשיגו את האהבה בעזרת שלושה מימדים: תשוקה, אינטימיות, מחויבות. קיימים הבדלים אישיים באופן שבו בני אדם חווים אהבה. חוקרים התחילו לתהות באיזו מידה עשויה ההיקשרות המוקדמת להשפיע על החיים בגיל מבוגר יותר, כאשר הילד גדל ומחויב ליחסים עם אחרים ועם ילדים משלו. בני אדם שסגנון ההיקשרות שלהם בטוח ניהלו בבגרותם יחסים רומנטיים ממושכים יותר מאחרים. בני אדם בעלי סגנון היקשרות חרד נוטים לקנא לעיתים תדירות יותר ובעצמה רבה יותר ממי שיש להם סגנון היקשרות בטוח. התנסות ביחסים רומנטיים מושפעת גם מציפייה תרבותית: תרבויות המאופיינות בתפיסה של עצמי עצמאי מעריכות את הפרט יותר מאשר את הקולקטיב; תרבויות המאופיינות בתלות הדדית שמות דגש יותר במטרות תרבות משותפות מאשר במטרות היחיד. בני תרבויות עצמאיות שמים דגש חזק יותר באהבה. בני תרבויות עצמאיות גם תובעניים יותר כלפי בני זוגם הפוטנציאלים. מאחר שבתרבויות אלה, לבני אדם דעות מוצקות יותר באשר למימוש עצמי במסגרת היחסים, הם גם מצפים ליותר מבן או מבת הזוג שלהם לנישואין.

אילו גורמים מאפשרים יחסים ארוכי –טווח? – בני אדם המקיימים יחסים קרובים נתפסים כמי שמרגישים שה"אחר" הוא חלק מן ה"עצמי" שלהם. תיאוריית התלות ההדדית בוחנת את צורכי בני האדם ביחס לקשרים החברתיים שלהם. המחויבות מבוססת על סדרת שיפוטים: 1. דרגת החשיבות שהיחיד מקנה לכל אחד ממספר צרכים ביחסיו. 2. המידה שבה מסגרת היחסים מספקת כל אחד מצרכים אלה. 3. לגבי כל צורך, האם נמצא מישהו אחר שהיחיד מקיים עמו מערכת יחסים משמעותית בהקשר של אותו הצורך. 4. המידה שבה מסגרת היחסים החלופית מספקת כל אחד מן הצרכים. הסיכוי שבני אדם יישארו במערכת יחסים גדול יותר כאשר יחסים אלה מספקים צרכים חשובים, שאינם יכולים להיות מסופקים על ידי בן / בת זוג אחר.