30.6.2011

מבוא לפסיכולוגיה - פרק 17 - תהליכים חברתיים, חברה ותרבות


פרק 17 – תהליכים חברתיים, חברה ותרבות

תפקידים וכללים – תפקיד חברתי הוא דפוס התנהגות שהחברה מגדירה, אשר מצפים מאדם למלאו כשהוא פועל בסביבה נתונה או בקבוצה נתונה. מצבים מתאפיינים גם בכללים המופעלים בהם. כללים הם הנחיות להתנהגות בסביבות מסוימות. כוחו של המצב עשוי להביא בני אדם מן השורה לידי התנהגויות מחרידות.

נורמות חברתיות – נורמות חברתיות הן הציפיות לגישות ולהתנהגויות מקובלות מבחינה חברתית והן מתבטאות בכללים המפורשים או המשתמעים של הקבוצה. לנורמות יש כמה תפקידים חשובים. מודעות לנורמות הפועלות במצב קבוצתי נתון, עוזרת לכוון את החברים בקבוצה ולווסת את יחסי הגומלין החברתיים ביניהם.

קונפורמיות – קונפורמיות היא הנטייה לאמץ את ההתנהגות והדעות של חברי הקבוצה האחרים. שני סוגי כוחות עשויים להביא לידי קונפורמיות: השפעת המידע – הרצון לפעול הצורה נכונה ולהבין את דרך הפעולה ההולמת במצב נתון, השפעת הנורמה – הרצון שאחרים יחבבו ויקבלו אותנו ויאשרו את התנהגותנו.

 (לקרוא עמ' 909-912).

אנו לומדים כי בני אדם אינם נסחפים תמיד אחרי השפעת הנורמה; לרוב הם שומרים על עצמאותם. אנשים פועלים לפעמים בקונפורמיות אפילו במצבים חד –משמעיים ביותר.

השפעת המיעוט ונון –קונפורמיות – כשמביאים בחשבון שלקבוצת הרוב יש הכוח לשלוט במשאבים ומידע, אין תמה שבני אדם נוהגים בדרך כלל בקונפורמיות ומתאימים את עצמם לקבוצות. בסופו של דבר, ביכולתם של מעטים המשוכנעים בעמדתם ודבקים בה לערער את כוחו של הרוב. למרבה הצער, לעיתים רחוקות בלבד מיעוטים מצליחים לממש את הפוטנציאל של השפעת המידע ולהתגבר על השאיפה הנורמטיבית של הרוב להתרחק מדעות חריגות או מדעות שמעטים מחזיקים בהן.

קבלת החלטות בקבוצה – קיטוב קבוצתי: לקבוצות יש נטייה לקבל החלטות קיצוניות יותר מההחלטות שחבריהן היו מקבלים אילו פעלו לבדם. לפי מודל השפעות המידע, חברי הקבוצה תורמים להחלטה מידע בסוגים שונים. לפי מדל ההשוואה החברתית, חבר בקבוצה יחתור לזכות בהערכת עמיתיו על ידי אימוץ אידיאל קבוצתי קיצוני מעט יותר מן הנורמה האמיתית הרווחת בקבוצה. חשיבה קבוצתית – הנטייה של קבוצה המקבלת החלטות לסנן קלט לא רצוי כדי שיקל עליה להגיע לתמימות דעים, בייחוד אם היא עולה בקנה אחד עם השקפתו של המנהיג. קבוצות חשופות לנזקי החשיבה הקבוצתית בייחוד כאשר חברי הקבוצה חולקים את השאיפה הקולקטיבית לשמר דימוי עצמי חיובי של הקבוצה. חילוקי דעות משפרים לעיתים קרובות את איכות ההחלטות של הקבוצה.
אלטרואיזם והתנהגות פרו חברתית
אלטרואיזם – התנהגויות פרו חברתיות שאדם מבצע מבלי להתחשב בביטחונו או באינטרסים שלו. אנשים המשתייכים לתרבות או לחברה משתפים ביניהם פעולה ומקריבים מעצמם למען חבריהם.

שורשי האלטרואיזם – קיים מניע אנושי בסיסי להתנהגות אלטרואיסטית. כאשר בני אדם נשאלים למי יושיטו עזרה במצבי חיים ומוות, הם רגישים יחסית לבעלי גנים החופפים לגנים שלהם (לבני משפחתם). בני אדם נוטים להושיט עזרה לאנשים שהם חשים קרבה רגשית אליהם. דפוסי הושטת עזרה המבוססים על קרבה רגשית מסייעים בעקיפין לבני אדם לשמר את המאגר הגנטי שלהם. אלטרואיזם הדדי – בני אדם מתנהגים באלטרואיזם כיוון שבמובן מסוים הם מצפים מאחרים לעשות אותו הדבר למענם: כאשר מישהו עושה לנו טובה, אנו נמצאים במצוקה פסיכולוגית עד שמתאפשר לנו לגמול לו. אנתרופולוגים זיהו דפוסי אלטרואיזם הדדי בקרב מגוון מינים החיים בקבוצות חברתיות. הדדיות עקיפה: אדם מתנהג באופן אלטרואיסטי משום שהוא מאמין כי בעתיד הוא יהיה המושא של התנהגות אלטרואיסטית. למוניטין של אדם על היותו מקור אמין לאלטרואיזם יש ערך לטווח ארוך.

מניעים להתנהגות פרו –חברתית – ארבעה כוחות המעוררים בני אדם לפעול למען טובת הכלל: אלטרואיזם – עשייה שמקורה במניע לפעול למען הזולת. אגואיזם – התנהגויות פרו חברתיות שנועדו לשרת את תועלתו של האדם הפועל. קולקטיביזם – התנהגות פרו חברתית למען קבוצה מסוימת. דבקות בעקרונות – התנהגות פרו –חברתית שמטרתה לממש עקרונות מוסריים. כשאנו חשים אמפתיה כלפי אדם אחר, הרגשות האלה מעוררים מניע אלטרואיסטי להגשת עזרה.

השפעת המצב על התנהגות פרו –חברתית

התערבות הצופה מן הצד – נכונותם של אנשים להיחלץ לעזרת זרים הנתונים במצוקה – רגישה למאפייני מצב מדויקים מאוד. פיזור אחריות – כאשר יותר מאדם אחד יכול להושיט עזרה במקרה חירום, אנשים לעיתים קרובות מניחים, כי מישהו אחר יעזור או מן הדין שיעזור, ולפיכך הם נסוגים ואינם מתערבים.

התנהגות של הושטת עזרה תלויה במידת הזמן שמקדישים להערכה קפדנית של המצב.

כדי להחליט אם מדובר במקרה חירום, אנו בדרך –כלל בוחנים את תגובתם של האחרים.

תוקפנות – התנהגות הגורמת נזק פסיכולוגי או פיזי לזולת.

גישות אבולוציוניות – מבחינה אבולוציונית, בעלי חיים נוהגים בתוקפנות כדי להבטיח לעצמם נגישות לבני הזוג שהם חושקים בהם, וכדי להגן על המשאבים שמאפשרים להם ולצאצאיהם לשרוד. לפי גישתו של קונרד לורנץ, לבני אדם אין מנגנונים מפותחים לעיכוב דחפי התוקפנות שלהם. מחקרים שנערכו בעקבות עבודתו סתרו את טענתו. טווח מעשי התוקפנות של מינים רבים אחרים דומה לזה של בני אדם, ויכולתם של בני אדם לרסן את התוקפנות שלהם רבה יותר מכפי שחשב לורנץ. דחף ההישרדות יצר אצל מינים רבים או אצל רובם נטייה מולדת לצורות אלימות מסוימות.

הבדלים בין בני אדם – מדוע בני אדם תוקפניים יותר מאחרים? מחקרים מצביעים בדרך כלל על קיומו של מרכיב גנטי חזק בהתנהגות תוקפנית. גורמים גנטיים יכולים להסביר 50%-60% מן השונות בתוקפנות פיזית. אשר לאלימות חברתית, גנטיקה יכולה להסביר 20% מן השונות. חוקרים שיערו כי נטייתם של ילדים להשתמש בתוקפנות חברתית עשויה לנבוע מסוג ההורות שחוו. ש חוקרים שהתמקדו בהבדלים במוח ובפעילות ההורמונאלית העשויים להצביע על נטייה להתנהגות תוקפנית. מבני מוח אחדים, דוגמת האמיגדלה וחלקים מן הקורטקס, ממלאים תפקיד בהבעת רגשות ובוויסותם. הבדלים אחדים בתוקפנות בין בני אדם עשויים לשקף תגובות עקה מופחתות. תוקפנות אימפולסיבית נוצרת בתגובה על מצבים, ומקורה רגשי. לתוקפנות אינסטרומנטאלית יש מטרה והיא מבוססת על קוגניציה. אנשים שדיווחו על נטייה לתוקפנות אימפולסיבית התאפיינו באופן כללי בתגובתיות רגשית חזקה. אנשים שדיווחו על נטייה לתוקפנות אינסטרומנטאלית קיבלו ציונים גבוהים במשתנה "הערכה חיובית של אלימות": הם האמינו כי צורות רבות של אלימות מוצדקות וכן התנערו מאחריות מוסרית להתנהגויות תוקפניות.

השפעת המצב

השערת התסכול והתוקפנות – תסכול מתעורר במצב שבו נמנע מבני אדם להשיג את מטרותיהם או שהדרך אל המטרות נחסמת. עלייה ברמת התסכול מגדילה את הסבירות לתוקפנות.

טמפרטורה ותוקפנות – ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, הסיכוי שאנשים יבצעו תקיפות עולה. במזג אוויר חם יותר אנשים נוטים לצאת החוצה ולפיכך להיות "זמינים" יותר כקורבנות תקיפה.

התגרות ישירה והסלמה – התגרות ישירה מעוררת תוקפנות. כלומר, כשמישהו מרגיז אותנו ואנו סבורים שהוא עושה זאת בכוונה תחילה, הסיכוי שנגיב בתוקפנות כלשהי, פיזית או מילולית, גדל.. פעולה שאין ביסודה כוונה, מתפרשת בדרך כלל באורח שלילי פחות.

ההגבלות שהתרבות מטילה – יש בנמצא נתונים המלמדים כי נורמות וערכים של התרבות מגבילים במידה רבה את הסבירות שאדם ינהג בתוקפנות.

תפיסה של העצמי והתנהגות תוקפנית – מרבית התרבויות המערביות מטפחות תפיסה של העצמי כעצמאי, ואילו תרבויות המזרח מטפחות תפיסה של העצמי כתלוי. אם אדם חש שהוא קשור באופן יסודי לחברים אחרים בתרבותו, הסיכוי שיגיב בתוקפנות קטן יותר שהרי, בסופו של דבר, התוקפנות תהיה מכוונת נגד ה"עצמי" שלו.

נורמות של התנהגות תוקפנית – חוקרים פיתחו את מודל התוקפנות הכללי כדי להסביר את הקשר בין חשיפה לאמצעי תקשורת שמופיעה בהם אלימות, לבין התנהגות תוקפנית. אנשים רוכשים מערך כללי של מבני ידע בנושא תוקפנות באמצעות חשיפה לאלימות באמצעי התקשורת. רק בעת האחרונה החלו חוקרים ללמוד את השפעת החשיפה לאלימות על שלומם הנפשי של ילדים ועל נטייתם להתנהגות תוקפנית.

פסיכולוגיה של סכסוכים ושל שלום

ציות לסמכות – הציות העיוור של הנאצים במלחמת העולם השנייה לא נבע בהכרח מנטיות ייחודיות, אלא מכוחם של מצבים שהיו עשויים לפעול על כל אחד.

(לקרוא עמ'  944- 941)

מדוע בני אדם מצייתים לסמכות? – כדי להבין מדוע אנו מצייתים לסמכות, עלינו לבחון בקפידה את הכוחות הפסיכולוגיים הפועלים במצב. מילגרם וחוקרים אחרים עשו מניפולציות על כמה היבטים של תנאי הניסוי כדי להוכיח שהסיבה המכרעת לאפקט הציות היא משתני מצב ולא משתני אישיות. את שורשיהן של שתי הסיבות שבעטיין אנשים מצייתים לסמכות במצבים האלה, אפשר למצוא בשני מקורות השפעה, השפעת הנורמה והשפעת המידע. אנשים רוצים שיחבבו אותם ורוצים להיות צודקים. לבסוף, ציות לסמכות בניסוי הזה נובע בחלקו מההרגל הטבוע בבני אדם, שבילדותם הם לומדים אותו בסביבות רבות ושונות – לציית לסמכות בלי עוררין. ציות עיוור לסמכות משמעותו להישמע לכל דמות סמכות, תהא אשר תהא, רק בשל המעמד המיוחס לה, מבלי להביא בחשבון אם יש בבקשותיה ובפקודותיה ממידת הצדק אם לאו.

פסיכולוגיה של רצח עם ושל מלחמה

רצח עם – פעמים רבות בתולדות האנושות יצאו קבוצות למסע של רצח עם – השמדה שיטתית של קבוצות אחרות. נקודת המוצא היא, לעיתים קרובות, תנאי חיים קשים מאוד בחברה. קבוצות חוץ נהפכות לשעיר לעזאזל ומואשמות בכל חוליי החברה, מה שהופך לחלק מן האידיאולוגיה התרבותית או הפוליטית, כך שניתן להצדיק בנקל הפעלת אלימות נגדה. המבצעים של מעשי האלימות והצופים מן הצד מתחילים להאמין שהיות שאנו חיים בעולם צודק, הקורבנות עשו בוודאי משהו שבעטיו מופנית נגדם האלימות. לחדול מהאלימות פירושו להודות כי בטעות יסודה.

תפיסות ודימויים של "האויב" – דעות קדומות ונכונות להפלות אינן מתעוררות באופן ספונטני; הן מצריכות נסיבות חברתיות המטפחות את האמונה ש"האויב" צורך את המשאבים הדלים. כל אלה מכשירים את הקרקע לאלימות. כשמשטרים הופכים את ה"אויב" לשעיר לעזאזל, הם לעיתים קרובות מפעילים גם דה –הומניזציה – הם מנסים לשכנע אנשים לראות בחברי הקבוצה אובייקטים לא אנושיים שיש לשנוא ולהשמיד. את הדה –הומניזציה יוצרים באמצעות תיאורים חיים של האויב בנאומים פוליטיים ובאמצעי התקשורת.

מדוע יוצאים למלחמות? – מדוע בני אדם מוכנים להקריב את חייהם למען המדינה שלהם? יש חוקרים הסבורים כי אנשים הפנימו קשר בין "משפחה" ל"מדינה". נדיר שמדינות יוצאות למלחמה כדי להשתלט או לכבוש. הכוחות הפסיכולוגיים של בני אדם הם שמדרבנים אותם לשאת את סבלות המלחמה.

פסיכולוגיה של שלום

ניתוח סוגי מנהיגות ומשטרים – הפסיכולוגיה החברתית המודרנית התפתחה מתוך כור המצרף הזה שהיה בו פחד, דעות קדומות ומלחמה. פסיכולוגים חברתיים מוקדמים התמקדו בהבנת טבעה של האישיות הסמכותנית שביסוד המנטאליות הפשיסטית. חלוץ הפסיכולוגיה החברתית היה קורט לוין. לוין לא הבין כיצד נכנעה ארצו כליל לעריצותו של רודן פשיסטי. לוין חקר את הדינאמיקה הקבוצתית – כיצד מנהיגים משפיעים ישירות על חסידיהם וכיצד תהליכים בקבוצה משנים את התנהגותם של החברים בה.

הוכח כי מן הבחינה הפסיכולוגית, דמוקרטיה עדיפה מן הסוגים האחרים של האווירה הקבוצתית וגם יעילה יותר מהם. כמו כן, מנהיגים דמוקרטיים עוררו את התגובות הבריאות ביותר בחברי קבוצתם; קבוצות בהנהגה של רודן חוללו את התגובות ההרסניות ביותר. העולם סובל פחות כאשר משטרים דמוקרטיים פועלים להבטיח שלא יהיה אפשר לנצל את כוחו של השלטון לפי גחמותיה של קבוצת עלית קטנה, ולהביא לתוצאות הרות אסון.

טיפוח קשרים לשם קידום יישוב סכסוכים – הגישה העיקרית שפסיכולוגים של שלום נוקטים בה היא הגישה שתיארנו, המשמשת לטיפול בצורות אחרות של דעות קדומות: יש להפגיש אנשים בסביבה המעודדת שיתוף פעולה והמאפשרת לטפח אמון הדדי ומטרות משותפות. אומות וקבוצות משנות את תגובותיהן רק כאשר חינוך לשלום מוטמע היטב בקרב העמים שלהן. תובנות ממחקרים פסיכולוגיים עזרו לפתח כמה תכניות של חינוך לשלום. 

23.6.2011

מבוא לפסיכולוגיה - פרק 16 - קוגניציה חברתית ויחסים חברתיים


פרק 16 – קוגניציה חברתית ויחסים חברתיים

פסיכולוגיה חברתית היא חקר הדרכים שבהן מחשבות, הרגשות, תפיסות, מניעים והתנהגות מושפעים מהקשרים הבין –אישיים ומיחסי הגומלין בין בני אדם.

הבניית המציאות החברתית- כאשר צופים מקודדים באופן סלקטיבי את המתרחש, במונחים של מה שהם מצפים לראות ורוצים לראות, הם מקנים למצבים חברתיים משמעות. תפיסה חברתית היא התהליך שבאמצעותו אנו מצליחים להבין את התנהגותם של אחרים ולמיינה לקטגוריות.

מקורותיה של תיאוריית הייחוס – תיאוריית הייחוס היא גישה כללית לתיאור הדרכים שבהן התופס החברתי משתמש במידע כדי להפיק הסברים סיבתיים. לפי פריץ היידר (1958), בני אדם הם פסיכולוגיים אינטואיטיביים, המנסים להבין את מהותם של בני אדם ואת הגורמים להתנהגותם, בדיוק באותו האופן שפסיכולוגים מקצועיים מנסים להבין. לפי הרולד קלי (1967), לעיתים קרובות בני אדם מגבשים ייחוסים סיבתיים לאירועים בתנאי אי –ודאות. בני אדם מתמודדים עם האי  ודאות באמצעות צבירת מידע מאירועים אחדים ובאמצעות שימוש בעקרון ההשתנות המשותפת. על בני אדם לייחס התנהגות לגורם סיבתי כלשהו, אם גורם זה היה נוכח כל אימת שהתרחשה ההתנהגות, אך נעדר כשלא התרחשה. מרבית התרבויות המערביות מאמצות תפיסה של העצמי כעצמאי, ואילו מרבית החברות המזרחיות מאמצות תפיסה של העצמי כתלוי. חברים בתרבויות לא מערביות נוטים פחות להתמקד בפעילות יחידים במצבים שונים, כפונקציה של תלות הדדית תרבותית.

הטיות בשירות העצמי – הטיה בשירות העצמי גורמת לבני אדם לזקוף לזכותם הצלחות ולהכחיש או לתרץ את אחריותם לכישלונותיהם. בני אדם נענים להטיות בשירות העצמי גם בהיותם חלק מקבוצה: הם נוטים יותר לייחס את הצלחות הקבוצה לעצמם ואת כישלונותיה לחברי קבוצה אחרים.

נבואות המגשימות את עצמן – ממחקרים רבים עולה, כי אמונותינו וציפיותינו לגבי מצבים עשויות לשנות שינוי של ממש את עצם טבעם של מצבים אלה. נבואות המגשימות את עצמן הן ניבויים לגבי התנהגות או אירוע כלשהם בעתיד, המשנים אינטראקציות התנהגותיות, הגורמות להתרחשות הצפוי.

התנהגויות המאשרות ציפיות – מרק סניידר (1984) טבע את המושג אישור התנהגותי לתהליך, שבאמצעותו הציפיות של אדם מזולתו משפיעות על זולת זה להתנהג בדרכים המאשרות את ההשערה המקורית.

עמדות, שינוי עמדות ופעולה

עמדות והתנהגויות -  עמדה היא הערכה חיובית או שלילית על בני אדם, עצמים ורעיונות. כיצד נוכל לקבוע מתי עמדות מנבאות התנהגות ומתי אינן מנבאות אותה? אחת מתכונות העמדות המנבאת התנהגות היא הנגישות שלה- עצמת הזיקה בין מושא העמדה לבין הערכת האדם מושא זה. ככל שהתשובה הגיעה מהר יותר, כך עולה הסבירות לעקביות בין התנהגותכם לבין העמדה. לפי מחקרים, עמדות נגישות יותר כשהן מבוססות על התנסות ישירה. ככל שמרבים לנסח עמדה בנושא כלשהו, העמדה נעשית נגישה יותר. חזרה הופכת עמדות לנגישות יותר גם כשאנחנו משקרים. שקר הניע אנשים להתנהג ביתר עקיבות עם מה שחשבו באמת ולאו דווקא עם מה שאמרו. עמדות הן מנבאים טובים יותר של התנהגות כאשר העמדות וההתנהגות נמדדות באותה רמת ספציפיות.
תהליכי שכנוע – בני אדם רבים בחיינו עוסקים בשכנוע – מאמצים מכוונים לשינוי עמדותינו. מודל סבירות העיבוד – תיאוריית שכנוע המגדירה את מידת הסיכוי שבני אדם ימקדו את התהליכים הקוגניטיביים שלהם כדי לעבד מסר שנועד לשכנע. המודל מבחין, בבירור, בין מסלול מרכזי למסלול היקפי לשכנוע. המסלול המרכזי מייצג נסיבות שבהן בני אדם חושבים בכובד ראש על מסר השכנוע, ושינוי עמדתם תלוי בחוזק הנימוקים. המסלול ההיקפי מייצג נסיבות שבהן בני אדם אינם מתמקדים במסר מתוך תשומת לב יתרה, אלא מגיבים לרמזים שטחיים במצב. מחקרים מראים, כי הסיכוי שעמדות שיתנו עולה כאשר פרסומאים מתאימים טיעונים מבוססי קוגניציה לעמדות מבוססות קוגניציה, וטיעונים מבוססי רגש לעמדות מבוססות רגש.

שכנוע עצמי באמצעות פעולותינו שלנו

תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי – בני אדם רוצים להאמין כי עמדותיהם נשארות עקיבות לאורך זמן. דיסוננס קוגניטיבי הוא מצב של קונפליקט שאנו חווים לאחר קבלת החלטה, נקיטת פעולה או חשיפה למידע הנוגד את אמונותינו, הרגשותינו או ערכים קודמים שלנו. כאשר הקוגניציות של אדם לגבי התנהגותו אינן עולות בקנה אחד עם עמדות רלוונטיות, נוצר מצב אברסיבי, לא נעים, שהאדם מנסה להפחיתו. לדיסוננס כוח מניע – הוא מניע אותנו לפעול כדי להפחית את ההרגשה הבלתי נעימה. בתנאים של דיסוננס חזק, אדם פועל להצדיק את התנהגותו לאחר מעשה ועוסק בשכנוע עצמי.

תיאוריית התפיסה העצמית – לפי תיאוריית התפיסה העצמית (דריל בם) אנו מקישים על מצבנו הפנימי הקיים או האמור להתקיים, מתוך תפיסת התנהגותנו בהווה והיזכרות כיצד התנהגנו בעבר בסיטואציה נתונה. אנו משתמשים בידע עצמי זה כדי לחשוב על הסיבות או הגורמים שקבעו את התנהגותנו. אנו משיבים על השאלה אודות העדפות אישיות בתיאור התנהגותי של פעולות רלוונטיות וגורמים מצביים – במקום לערוך ביקיה מעמיקה של המחשבות וההרגשות. אחד החסרונות בתהליך השגת ידע עצמי באמצעות תפיסה עצמית הוא העובדה שפעמים רבות בני אדם אינם רגישים למידת ההשפעה של כוחות מצביים על התנהגותם.

היענות – בני אדם רוצים לשנות את התנהגותנו: להביא אותנו לידי היענות – לשנות את התנהגותנו בהתאם לרצונם.

הדדיות – אם פלוני עושה משהו למעננו, עלינו לגמול לו ולעשות משהו למענו – זוהי נורמת ההדדיות. טכניקת הדלת בפרצוף: כשאדם מסרב לבקשה גדולה הוא ייעתר, לעיתים קרובות, לבקשה צנועה ממנה.

מחויבות – קיימת סבירות גבוהה שלפיה בני אדם אשר נענו לבקשות קטנות, ייענו אח"כ לבקשות גדולות מהן. טכניקת רגל בדלת: מרגע שהצליחו לשים רגל בדלת, בני אדם יכולים לנצל את תחושת המחויבות שלנו ולהגביר את ההיענות שלנו.

נדירות – טכניקה זו מעוררת בנו תחושה שנחמיץ הזדמנות של ממש אם לא נקנה עכשיו.

דעות קדומות – דעות קדומות הן הדוגמא הבולטת ביותר למציאות חברתית שהשתבשה. דעה קדומה נוצרת במוחם של בני אדם, והיא עלולה להשפיל אחרים ולהרוס את חייהם. דעה קדומה היא עמדה נלמדת כלפי מושא מטרה, המערבת רגשות שליליים, אמונות שליליות המצדיקות את העמדה, וכוונה התנהגותית להימנע ממגע עם מי שנמצאים בקבוצת המטרה, לשלוט בהם, לפקח עליהם או להשמידם. אמונה כוזבת נחשבת לדעה קדומה אם היא אינה משתנה כאשר מציבים מולה ראיות מוצקות לעובדת היותה כוזבת.

המקורות להיווצרות דעות קדומות – קטגורציה חברתית היא התהליך שבאמצעותו בני אדם מארגנים את סביבתם החברתית באמצעות קטגורציה של עצמם ושל זולתם בקבוצות. קבוצות פנים – קבוצות שהם משתייכים אליהן ומזדהים איתן. קבוצות חוץ – קבוצות שאינם מזהים איתן. הטיית קבוצת הפנים – ההערכה שלפיה הקבוצה שהפרט משתייך אליה טובה יותר מן האחרות. רוב בני האדם מגלים העדפה כלפי חברי קבוצתם ולאו דווקא הטיה נגד חברי הקבוצה האחרת. דעות קדומות מובילות בנקל לגזענות – אפליה על בסיס צבע עור, או מוצא אתני, ולסקסיזם – אפליה על בסיס מין.  בני אדם המחזיקים בדעות קדומות ברמה גבוהה אינם מתאמצים כלל להעריך את חברי קבוצת החוץ כפרטים אינדיבידואלים, אלא תופסים אותם רק כחברים בקטגוריה שעליה חלים הסטריאוטיפים.

השפעותיהם של סטריאוטיפים- סטריאוטיפים הם הכללות לגבי קבוצת בני אדם, המייחסות את אותם המאפיינים לכל חברי הקבוצה. בני אדם נוטים לשאוב מידע מן הסטריאוטיפים שלהם כדי להשלים "נתונים חסרים". מידע כשהוא לעצמו אינו יכול להפחית דעות קדומות. בני אדם נוטים להמעיט בערכו של מידע שאינו עקבי עם הסטריאוטיפים שלהם. איום הסטריאוטיפ מתרחש כאשר אנשים ממוקמים במצבים המאופיינים בהיבטים רלוונטיים שליליים של סטריאוטיפים. הידע על קיומם של סטריאוטיפים עלול להניע אתכם להשתמש בהם, ולו גם בצורה לא מודעת.

שינוי דעות קדומות – די במגע פשוט בין קבוצות עוינות כדי להפחית דעות קדומות. השערת המגע – תכנית הנאבקת בדעות קדומות חייבת לטפח קשרי גומלין אישיים בתהליך הגשמת מטרות משותפות (עמ' 887). חברויות מאפשרות לבני אדם ללמוד על החברים בקבוצות החוץ: עם הזמן הם עשויים להזדהות עמם ולחוש כלפיהם אהדה.

יחסים חברתיים

יחסי חיבה – באופן כללי בני אדם נוטים לחבב עצמים או אנשים רק מעצם החשיפה אליהם.

משיכה גופנית – בתרבות המערב רווח הסטריאוטיפ שלפיו בני אדם המושכים מבחינה גופנית מוצלחים גם מבחינות אחרות.

דמיון (לזולת) – דמיון במדדים כמו אמונות, עמדות וערכים מטפח חברויות. מי שדומה לנו נותן לנו תחושה כי העמדות החשובות לנו, הן העמדות הצודקות. חוסר דמיון גורם, לעיתים קרובות, לדחייה חזקה.

הדדיות – אנו נוטים לחבב בני אדם שאנו מאמינים כי אף הם מחבבים אותנו. האמונה שלפיה מישהו מחבב או אינו מחבב אותנו יכולה לסייע במימוש חברות.

יחסי אהבה

חוויית האהבה – בני אדם המשיגו את האהבה בעזרת שלושה מימדים: תשוקה, אינטימיות, מחויבות. קיימים הבדלים אישיים באופן שבו בני אדם חווים אהבה. חוקרים התחילו לתהות באיזו מידה עשויה ההיקשרות המוקדמת להשפיע על החיים בגיל מבוגר יותר, כאשר הילד גדל ומחויב ליחסים עם אחרים ועם ילדים משלו. בני אדם שסגנון ההיקשרות שלהם בטוח ניהלו בבגרותם יחסים רומנטיים ממושכים יותר מאחרים. בני אדם בעלי סגנון היקשרות חרד נוטים לקנא לעיתים תדירות יותר ובעצמה רבה יותר ממי שיש להם סגנון היקשרות בטוח. התנסות ביחסים רומנטיים מושפעת גם מציפייה תרבותית: תרבויות המאופיינות בתפיסה של עצמי עצמאי מעריכות את הפרט יותר מאשר את הקולקטיב; תרבויות המאופיינות בתלות הדדית שמות דגש יותר במטרות תרבות משותפות מאשר במטרות היחיד. בני תרבויות עצמאיות שמים דגש חזק יותר באהבה. בני תרבויות עצמאיות גם תובעניים יותר כלפי בני זוגם הפוטנציאלים. מאחר שבתרבויות אלה, לבני אדם דעות מוצקות יותר באשר למימוש עצמי במסגרת היחסים, הם גם מצפים ליותר מבן או מבת הזוג שלהם לנישואין.

אילו גורמים מאפשרים יחסים ארוכי –טווח? – בני אדם המקיימים יחסים קרובים נתפסים כמי שמרגישים שה"אחר" הוא חלק מן ה"עצמי" שלהם. תיאוריית התלות ההדדית בוחנת את צורכי בני האדם ביחס לקשרים החברתיים שלהם. המחויבות מבוססת על סדרת שיפוטים: 1. דרגת החשיבות שהיחיד מקנה לכל אחד ממספר צרכים ביחסיו. 2. המידה שבה מסגרת היחסים מספקת כל אחד מצרכים אלה. 3. לגבי כל צורך, האם נמצא מישהו אחר שהיחיד מקיים עמו מערכת יחסים משמעותית בהקשר של אותו הצורך. 4. המידה שבה מסגרת היחסים החלופית מספקת כל אחד מן הצרכים. הסיכוי שבני אדם יישארו במערכת יחסים גדול יותר כאשר יחסים אלה מספקים צרכים חשובים, שאינם יכולים להיות מסופקים על ידי בן / בת זוג אחר. 

16.6.2011

מבוא לפסיכולוגיה -פרק 15 - טיפול בהפרעות פסיכולוגיות


פרק 15 – טיפול בהפרעות פסיכולוגיות

ככל שהחוקרים יודעים יותר על הסיבות לפסיכופתולוגיה ועל תוצאותיה, הם יכולים לשפר את מאגר שיטות הטיפול שלהם.

ההקשר הטיפולי

מטרות הטיפול ושיטות הטיפול העיקריות – ארבע משימות או יעדים מרכזיים: 1. להגיע לאבחון הבעיה, מהו סוג ההפרעה ומהו השם הפסיכיאטרי המתאים לה. 2. להגיע אטיולוגיה (סיבת הבעיה) מתקבלת על הדעת. 3. לקבוע פרוגנוזה, הערכה של מהלך התפתחות הבעיה עם טיפול ובלעדיו. 4. לקבוע ולבצע טיפול המיועד לצמצם למינימום, או להעלים, את התסמינים הבעייתיים, ואם אפשר גם את מקורותיהם.

שיטות טיפול ביו רפואיות - מתמקדות בשינוי המנגנונים המפעילים את מערכת העצבים המרכזית. התערבויות כימיות או פיזיות, לרבות ניתוחים, תרופות וטיפול בהלם חשמלי, הפועלות ישירות על הקשר שבין המוח לגוף.

 שיטות טיפול פסיכולוגיות – פסיכותרפיה, קיימים ארבעה סוגים עיקריים של פסיכותרפיה: פסיכו דינמית, התנהגותית, קוגניטיבית ואקזיסטנציאליסטית – הומניסטית. הגישה הפסיכו דינמית – מטפלים בשיטות פסיכו דינמיות מטפלים בהפרעות נפש באמצעות "ריפוי בדיבור", שבו המטפל מסייע לאדם להגיע לתובנות על הקשר שבין התסמינים החיצוניים לבין קונפליקטים חבויים בלתי פתורים. טיפול התנהגותי רואה בהתנהגויות עצמן ליקויים שיש לשנותם. הפרעות הן דפוסי התנהגות נלמדים ולא תסמינים של מחלת נפש. שינוי הקשר שבין חיזוקים לתגובות רצוניות ובינם לבין תגובות בלתי רצויות. טיפול קוגניטיבי – מנסה לבנות מחדש את האופן שבו אדם חושב באמצעות שינוי הטענות –המעוותות לעיתים- שהפרט אומר לעצמו באשר לגורמי הבעיה. שיטות טיפול שצמחו מתוך המסורת ההומניסטית מדגישות את ערכיו של המטופל, ומתמקדים בשיפור תפקודם של בני אדם בריאים ביסודם יותר מאשר בתיקון התסמינים של מי שלוקים בהפרעות קשות. פסיכותרפיסטים רבים נוקטים גישה אינטגרטיבית: הם משלבים כמה גישות תיאורטיות כדי שמטופליהם או לקוחותיהם יפיקו את מירב התועלת.

מטפלים וסביבות טיפול – בני אדם פונים, בדרך כלל, לאנשי מקצוע מוסמכים בתחום בריאות הנפש רק כשהבעיות הפסיכולוגיות שלהם מחמירות או כשהן נמשכות זמן רב. עובד סוציאלי קליני, הוכשר להביא בחשבון את ההקשרים החברתיים של הבעיות. (כהן דת מייעץ, פסיכולוג קליני, פסיכולוג יועץ עמ' 804). פסיכיאטר הוא מטפל בעל תואר דוקטור לרפואה, שלאחר סיום לימודיו התמחה בהפרעות נפש ורגש. פסיכואנליטיקאי לאחר סיום לימודיו התמחה בגישה הפרוידיאנית. קשר טיפולי הוא מערכת היחסים ההדדית שהלקוח או המטופל יוצר עם המטפל.

תולדות הטיפול באשפוז (עמ' 805-807)

טיפול פסיכו דינמי – מבוסס על ההנחה כי הגורם לבעיותיו של המטופל הוא המתח הפסיכולוגי בין דחפיו הלא מודעים לבין המגבלות והאילוצים בחייו.

פסיכואנליזה פרוידיאנית – טכניקה אינטנסיבית וארוכת טווח לגילוי מוטיבציות לא מודעות וקונפליקטים לא מודעים בקרב בני אדם נוירוטיים ואחוזי חרדה. הפרעות חרדה הן חוסר יכולת לפתור במידה מספקת קונפליקטים בין הדחפים הלא מודעים הלא רציונאליים של הסתמי, לבין המגבלות החברתיות שהאדם הפנים ושהאני העליון כופה. מטרתה ליצור הרמוניה תוך נפשית המרחיבה את המודעות לכוחות הסתמי, מפחיתה ציות יתר לדרישות האני העליון ומחזקת את תפקידו של האני. תסמינים הם מסרים מן הלא מודע שמשהו אינו כשורה. תפקידו של המטופל לעזור למטופל להעלות מחשבות מודחקות, ולעזור לו להגיע לתובנות בנוגע לקשר בין התסמינים למקורותיהם.

אסוציאציה חופשית וקתרזיס- אסוציאציה חופשית היא ההליך העיקרי שבו משתמשים בפסיכואנליזה כדי לחקור את הלא מודע ולשחרר חומר מודחק. כל שחרור רגשי כזה, בעזרת תהליך זה, או תהליכים אחרים בהקשר הטיפולי, נקרא בשם קתרזיס.

התנגדות – בשלב מסוים בתהליך האסוציאציה החופשית יפגין המטופל התנגדות – אי יכולת או אי רצון לדון בתשוקות, בחוויות או ברעיונות מסוימים. כשהחומר המודחק עולה לבסוף אל פני השטח, המטופל טוען בדרך כלל שהוא חסר חשיבות, אבסורדי, לא רלוונטי או מביך. מטרתה של הפסיכואנליזה היא לשבור התנגדויות.

ניתוח חלומות – חלומות הם מקור מידע חשוב על מניעיו הלא מודעים של המטופל. מניע שאי אפשר לבטאו בערות, עשוי לבוא לידי ביטוי בחלום. שני סוגי תוכן: תוכן גלוי – שהחולמים זוכרים, תוכן חבוי – המניעים האמיתיים, המופיעים בצורה מוסווית משום שהם מכאיבים מאוד או בלתי קבילים. ניתוח חלומות – טכניקה טיפולית שבה נבחן תוכנם של החלומות כדי לגלות את התוכן החבוי.

העברה והעברה נגדית – המטופל מפתח בדרך כלל רגשות כלפי המטפל. תגובה רגשית זו ידועה בשם העברה: היא יכולה להיות חיובית או שלילית, ע"פ טיפ הרגשות. העברה נגדית מתרחשת כאשר מטפל מחבב או אינו מחבב את המטופל, מכיוון שהמטופל נתפס בעיניו כדומה לדמויות משמעותיות בחייו.

שיטות טיפול פסיכו דינמיות מאוחרות יותר – מטפלים אלה מדגישים, יותר מפרויד, את הנקודות האלה: 1. סביבתו החברתית הנוכחית של המטופל 2. השפעתן המתמשכת של חוויות בחיים 3. התפקיד של מוטיבציה חברתית ושל יחסי אהבה בין –אישיים 4. חשיבות תפקוד האני והתפתחות מושג העצמי. (הארי סטק סאליבן – חשיבותם של יחסים חברתיים, מלאני קליין – אינסטינקט המוות, תוקפנות ואהבה).

טיפול התנהגותי – שיטות טיפול התנהגותיות מתמקדות בהתנהגויות חיצוניות גלויות.  התנהגויות אבנורמליות נרכשות כמו התנהגויות נורמאליות, כלומר בתהליך למידה הפועל לפי העקרונות הבסיסיים של התניה ולמידה.

 טיפול התנהגותי / שינוי התנהגות – השימוש השיטתי בעקרונות למידה שנועד להגביר התנהגויות רצויות ולהקטין את שכיחותן של התנהגויות בעייתיות. כאשר אורגניזמים אינם לומדים להתמודד ביעילות, אפשר להתגבר על תגובותיהם הלא משתגלות בטיפול המושתת על עקרונות הלמידה. מטפלים פסיכו דינמיים ניבאו כי טיפול בהתנהגות החיצונית בלבד מבלי להתמודד עם הבעיה הפנימית, האמיתית, יסתיים בהתחלפות תסמין, עם זאת מחקרים הראו כי כאשר התנהגויות פתולוגיות מוכחדות בטיפול התנהגותי, הן אינן מתחלפות.

התניית נגד – בהתניית נגד מתנים תגובה חדשה כדי שתחליף תגובה לא מסתגלת או תסתור אותה.

טיפול חשיפה – הדרך העיקרית בטיפול חשיפה היא לעמת את האדם עם האובייקט או עם המצב המעוררים חרדה. ג'וזף וולפה, תיאוריית העכבה ההדדית – אי אפשר להרגיע את מערכת העצבים ולגרות אותה בעת ובעונה אחת. התמודדות פסיכולוגית הדרגתית עם הגירוי המפחיד בשעה שהאדם רגוע, היא שיטת טיפול הידועה בשם הקהיה שיטתית. הלקוח מזהה את הגירויים, מתרגל שיטה הדרגתית להרפיית שרירים עמוקה, ואז מתחיל תהליך ההקהיה עצמו. הצפה – לקוחות מסכימים להיחשף ישירות למצב המעורר את הפוביה. מניעת תגובה – הלקוח לא רק נחשף למה שעורר בו פחד – אלא גם נמנע ממנו לבצע את ההתנהגות הכפייתית.

טיפול הרתעה – משתמשים בתהליכי התניית נגד כדי לצמד את הגירויים האלה עם גירויים מרתיעים רבי עצמה, דוגמת הלם חשמלי או חומרים מעוררי בחילה.

ניהול התרחשויות מותנות – אסטרטגיית טיפול כללית לשינוי התנהגות על ידי שינוי תוצאותיה: אסטרטגיות חיזוקים חיוביים ואסטרטגיות הכחדה. אסטרטגיות חיזוקים חיוביים – תגובה שחיזוק מופיע מיד אחריה נוטה לחזור, ותדירותה גדלה עם הזמן. העיקרון המרכזי הזה בלמידה אופרנטית הופך לאסטרטגיה טיפולית כאשר משתמשים בו כדי לשנות את תדירותה של תגובה רצויה המחליפה תגובה לא רצויה. אסטרטגיות הכחדה – לעיתים קרובות חיזוקים חיוביים מתונים גורמים להתנהגות להמשיך ולקרות על אף תוצאותיה השליליות הברורות. אסטרטגיות הכחדה יעילות בטיפול במקרים שבהם התנהגויות בעייתיות משתמרות בשל נסיבות מחזקות שאין משגיחים בהן.

טיפול באמצעות למידה חברתית – לעיתים קרובות אנו לומדים כללים ומיישמים אותם בהתנסויות חדשות באמצעים סמליים כמו התבוננות בהתנסויות של אחרים במציאות, בסרטי קולנוע או בטלוויזיה. טיפול באמצעות למידה חברתית נועד לשנות דפוסי התנהגות בעייתיים באמצעות ארגון תנאים שבהם לקוח צופה במודלים המקבלים חיזוק על תגובה רצויה. (חיקוי מודלים)

אימון במיומנויות חברתיות – מיומנויות חברתיות הן מערכי תגובות המאפשרים לבני אדם להשיג ביעילות את מטרותיהם החברתיות כשהם מתקרבים לאחרים או מקיימים עמם יחסים בין אישיים. המיומנויות האלה כוללות את הידיעה מה לומר ולעשות במצבים נתונים, כדי לעורר תגובה רצויה, כיצד לומר ולעשות את הדברים ומתי לומר ולעשות אותם. (תרגול התנהגותי).

טכניקות הכללה – מקובל כיום לשלב טכניקות הכללה בתהליך הטיפולי עצמו. מטרתן של טכניקות אלה להגביר את הדמיון בין התנהגויות היעד, המחזקים, המודלים והגירויים בטיפול לבין סביבות חיים אמיתיות. הלקוח מקבל תגמולים בתכנית חיזורים חלקית כדי להבטיח שהשפעתם תישמר בעולם הממשי, שבו תגמולים אינם ניתנים תמיד.

טיפול קוגניטיבי – מנסה לשנות רגשות והתנהגויות בעייתיות באמצעות שינוי האופן שבו הלקוח חושב על חוויות משמעותיות בחייו.

שינוי אמונות שגויות – בעיות פסיכולוגיות רבות מתעוררות בשל האופן שבו בני אדם חושבים על עצמם ביחס לזולתם וביחס לאירועים שהם עומדים לפניהם, חשיבה כוזבת עשויה להתבסס על שלושה יסודות: 1. עמדות שאינן מתקבלות על הדעת, 2. הנחות שגויות, 3. כללים נוקשים.

טיפול קוגניטיבי בדיכאון – "המטפל עוזר למטופל לזהות את העיוותים בחשיבה שלו וללמוד דרכים מציאותיות יותר לנסח את חוויותיו". דיכאון משתמר כיוון שמטופלים הסובלים ממנו אינם מודעים למחשבות השליליות האוטומטיות שהם מנסחים כדבר שבשגרה. המטפל נוקט ארבע דרכי פעולה: 1. קריאת תיגר על הנחות היסוד של הלקוח בעניין תפקודו. 2. הערכת הראיות של הלקוח בעד ונגד נכונות מחשבותיו האוטומטיות. 3. תליית האשמה בגורמי מצב ולאו דווקא בהעדר היכולת של הלקוח. 4. דיון בפתרונות חלופיים למטלות מורכבות העלולות להוביל לחוויות של כישלון. הטיפול הקוגניטיבי הוכיח כי בכוחו לבלום את מסלול ההידרדרות של הדיכאון.

טיפול רציונאלי –רגשי – (אלברט אליס) מטפלים בשיטה הרציונאלית רגשית מלמדים את לקוחותיהם כיצד לזהות את הציוויים "צריך" "חייב" ו"מוכרח" השולטים בפעולותיהם ומונעים מהם לבחור בחיים שהיו רוצים בהם. מטרת הטיפול הרציונאלי רגשי היא להגביר את תחושת ערך העצמי של האדם ואת פוטנציאל המימוש העצמי שלו.

טיפול קוגניטיבי –התנהגותי – אנחנו מה שאנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו יכולים להיות, ומה שמנחה אותנו הוא מה שאנחנו מאמינים שעלינו לעשות. דפוסים של התנהגות לא קבילה עוברים שינוי על ידי בנייה קוגניטיבית מחדש – המרת אמירות עצמיות שליליות באמירות התמודדות בונות. מרגע שהמטפל והלקוח מבינים את סוג החשיבה המביא להתנהגויות עקרות ולחוסר תפקוד, הם מפתחים אמירות עצמיות חדשות, בונות, הממזערות את השימוש באמירות של תבוסתנות, המעוררות חרדה ופוגעות בהערכה העצמית. במקום להתעכב על דברים שליליים מן העבר שאין לשנותם, הלקוח לומד להתמקד בדברים חיוביים שיקרו בעתיד. טיפול ביעילות עצמית קוגניטיבית משנה את האופן שלקוחות חושבים על יכולותיהם.

טיפול הומניסטי – לב לבו של הטיפול ההומניסטי הוא רעיון האדם השלם הנמצא בתהליך מתמשך של שינוי ושל התהוות. אנו תמיד חופשיים לבחור מה נהיה באמצעות גיבוש ערכים משלנו ובאמצעות התחייבות לערכים אלה בהחלטותינו. הגישה האקזיסטנציאליסטית – מדגישה את האפשרות של האדם לעמוד מול אתגרי היום –יום או לכרוע תחת הנטל שלהם. המציאות מבלבלת של החיים המודרניים מעוררת שני סוגים בסיסיים של חולי אנושי: תסמונת: תסמונת של דיכאון ותסמונת של טורדנות משקפות נסיגה מן המציאות הזאת; תסמונת של סוציו פתיה ותסמונת של נרקיסיזם משקפות ניצול של המציאות הזאת.

טיפול ממוקד בלקוח – יעדו העיקרי של טיפול ממוקד בלקוח הוא לטפח את צמיחתו הפסיכולוגית של הפרט. בכל בני האדם טבועה נטייה בסיסית למימוש עצמי, כלומר נטייה לממש את הפוטנציאל שלהם. את ההתפתחות הבריאה מעכבים דפוסי למידה לקויים, שבהם אדם מקבל את ההערכות של הזולת לגביו, במקום לקבל את ההערכות שמוחו וגופו מספקים לו. אדם עלול לחוות תחושות של עצב וערך עצמי ירוד מבלי לדעת מדוע. משימתו העיקרית של המטפל לסייע בהסרת המחסומים המגבילים את ביטויה של הנטייה הטבעית הזאת. הערכה חיובית בלתי מותנית – קבלה לא שיפוטית ויחס של כבוד ללקוח. סגנונו הרגשי וגישתו של המטפל מעצימים את הלקוח ונותנים בידו כוח לטפל במקורותיו האמיתיים של הקונפליקט האישי ולסלק את ההשפעות המסיחות את דעתו ומדכאות את המימוש העצמי.

טיפול גשטאלט – מתמקד בדרכים לאיחוד הנפש והגוף לשם יצירת אדם שלם כדי להגיע למודעות עצמית – על המטפל לעזור ללקוח לבטא רגשות עצורים ולזהות סוגיות בלתי פתרורות מקונפליקטים בעבר שהוא נושא עמו ליחסים חדשים. (טכניקת הכיסא הריק).

טיפול קבוצתי – טיפול קבוצתי עולה למשתתפים פחות, ומאפשר למספר קטן של אנשי בריאות הנפש לסייע ליותר לקוחות. 1. היא מאיימת פחות בעיני בני אדם המתקשים לעמוד מול דמויות סמכות בכוחות עצמם. 2. היא מאפשרת שימוש בתהליכים קבוצתיים לשם השפעה על התנהגות לא מסתגלת של הפרט. 3. היא מספקת לחבריה הזדמנות לצפות במיומנויות בין אישיות ולתרגל אותן במפגש הטיפולי. 4. היא מהווה מקבילה לקבוצה חשובה אחרת, המשפחה, ומאפשרת לאדם לחוות חוויות רגשיות מתקנות. בעיות – החברים בקבוצה יוצרים נורמה של התנהגות סבילה וחשיפה עצמית מועטה. יעילותן של קבוצות עשויה להשתנות באורח קיצוני עם עזיבה או הצטרפות של חברים. הסביבה החברתית של הטיפול הקבוצתי מעניקה הזדמנות ללמוד כיצד אדם נתפס בעיני זולתו, כיצד הדימוי העצמי שהוא מקרין שונה מהדימוי שהתכוון להקרין או שחווה בעצמו. הקבוצה מאשרת לאדם כי הבעיות, התגובות החריגות והתסמינים שלו אינם ייחודיים לו, אלא במקרים רבים נפוצים למדי. העמיתים בקבוצה יכולים להעניק תמיכה חברתית מעבר למסגרת הטיפול.

טיפול זוגי ומשפחתי – מטרתו של טיפול זוגי בבעיות הנישואים היא לחשוף את דפוסי התקשורת בין בני הזוג ואחר כך לשפר את איכות יחסי הגומלין ביניהם. הוכח כי טיפול זוגי מפחית משברים בחיי הנישואין ושומר על שלום הנישואין. בטיפול משפחתי הלקוח הוא משפחה גרעינית שלמה, ומתייחסים לכל בן משפחה כאל חלק במערכת של קשרים. טיפול משפחתי יכול להפיג מתחים בתוך המשפחה ולשפר את תפקודם של בני המשפחה על ידי הבאת הלקוחות להכרה בהיבטים החיוביים והשליליים של היחסים ביניהם.

קבוצות תמיכה קהילתיות – חוקרים החלו לחקור אילו מאפיינים של קבוצות עזרה עצמית מעניקים להן את היעילות המרבית. הן מעניקות להם תחושות של תקווה ושליטה על בעיותיהם; הן מספקות תמיכה חברתית לאנשים במצוקה ומסגרת להחלפת מידע על הפרעות ועל טיפולים. לקבוצות האלה נודעת ההשפעה החיובית ביותר על תחושת הרווחה של בני אדם כאשר הם מרוצים מהקבוצה.

טיפול ביורפואי – טיפול ביורפואי מתייחס לרוב להפרעות נפש כאל בעיות במוח.

טיפול תרופתי – עידן הטיפול התרופתי החל ב-1953 עם תחילת השימוש בתרופות הרגעה. פסיכו פרמקולוגיה היא ענף בפסיכולוגיה החוקר את השפעתן של תרופות על ההתנהגות. למהפכת הטיפול התרופתי הייתה השפעה ניכרת על האוכלוסייה בבתי החולים לחולי נפש בארה"ב. מעריכים כי בראשית שנות השבעים פחות ממחצית המטופלים בארה"ב היו מאושפזים בבתי חולים לחולי נפש. חוקרים תיעדו עלייה גדולה במתן מרשמים לטיפול תרופתי.

תרופות אנטי –פסיכוטיות – תרופות אנטי פסיכוטיות משנות תסמינים של סכיזופרניה, כגון מחשבות שווא, הזיות, ניתוק מהחברה וסערת רגשות אקראית. תרופות אנטי פסיכוטיות מפחיתות את פעילות הנוירוטרנסמיטר דופמין במוח. תופעות לוואי שלילות – מאחר שדופמין ממלא תפקיד בשליטה המוטורית, לקויות בשרירים נלוות לעיתים קרובות למהלך הטיפול התרופתי. לקות תנועה משתהה היא סוג של לקות בשליטה המוטורית, בעיקר בשרירי הפנים, הנגמרת מנטילת תרופות אנטי פסיכוטיות. 1%-2% מהחולים המטופלים בקלוזפין מפתחים גרנולוציטופניה, מחלה נדירה שבה מח העצם מפסיק לייצר תאי דם לבנים. אנשים הנוטלים את התרופות האלה עלולים לעלות במשקל ולחלות בסוכרת. תרופות אנטי פסיכוטיות אינו מרפאות סכיזופרניה, אלא רק מנטרלות את התסמינים.

תרופות נוגדות דיכאון – מגבירות את פעילות הנוירוטרנסמיטר ים נורפינפרין וסרוטונין. תרופות המעכבות את פעילותו של מונואמין אוקסידאז, אנזים האחראי לפירוק נורפינפרין. תרופות נוגדות דיכאון עשויות להקל תסמינים של דיכאון, אף על פי כן אצל 50% מהמטופלים לא יחול שיפור. הן עלולות לגרום תופעות לוואי קשות – בחילות, נדודי שינה וחוסר תפקוד מיני, יובש בפה, קושי בשינה וליקויים בזיכרון. החוקרים עדיין לא מצאו אילו מעכבי קליטה חוזרת של סרוטונין ושל נורפינפרין פועלים בלי לגרום לתופעות לוואי קשות.

תרופות נוגדות חרדה – מווסתות את רמת פעילות הנוירוטרנסמיטר ים במוח, ומגבירים את פעילות הנוירוטרנסמיטר גאבא. טווח רחב של תופעות לוואי אפשריות – ישנוניות במשך היום, דיבור לא ברור ובעיות קואורדינציה. הפסקת הטיפול עלולה לגרום לתסמיני גמילה.

פסיכו –כירורגיה – התערבות כירורגית במוח: התערבות כזו מצריכה חיתוך חיבורים בין חלקי מוח או הסרת חלקי מוח קטנים. נחשבות למוצא אחרון. פסיכו –כירורגיה הוא שם כולל להליכים כירוכיים המבוצעים במוח כדי להקל את ההפרעות הפסיכולוגיות. קטיעת אונת המצח (ניתוח לניתוק סיבי העצב המחברים את אונות המצח של המוח למוח הביניים). מאחר שתוצאות הפסיכו –כירורגיה בלתי הפיכות, ומאחר שהשפעותיה השליליות קשות ונפוצות והשפעותיה החיוביות ברורות פחות, השימוש בשיטה זו מוגבל מאוד.

טיפול בהלם חשמלי ובגרייה מגנטית חוזרת חוצה גולגולת – טיפול בהלם חשמלי הוא שימוש במכת חשמל המועברת למוח לשם הקלת הפרעות פסיכיאטריות. בשיטה הזו מעבירים זרם חשמלי חלש לרקות של המטופל במשך עשירית השנייה עד שנייה, עד שמתרחש פרכוס. הוכח שהטיפול בהלם חשמלי מוצלח למדי בהקלת התסמינים של דיכאון קשה. מרבית המטפלים משתמשים בטיפול בהלם חשמלי רק לאחר שנואשו משיטות טיפול אחרות. מדענים חשים אי נוחות בנושא הטיפול בהלם חשמלי בעיקר משום שאין הם מבינים כיצד הוא פועל. הלם חשמלי גורם לאיבוד זמני של חוש ההתמצאות ולכמה סוגים של ליקויים בזיכרון. מקובל כיום לטפל בהלם חשמלי בצד אחד של המוח בלבד כדי להקטין את סכנת הפגיעה בדיבור. גרייה מגנטית חוזרת חוצה גולגולת – המטופלים מקבלים פעימות חוזרות ונשנות של גרייה מגנטית למוח.

הערכת הטיפול ואסטרטגיות מניעה

הערכת יעילות הטיפול – מחקרים צריכים לכלול קבוצות ביקורת מתאימות. אפקט ההחלמה הספונטנית הוא קריטריון אחד שביחס אליו מעריכים את יעילות שיטות הטיפול. חוקרים מנסים בדרך כלל להראות, כי בטיפול שלהם יש יותר מניצול גרידא של ציפיות המטופלים להחלים. החוקרים על פי רוב מבקשים להוכיח כי צורת הטיפול הייחודית שלהם יותר יעילה מטיפול פלסבו. במחקרים אחרים העריכו חוקרים את יעילותה של פסיכותרפיה בהשוואה ליעילותה של פסיכותרפיה המשולבת עם טיפול תרופתי. במחקר אחד נמצא, כי טיפול משולב הוא המוצלח ביותר. חוקרים בני זמננו מוטרדים פחות מן השאלה אם בכוחה של הפסיכותרפיה לפעול, ומתרכזים יותר בשאלה מדוע היא מצליחה ואם יש בנמצא טיפול מסוים היעיל יותר מאחרים לבעיה מסוימת או למטופלים מסוג מסוים. חוקרים מבקשים להבין מי נוטש את הטיפול מדוע, בתקווה לפתח, בסופו של דבר, טיפולים שמרבית בני האדם יתמידו בהם.

אסטרטגיות מניעה – מניעת בעיה היא הפתרון הטוב ביותר. מניעה ראשונית – לצייד אנשים במיומנויות התמודדות כדי שיפתחו עמידות, או לשנות היבטים שליליים בסביבה העלולים לגרום לחרדה או לדיכאון. מניעה שניונית – מבקשת להגביל את משך ההפרעה ואת חומרתה לאחר שהחלה. תכניות לאיתור מוקדם וטיפול מידי. שילוב של פסיכותרפיה וטיפול תרופתי כדי להפיק את המרב מן המניעה השניונית. המניעה השלישונית – לצמצם את השלכותיה ארוכות הטווח של ההפרעה הפסיכולוגית באמצעות חיפוש דרך למניעת הישנותה. יישום שלוש צורות המניעה האלה הלכה למעשה מצביע על תמורות רבות משמעות בלב העיסוק של תחום בריאות הנפש: 1. הוספת פעולות המניעה לצד הטיפול. 2. מעבר ממודל של מחלה רפואית למודל של בריאות הציבור. 3. התמקדות באקולוגיות ובמצבים המסכנים בני אדם ולא ב"בני אדם בסיכון". 4. חיפוש הגורמים לבעיות נפשיות בסביבות החיים של בני אדם, ולא בנטיותיהם. יהיה צורך להשקיע מאמץ מחקרי רב בהוכחת התועלת אורכת הטווח שבמניעה ובגישה לפסיכופתולוגיה המתמקדת בבריאות הציבור, אם מבקשים להצדיק את ההוצאות הכספיות הגדולות הכרוכות בהן לנוכח בעיות רבות אחרות המצריכות פתרון מידי. 

9.6.2011

מבוא לפסיכולוגיה - פרק 14 - הפרעות פסיכולוגיות


פרק 14 – הפרעות פסיכולוגיות

46.4% מכלל בני 18 ומעלה בארה"ב סובלים מהפרעה פסיכולוגית בזמן כלשהו בחייהם.

טבען של הפרעות פסיכולוגיות – תפקוד פסיכו-פתולוגי נוגע לשיבושים בתהליכים רגשיים, התנהגותיים או מחשבתיים הגורמים למצוקה אישית או החוסמים את יכולת האדם לממש מטרות חשובות. פסיכולוגיה אבנורמלית היא תחום במחקר הפסיכולוגי, העוסק באורח הישיר ביותר בהבנת טבען של פתולוגיות בתודעת האדם, במצב רוחו ובהתנהגותו.

מהו אבנורמלי? – שבעה קריטריונים שאפשר להשתמש בהם כדי לתייג התנהגות כאבנורמלית: 1. מצוקה או אי יכולת. 2. התנהגות לא מסתגלת. 3. התנהגות אי –רציונאלית. 4. התנהגות לא צפויה. 5. התנהגות לא מקובלת  ונדירה מבחינה סטטיסטית. 6. אי נוחות הצופה. 7. הפרת אמות מידה מוסריות. ככל שהקריטריונים קיצוניים ושכיחים יותר אצל הפרט מתחזק ביטחוננו כי הם אכן מעידים על מצב אבנורמלי. שום קריטריון יחיד לבדו, אינו מהווה תנאי מספיק המבחין בין כל מקרי ההתנהגות האבנורמלית לבין וריאציות נורמאליות של התנהגות.

בעיית האובייקטיביות – חוקרים רבים שמים להם למטרה להגיע לשיפוט אובייקטיבי בלא כל הטיה. משמעות ההתנהגות נקבעת במשותף ע"י התוכן וההקשר שלה. בעיני הפסיכיאטר תומס סאס מחלות נפש אינן קיימות כלל – זהו "מיתוס".

סיווג הפרעות פסיכולוגיות – אבחון פסיכולוגי הוא התווית שמצמידים לאבנורמליות באמצעות מיון וקטלוג דפוס התנהגות גלויה לפי שיטת אבחון מוסכמת. הראיות לאבחון נשענות על הפרשנויות הניתנות לפעולותיו של אדם. כדי להיות יעילה על שיטת האבחון לספק את שלושת היתרונות האלה: שפה מקוצרת ומסוכמת, הבנת הסיבתיות (מדוע יש לפרש דפוסים מסוימים של סימפטומים כעדות להפרעות ספציפיות העומדות בבסיסם), תכנית טיפול.
מבט היסטורי על סיווג – בני אדם הגיבו בעבר בתוקפנות ובתקיפות על כל התנהגות שנתפסה בעיניהם כמוזרה או כלא נורמאלית. עד שלהי המאה ה-18 נתפסו חולי נפש בחברה המערבית כיצורים נטולי בינה, שהדרך היחידה להשתלט עליהם הייתה כבילה בשלשלאות ועונשים גופניים. פיליפ פ' ניסה לפתח שיטת סיווג של קשיים פסיכולוגיים על בסיס הרעיון, שלפיו הפרעות חשיבה, מצב רוח והתנהגות דומות באופנים רבים למחלות גופניות, אורגניות. אמיל קרפלין יזם את יצירת מערכת הסיווג המקיפה הראשונה של הפרעות פסיכולוגיות.

DSM-IV-TR המדריך לאבחון ולסטטיסטיקה של הפרעות נפש. הוא מדגיש את תיאור דפוסי הסימפטומים ואת מהלך ההפרעות ולאו דווקא את התיאוריות האטיולוגיות או האסטרטגיות לטיפול. כדי לעודד מטפלים לשקול גורמים פסיכולוגיים, חברתיים וגופניים העשויים להתקשר להפרעות פסיכולוגיות, הוא משתמש הממדים או בצירים, המציגים מידע על כל הגורמים האלה. לעיתים קרובות אדם לוקה במהלך חייו ביותר מהפרעה אחת בו בזמן, תופעה הידועה בשם תחלואה כפולה.

התפתחות קטגוריות האבחון – בכל מהדורה חדשה של DSM הוצאו מקצת קטגוריות האבחון והיתוספו אחרות. מבקרי המהדורות הראשונות מתחו ביקורת על העובדה, שלא ייחדו בהן מקום להשפעת השונות התרבותית על היקף ההפרעות הפסיכולוגיות.

האטיולוגיות של פסיכופתולוגיה – אטיולוגיה היא מושג המתאר את הגורמים לבעיות נפשיות ורפואיות, או התורמים להתפתחותן.

גישות ביולוגיות – אפשר לייחס הפרעות פסיכולוגיות ישירות לגורמים ביולוגיים. אבנורמליות מבנית במוח, תהליכים ביוכימיים והשפעות גנטיות. שינויים קלים ביותר בשליחים הכימיים במוח עשויים לגרום להשפעה של ממש.

גישות פסיכולוגיות – שורשי הפרעות אלה נעוצים בניסיון אישי, בטראומות, בקונפליקטים ובגורמי סביבה. הגישה הפסיכודנמית: הפרעות פסיכולוגיות רבות הן לא יותר מאשר הרחבת תהליכים "נורמאליים" שכל בני האדם חווים – תהליכים של קונפליקט נפשי והגנה של האני. שימוש יתר בהגנות עלול לגרום לתפיסה מעוותת של המציאות או להתנהגויות של הכשלה עצמית. הגישה ההתנהגותית: התנהגויות אבנורמליות נרכשות באותה הדרך שבה נרכשות התנהגויות בריאות – באמצעות למידה וחיזוק. סימפטומים של הפרעות מתעוררים כיוון שהאדם למד צורות התנהגות לא יעילות או כאלה המכשילות אותו. הגישה הקוגניטיבית: תוצאה של עיוותים בתפיסת המציאות של מצב מסוים, תהליכי הסקה לקויים או פתרון בעיות כושל. הגישה החברתית –תרבותית: הנסיבות התרבותיות הספציפיות של חייו מגדירות לאדם סביבות המסייעות להתעוררות סוגים או תת סוגים של פסיכופתולוגיות.

הפרעות חרדה

הפרעת חרדה כללית – כאשר אדם חרד או מוטרד מרבית הזמן במשך שישה חודשים לפחות, בלא כל סכנה נראית לעין. האופן שבו מתבטאת החרדה, הסימפטומים הספציפיים, שונה מאדם למשנהו, אך נדרשים לפחות שלשוה סימפטומים אחרים כדי לאבחן הפרעת חרדה כללית.

הפרעת פאניקה – הלוקים בהפרעת פאניקה חווים התקפי פאניקה חמורים, בלתי צפויים, היכולים להימשך דקות אחדות בלבד. כ-4.7% מכלל המבוגרים בארה"ב חוו הפרעת פאניקה. יש לציין אם היא כוללת במקביל גם אגורפוביה (פחד קיצוני מפני מקומות מציבוריים או שטחים פתוחים שקשה או מביך להימלט מהם).

פוביות – אדם הלוקה בפוביה סובל מפחד מתמשך ובלתי רציונאלי מעצם כלשהו, מפעולה או ממצב ספציפי. פוביות פוגעות ביכולת ההסתגלות, גורמות למצוקה ניכרת ומעכבות פעולות הנדרשות לצורך מימוש מטרות. פוביה חברתית היא פחד עקשני ובלתי רציונאלי המתעורר בשל ציפייה למצב שבו יהיה אפשר לצפות בפרט בפרהסיה. אדם הלוקה בפוביה חברתית פוחד שמא יתנהג באופן מביך. פוביות ספציפיות הן תגובה לסוגים שונים של עצמים או של מצבים.

הפרעת טורדנות כפייתית – מחשבות טורדניות הן דימויים או דחפים החוזרים ונשנים או נמשכים בעקביות על אף ניסיונותיו של האדם לדכא אותם. אדם חווה אותן כחדירה בלתי רצויה לתודעתו. פעולות כפייתיות הן פעולות החוזרות על עצמן, מכוונות למטרה המבוצעות ע"פ כללים או ע"פ נוהל טקסי בתגובה על טורדנות.

הפרעת עקה פוסט טראומטית – הפרעת חרדה שהלוקה בה חווה שוב ושוב את האירועים הטראומטיים באמצעות זיכרונות מייסרים, חלומות, חזיונות שווא או הבזקים לאחור.

הסיבות להפרעת חרדה

הגישה הביולוגית – ייתכן שהאדם נולד עם נטייה מולדת לפחד מכל דבר אשר התקשר בעבר האבולוציוני למקורות של סכנה חמורה. העובדה שתרופות מסוימות מקלות סימפטומים של חרדות ואילו אחרות יוצרות אותה, יש בה כדי להעיד על תפקידה של הביולוגיה בהפרעות חרדה.

הגישה הפסיכו דינמית – סימפטומים של הפרעות חרדה נובעים מקונפליקטים או מפחדים נפשיים המונחים בבסיסם. בהפרעות טורדנות כפייתית, ההתנהגות הטורדנית נראית כניסיון להתיק את החרדה שנוצרה ע"י תשוקה או קונפליקט מאיימים, אולם מעוררי פחד רב ביותר, אל מושא הטורדנות.

הגישה ההתנהגותית – עצם או מצב שהיה נייטרלי נעשה גירוי לפוביה כאשר הוא מזווג לחוויה מפחידה. פוביות ממשיכות להישמר בשל הפחתת החרדה המתרחשת בעקבות התרחקותו של הפרט מן הסיטואציה המפחידה.

הגישה הקוגניטיבית – אדם עשוי להפריז בהערכת ערכו של איום או במידת ממשותו, או להמעיט בהערכת יכולתו להתמודד עם האיום ביעילות. בני אדם הסובלים מהפרעות חרדה עלולים, לעתים, לפרש את המצוקה שלהם כאות לאסון קרב ובא. בני אדם מסוימים עלולים לחוות התקפי פאניקה כיוון שעוררות גופנית מקבלת אצלם פירוש מפחיד.

הפרעות במצב רוח

הפרעת דיכאון קשה – בני אדם שאובחנו כלוקים בדיכאון נבדלים זה מזה בחומרת הסימפטומים ובמשכם. הפרעת הדיכאון נמצאת במקום השני במונחי המעמסה שהיא מטילה על חיי בני אדם ברחבי כל העולם.

הפרעה דו קוטבית – מאופיינת בתקופות של דיכאון חריף המתחלפות באפיזודות מאניות. אדם החווה אפיזודה מאנית מרגיש, לרוב, התעלות והתרוממות רוח בלתי רגילות ומתנהג בהתאם. ואולם, לעיתים, מצב הרוח השולט הוא רגזנות, בייחוד אם הפרט חש התנגדות כלשהי. באפיזודה מאנית, תחושת הערך העצמי של הפרט "מנופחת", לעיתים קרובות, או שהוא מאמין כי הוא ניחן ביכולות ובכוחות מיוחדים. כשהמאניה מתחילה להתפוגג, על האדם להתמודד עם הנזקים והמצבים הלא נעימים שיצר בעת ההשתוללות. יוצא אפוא שלאחר אפיזודות מאניה מגיעות כמעט תמיד תקופות של דיכאון עמוק.

סיבות להפרעות במצב הרוח

הגישה הביולוגית – מצבים שונים במוח מונחים בבסיס שני הקצוות הקיצוניים של הפרעה דו קוטבית. עם זאת, המנגנונים הביוכימיים המדויקים של הפרעות במצח הרוח טרם נתגלו.

הגישה הפסיכו דינמית – קונפליקטים בלתי מודעים ורגשות עוינות, שמקורם בשנות הילדות המוקדמות, נתפסים כמי שממלאים תפקיד מרכזי בהתפתחות הדיכאון.

הגישה ההתנהגותית – תחושות דיכאון נוצרות מכיוון שהפרט אינו מקבל די חיזוקים מן הסביבה וחווה עונשים רבים בעקבות אבדן או שינויים מרכזיים בחייו. אנשים בדיכאון נוטים להפחית מערכו של משוב חיובי ולהפריז בערכו של משוב שלילי.

הגישה הקוגניטיבית – מערכים קוגניטיביים שליליים – דפוסים של "מערכת" תפיסת העולם – גורמים לבני אדם לתפוס באופן שלילי אירועים מחייהם. דיכאון נובע מן האמונה שלפיה לאדם יש מעט שליטה, אם בכלל, על אירועים מרכזיים בחייו. ארון בק פיתח את התיאוריה של מערכים קוגניטיביים: השילוש הקוגניטיבי: דעה שלילית על עצמם, דעה שלילית על התנסויותיהם בהווה ודעה שלילית על העתיד. דפוס חשיבה שלילי זה מעיב על כל חוויותיהם ויוצר את הסימפטומים האופייניים האחרים של דיכאון. (שיתוק הרצון) מרטין זליגמן הוא חלוץ גישת סגנון ההסבר: חוסר אונים נרכש בו מובחנים 3 סוגים של חסר. מוטיבציוני, רגשי וקוגניטיבי. אנשים דיכאוניים שרויים במצב של חוסר אונים נרכש. אנשים הלוקים בהפרעת דיכאון קשה מתקשים בזכירת אירוע משמח בחייהם.

הבדלי מגדר בדיכאון – נשים לוקות בדיכאון פי שניים מן הגברים. נשיים חוות יותר אירועים שליליים וגורמי עקה בחייהן מאשר גברים. חיי נשים מספקים יותר סוגי התנסויות, היוצרות את התשתית לדיכאון חמור. כאשר נשים חוות עצב הן נוטות לחשוב על הסיבות האפשריות לתחושותיהן ועל השלכותיהן. העיסוק במצב הרוח השלילי מגביר את המחשבות על אירועים שליליים.

התאבדות – מחקרים מלמדים כי מקרי התאבדות רבים נעשים ע"י מי שסובלים מדיכאון. מספר ניסיונות ההתאבדות של נשים גבוה פי שלושה מזה של גברים. התאבדות של בני נוער אינה פעולה אימפולסיבית, אלא השלב הסופי של תקופה המלווה בסערת רגשות פנימית ובמצוקה נראית לעין. הסכנה שצעירים וצעירות לסביות והומוסקסואלים יתאבדו גדולה יותר מן הסכנה האורבת למתבגרים אחרים.

הפרעות אישיות – הפרעת אישיות היא דפוס קבוע, נוקשה, בלתי סתגלני של תפיסה, חשיבה או התנהגות. דפוסים אלה עלולים לפגוע פגיעה חמורה ביכולתו של אדם לתפקד בסביבה חברתית או במקום עבודתו ולגרום למצוקה ניכרת.

הפרעת אישיות אנטי –חברתית – מאופיינת בדפוס מתמשך של התנהגות חסרת אחריות או מפרת חוק, הפוגעת בנורמות חברתיות. היא קיימת, לעיתים קרובות, לצד פתולוגיות אחרות.

גורמים להפרעת אישיות אנטי חברתית – לנטייה לגלות אדישות חסרת רגש כלפי הזולת יש מרכיב תורשתי חזק.

הפרעות סומטופורמיות והפרעות של ניתוק

הפרעות סומטופורמיות – חולה במחלות גופניות או מתלונן על סימפטומים של מחלות פיזיות, שאי אפשר להסבירן במלואן על סמך מצבו הרפואי הממשי. בני אדם הלוקים בהיפוכונדריה מאמינים שהם חולים במחלה גופנית אף על פי שהרופא המטפל בהם מתחייב בפניהם שאינם חולים. גם אם הם בריאים, הם עלולים לפחד בלי הרף אם הם עתידים לחלות. הלוקים בהפרעת סומטיזציה מאופיינים בהיסטוריה ארוכה של תלונות גופניות במשך שנים רבות. על תלונות אלה לכסות קטגוריות רפואיות אחדות. הפרעת המרה מאופיינת באיבוד התפקוד המוטורי או החושי שאי אפשר להסבירו בנזק למערכת העצבים או בנזק גופני אחר. התפרצות הסימפטום הגופני חייבת לבוא בעקבות גורמים פסיכולוגיים.

הסיבות להפרעות סומטופורמיות – בני אדם החווים רמת חרדה גבוהה לגבי בריאותם מתקשים לנתק את הקשב שלהם אפילו ממילים כמו סרטן, גידול ושבץ. המיקוד ההדוק בסימפטומים ובמחלות תורם להיווצרות מעגל קסמים: לעקה ולחרדה יש תוצאות גופניות, שהאדם עשוי להרגיש כסימפטומים של מחלה.

הפרעות ניתוק – הפרעה בשילוב הזהות, הזיכרון והתודעה. האדם מוותר על העקביות ועל ההמשכיות שהן בעלות ערך, כדי להימלט מן הקונפליקטים שלו; במובן מסוים, הוא מתכחש לחלק מעצמו. הפרעת זהות מנותקת, שנקראה בעבר בשם הפרעת אישיות מרובה – קיימות באדם שתי אישויות מובחנות או יותר. כל אחת מן האישויות מנוגדת בדרך משמעותית כלשהי לעצמי המקורי.

הסיבות להפרעות של ניתוק – אישויות מרובות מתפתחות כדי לשרת תפקיד החיוני להישרדות. פסיכולוגים רבים מטילים ספק באבחונה של הפרעת זהות מנותקת. אין בנמצא נתונים מוצקים על שכיחות הפרעה זו.

הפרעות סכיזופרניה – הפרעת סכיזופרניה היא צורה קשה של הפרעה פסיכולוגית, שבה נראה כי האישיות מתפוררת, החשיבה והתפיסה מעוותות והרגשות קהים. המחלה היא מאסר עולם, בלא סיכוי לחנינה. סכיזופרניה היא נדירה יחסית. בעולם הסכיזופרניה, החשיבה נעשית לא הגיונית, מופיעים חזיונות שווא, מחשבות שווא נפוצות גם הן; השפה עלולה להפוך מבולבלת, ההתנהגות הפסיכו מוטוריות עלולה להיות לא מאורגנת והיציבה עלולה להפוך לנוקשה.
סכיזופרניה לא -מאורגנת – אדם מציג דפוסי חשיבה בלתי ברורים והתנהגות מוזרה ובלתי מאורגנת ביותר, ושטיחות רגשית או כזו שאינה תואמת את הסיטואציה.

סכיזופרניה קטטונית – שיבוש בפעילות המוטורית. הסובל יכול להישאר חסר תנועה במשך זמן ממושך, לעיתים קרובות בתנוחה מוזרה, לא להגיב למתרחש בסביבתו.

סכיזופרניה פרנואידית – מחשבות שווא של רדיפה, גדלות וקנאה.

סכיזופרניה לא מובחנת – אפשר למצוא שפע מאפיינים: מחשבות שווא, דיבור לא ברור והתנהגות לא מאורגנת, התואמת את הקריטריונים של יותר מסוג אחד.

סכיזופרניה שרידית – סבל בדרך כלל בעבר מאפיזודה חריפה של סכיזופרניה, אך בהווה אינו סובל מסימפטומים בולטים. מחלתו נמצאת בנסיגה או לא פעילה.

הסיבות לסכיזופרניה  

גישות גנטיות - יש לה נטייה לעבור בתורשה. למרות קיומו הוודאי של קשר חזק בין דמיון גנטי לבין הסיכון ללקות בסכיזופרניה, הוא נמוך מ-50%. יש צורך גם בתנאי סביבה כדי שההפרעה תתפרץ.

תפקוד המוח וסמנים ביולוגיים – מבני המוח שהנוזל המוחי –שדרתי זורם דרכם מוגדלים בקרב הלוקים. האזורים באונת המצח והרקה שבקליפת המוח דקים יותר. חוקרים ממשיכים להוסיף על רשימת הסמנים הביולוגיים של סכיזופרניה.

יחסי גומלין במשפחה – חוקרים מקווים לזהות נסיבות סביבתיות המגבירות את סבירות הופעת הסכיזופרניה. חוקרים עדיין אינם בטוחים אם דפוסי משפחה חריגים הם סיבה לסכיזופרניה, תגובה לבן המשפחה המפתח סימפטומים של סכיזופרניה או שניהם גם יחד.

הפרעות פסיכולוגיות בילדות

הפרעות קשב וריכוז – על ילדים המאובחנים כלוקים בהפרעה זו להראות דרגת חוסר קשב שאינה תואמת את רמת התפתחותם, והיפראקטיביות –אימפולסיביות שגם אינה תואמת את שלב התפתחותם. יש החוששים כי להפרות משמעת נורמאליות של ילדים תוצמד תווית של אבנורמליות.

הפרעת אוטיזם – ילדים שיש להם הפרעת אוטיזם מגלים שיבוש חמור ביכולתם ליצור קשרים חברתיים. התפתחות הדיבור שלהם מאוחרת והם יגלו עניין מועט מאוד בסביבתם. לאוטיזם יש יסוד תורשתי חזק. מוחם של הלוקים באוטיזם גדל מהר יותר ממוחם של בני גילם. המחקר מלמד כי הלוקים באוטיזם חסרים את היכולת לפתח את ה"תיאוריה של התודעה", שבלעדיה קשה לבסס קשרים חברתיים.

התווית השלילית של מחלת נפש – לעיתים קרובות מדביקים לבני אדם הלוקים בהפרעות פסיכולוגיות תווית של סוטים. אם 46.4$ מכלל הבוגרים בארה"ב מדווחים כי חוו הפרעה פסיכולוגית כלשהי, הרי שמחלת נפש, סטטיסטית, היא נורמאלית למדי. חוקרים תיעדו דרכים של ההשפעה השלילית שיש לתווית השלילית על חיי בני אדם. ממחקרים עולה, כי עמדותיהם של בני אדם שהיה להם מגע קודם עם חולי נפש מושפעת פחות מתוויות. 

מבוא לפסיכולוגיה - פרק 13 - הבנת האישיות


פרק 13- הבנת האישיות

אנו מגדירים אישיות כמערך מורכב של תכונות פסיכולוגיות המשפיע על דפוסי ההתנהגות האופייניים לפרט במצבים שונים ולאורך זמן. תיאוריות אישיות הן קביעות היפותטיות על מבנה אישיותו של אדם ועל תפקודה. הן מסייעות: 1. להבין את מבנה האישיות, מקורותיה וקשריה עם משתנים אחרים. 2. לנבא התנהגות ואירועים בחיים על בסיס הידע על האישיות. תיאורטיקנים נבדלים זה מזה בהנחות היסוד שלהם, במקורות המידע שלהם ובתופעות שהם מנסים להסביר.

תיאוריות טיפוסים ותיאוריות תכונות

חלוקה לקטגוריות לפי טיפוסים – טיפוסי אישיות הם תופעות של הכול –או –כלום ולא של דרגה או רמה. אדם המזוהה כטיפוס מסוים, אין לזהותו כשום טיפוס אחר באותה המערכת. אחת מתיאוריות הטיפוסים הקדומות ביותר מקורה במאה ה-5 לפנה"ס (היפוקרטס). ויליאם שלדון (1942) היה אבי תיאוריית הטיפוסים המודרנית שקישרה בין מבנה הגוף לבין מזג. לאחרונה גיבש פרנק סלווי (1996) תיאוריית טיפוסים בת זמננו המבוססת על סדר הלידה. הניבויים של סלווי לפי סדר הלידה מבוססים על טענתו של דרווין שלפיה האורגניזמים משתנים ומתגוונים בשל הצורך למצוא לעצמם נישות שבהן יוכלו לשרוד
.
תיאור לפי תכונות – תיאוריות התכונות מציעות ממדים רציפים דוגמת משכל או ידידותיות. תכונות הן מהויות ואו מאפיינים קבועים היוצרים בבני אדם נטייה להתנהג בעקיבות במצבים שונים.

גישת התכונות לפי אלפורט – גורדון אלפורט ראה בתכונות את אבני הבניין של האישיות ואת מקור ייחודו של הפרט. תכונות יכולות לפעול כמשתנים מתווכים המקשרים בין קבוצה של גירויים לקבוצה של תגובות שבמבט ראשון נדמה שאין ביניהן קשר. שלושה סוגי תכונות: תכונות ציר, תכונות מרכזיות ותכונות משניות. תכונות ציר הן תכונות שסביבן אדם מארגן את חייו. תכונות מרכזיות הן קווי אופי עיקריים של אדם. תכונות משניות הן מאפיינים ספציפיים העוזרים לנבא את התנהגותו של הפרט, אך שימושיים פחות להבנת אישיותו. לפי אלפורט, מבני האישיות, ולאו דווקא תנאי הסביבה, הם הגורמים העיקריים להתנהגות.

זיהוי ממדי תכונות אוניברסאליות – ב-1936 העלה חיפוש במילונים שערכו גורדון אלפורט ועמיתו ה"ס אודברט, יותר מ-18,000 שמות תואר בשפה האנגלית לתיאור הבדלים בין בני אדם. ריימונד קאטל השתמש ברשימת שמות התואר של אלפורט ואודברט כנקודת התחלה בניסיון לגלות את הקבוצה הקטנה וההולמת של ממדי תכונות בסיסיים. קאטל כינה את 16 גורמי האישיות שמצא בשם תכונות מקור, שכן סבר שהם מספקים את המקור החבוי להתנהגויות הגלויות שאנו רואים בהן אישיות. ע"פ הנס אייזנק תוצאות מבחני תכונות אישיות מצביעות על שני ממדים רחבים בלבד: מוחצנות ונוירוטיות. אדם יכול להימצא בכל נקודה על המעגל – ממופנם מאוד ועד למוחצן מאוד, ומחסר כל יציבות (נוירוטי) ועד ליציב מאוד.

מודל חמשת הגורמים – בשנים האחרונות קיימת תמימות דעים שלפיה חמישה גורמים, החופפים חלקים לשני הממדים של אייזנק, מאפיינים באופן מיטבי את מבנה האישיות. חמשת ממדי האישיות האלה נקראים בשם "מודל חמשת הגורמים", "חמשת הגדולים". אין מטרת חמשת הגורמים להחליף את השמות הרבים של התכונות, שיש להם דקויות וגוני משמעות משלהם, אלא ליצור טקסונומיה, מערכת סיווג, המאפשרת לנו לתאר את כל האנשים שאנו מכירים בממדים החשובים המבדילים ביניהם. יש בין בני אדם הבדלים בתפקוד המוח המקבילים להבדלי התכונות במודל חמשת הגורמים.
תכונות ותורשתיות – תורשה התנהגותית היא חקר המידה שבה תכונות אישיות ודפוסי התנהגות עוברים בתורשה. מחקרי תורשתיות מראים, כי כמעט כל תכונות האישיות מושפעות מגורמים גנטיים. נמצא מתאם של 0.52 בין התאומים המונוזיגוטים לעומת 0.23 בין התאומים הדיזיגוטים.

האם תכונות מנבאות התנהגות? – אפשר לטעון כי הידיעה שאדם מתאפיין בתכונה מסוימת תאפשר לנו לנבא את התנהגותו בכל מיני מצבים. חוקרים אחדים שהתחילו בשנות העשרים לצפות בהתנהגויות הקשורות לתכונות במצבים שונים, גילו להפתעתם רק ראיות מועטות להתנהגות עקיבה במצבים שונים. העובדה שהערכות האישיות הניתנות במועדים שונים ועל ידי צופים שונים הן עקיבות, ואילו הערכות התנהגותו של אדם והתנהגותו בפועל במצבים שונים אינן עקיבות, ידועה בשם פרדוקס העקיבות. במרוצת הזמן הגיעו חוקרים להסכמה כי חוסר העקיבות הופיע במידה רבה כיוון ששיטת סיווג המצבים הייתה שגויה: הפרדוקס מתפורר ברגע שעולה בידי החוקרים לספק הסבר נאות למאפיינים הפסיכולוגיים של מצבים.

תיאוריות טיפוסים ותיאוריות תכונות מאפשרות לחוקרים לתאר תיאור תמציתי סוגי אישיות שונים של בני אדם.

תיאוריות פסיכו דינמיות – המשותף לכל תיאוריות האישיות הפסיכו דינמיות הוא ההנחה שכוחות פנימיים רבי עצמה מעצבים את האישיות ומניעים את ההתנהגות. תיאוריית האישיות של פרויד מבקשת ברוב תעוזה להסביר את המקורות להתפתחות האישיות ואת מהלך התפתחותה, את טיבה של הנפש, היבטים של אישיות חריגה וכיצד אפשר לשנות אישיות בטיפול פסיכולוגי.

פסיכואנליזה פרוידיאנית – לפי התיאוריה הפסיכואנליטית, בליבת האישיות עומדים אירועים המתחוללים בנפשו של אדם, אירועים תוך –נפשיים, המניעים התנהגות. אופייה הפסיכו דינמי של גישה זו נובע מן הדגש שהיא שמה במעיינות הפנימיים האלה של ההתנהגות כמו גם בהתנגשות בין הכוחות הפנימיים. לכל פעולה אנושית יש סיבה ומטרה שאפשר לגלותן באמצעות ניתוח אסוציאציות חשיבה, חלומות, טעויות ורמזי התנהגות נוספים לתשוקות פנימיות. הוא פיתח את תיאוריית האישיות הנורמאלית על סמך מחקריו היסודיים על בני אדם שלקו בהפרעות נפש.
דחפים והתפתחות פסיכו סקסואלית – פרויד ייחס את מקור המוטיבציה של פעולות אנוש לאנרגיה נפשית הקיימת אצל כל אדם. פרויד הניח, כי לכל אדם יש אינסטינקטים או דחפים מולדים שהם מערכות מתח שאיברי הגוף יוצרים. משמופעלים מקורות האנרגיה האלה, הם באים לידי ביטוי במגוון אופנים. בתחילה שיער פרויד שקיימים שני דחפים. האחד פועל לשימור עצמי. לדחף השני קרא בשם ארוס, הכוח המניע, הקשור ליצרים מיניים ולשימור המין האנושי. הוא השתמש במושג ליבידו לציון מקור האנרגיה של דחפים מיניים – אנרגיה נפשית הדוחפת אותנו למצבי עונג חושני לסוגיו. תצפיות קליניות על מטופלים שסבלו מחוויות טראומטיות, הביאו את פרויד להוסיף את המושג טנטוס, או אינסטינקט המוות. אינסטינקט המוות היה בעיניו כוח שלילי, הדוחף אנשים להתנהגויות תוקפניות והרסניות. ארוס, הדחף המיני בהגדרתו הרחבה, אינו מופיע לפתע בגיל ההתבגרות, אלא פועל החל מן הלידה. (טבלה 13.2 עמ' 693) לפי פרויד, סיפוק יתר או תסכול –יתר באחד השלבים המוקדמים של ההתפתחות גורמים לקיבעון, חוסר יכולת להתקדם באופן נורמאלי לשלב ההתפתחות הבא. הוא האמין, כי להתנסויות בשלבים המקודמים של ההתפתחות הפסיכו סקסואלית יש השפעה מכרעת על התגבשות האישיות ועל דפוסי ההתנהגות בגיל מבוגר.

דטרמיניזם נפשי – דטרמיניזם נפשי הוא ההנחה, כי את כל התגובות הנפשיות ואת ההתנהגותיות קובעות התנסויות מוקדמות יותר. אמונתו של פרויד בדטרמיניזם נפשי הובילה אותו להדגיש את הלא-מודע, מאגר המידע שאינו זמין למודעות. לפי פרויד, המוטיבציה להתנהגות יכולה לנבוע מדחפים שהאדם אינו מודע להם. אנו עשויים לפעול מבלי לדעת מדוע ובלי נגישות לסיבה האמיתית של פעולותינו. להתנהגותנו יש תוכן גלוי – מה שאנו אומרים, עושים ותופסים, ואולם יש גם תוכן נסתר, תוכן חבוי. לפי פרויד, יצרים הקיימים בתוכנו ואשר לדעתנו אינם מקובלים, חותרים בכל זאת לבוא לידי ביטוי. פליטה פרוידיאנית מתרחשת כאשר אנו מסגירים תשוקה לא מודעת בדיבור או בהתנהגות.

מבנה האישיות – הבדלי אישיות נובעים מן הדרכים השונות שבני אדם מתמודדים עם הדחפים הבסיסיים שלהם. פרויד תיאר מאבק מתמשך בין שני חלקים מנוגדים באישיות – הסתמי והאני העליון – ואת שניהם מווסת הפן השלישי של העצמי, האני. הסתמי הוא מאגר הדחפים הבסיסיים. הוא פועל בחוסר היגיון, בפרצים, ושואף להתבטא ולזכות בסיפוק מידי מבלי לשקול אם אפשר לממש את הרצוי, אם הוא טוב מבחינה חברתית או מקובל מבחינה מוסרית. בסתמי שולט עיקרון העונג, החיפוש הלא מבוקר אחר סיפוק, כאן ועכשיו בלא דאגה מן התוצאות. האני העליון הוא מאגר הערכים של האדם, והוא כולל עמדות מוסריות שנלמדו מהחברה. הוא מתפתח כאשר הילד מפנים את האיסורים שהוריו ומבוגרים אחרים מטילים על פעולות לא רצויות מבחינה חברתית, ועושה אותם לערכיו שלו. האני העליון מוצא את עצמו תכופות בעימות עם הסתמי. האני הוא ההיבט של העצמי המבוסס על המציאות ומתווך בקונפליקט בין דחפי הסתמי לבין דרישות האני העליון. אחד מתפקידי האני הוא לבחור פעולות שיספקו את דחפיו של הסתמי אך בלא תוצאות לא רצויות. באני שולט עיקרון המציאות, המעמיד בחירות הגיוניות לפני דרישות להנאה.

הדחקה והגנת האני – (טבלה 13.3 עמ' 695) הדחקה היא התהליך הפסיכולוגי המגן על האדם מפני חרדה קיצונית ותחושת אשמה בשל דחפים, רעיונות וזיכרונות שאינם מקובלים או שמסוכן לבטא אותם או שניהם גם יחד. ההדחקה שומרת את המידע מחוץ לתודעה. מנגנוני ההגנה של האני הם אסטרטגיות מנטאליות שהאני נוקט כדי להגן על עצמו בקונפליקט היום –יומי בין דחפי הסתמי המבקשים לבוא לידי ביטוי, לבין דרישת האני העליון להתכחש להם. המנגנונים האלה נחשבים חיוניים להתמודדותו הפסיכולוגי של הפרט עם קונפליקטים פנימיים רבי עצמה. חרדה היא תגובה רגשית רבת עצמה המופעלת כאשר קונפליקט שהודחק עומד לעלות אל התודעה. בסופו של דבר מנגנוני ההגנה של האני מוליכים שולל. אם עושים בהם שימוש יתר הם יוצרים יותר בעיות מפתרונות. מקצת מחלות הנפש נובעות מהישענות רבה מדי על מנגנוני הגנה, שמטרתם להתמודד עם חרדה.

הערכת התיאוריה של פרויד – מספר הפסיכולוגים המותחים ביקורת על תפיסותיו של פרויד גדול, כנראה, ממספר התומכים בהן: מושגים פסיכואנליטיים הם מעורפלים ואינם מוגדים בהגדרה אופרציונלית, היא היסטוריה טובה אך מדע גרוע. היא אינה מנבאת באופן מהימן מה יקרה, אלא מיושמת בדיעבד, לאחר שהאירועים התרחשו. בשל הדגשת –יתר של מקורותיה ההיסטוריים של התנהגות בהווה, התיאוריה מסיטה את תשומת –הלב מגירויים המצויים כאן ועכשיו שאולי הם אשר גורמים להתנהגות הזו ומשמרים אותה. מעולם לא נכללו בה תצפיות או מחקרים על ילדים, ויש בה הטיה המעמידה את הזכר במרכז, כיוון שהיא משתמשת בדגם הזכרי כנורמה ואין בה ניסיון לבחון במה נקבות שונות.

הרחבת התיאוריות הפסיכו דינמיות – רבים מממשיכי דרכו של פרויד תיקנו תיקונים נרחבים בהשקפה הפסיכואנליטית על האישיות: הדגישו המיוחד את תפקודי האני, סברו כי למשתנים חברתיים יש תפקיד גדול יותר בעיצוב האישיות, ייחסו חשיבות פחותה לדחפים מיניים, הרחיבו את תקופת ההתפתחות האישית לכל משך חיי האדם. (אלפרד אדלר, קרן הורניי, קרל יונג כעמ' 699-700).

תיאוריות הומניסטיות – עיסוק בשלמות חוויותיו האישיות המודעות של הפרט ופוטנציאל הצמיחה שלו. הדגשת השאיפה למימוש עצמי – שאיפה תמידית להגשמת הפוטנציאל הטבוע באדם.

מאפייני התיאוריות ההומניסטיות – מוטיבציה להתנהגות נובעת מנטיותיו הייחודיות של אדם, המולדות והנלמדות כאחד, להתפתח ולהשתנות בכיוונים חיוביים לקראת יעד המימוש העצמי. קרל רוג'רס בדגיש את חשיבותה של הערכה חיובית בלתי מותנית בגידול ילדים: ילדים צריכים להרגיש שהוריהם יאהבו אותם תמיד ויקבלו אותם על אף שגיאות והתנהגות לא נאותה. כאשר הילד אינו מתנהג כראוי, על ההורים להדגיש בפניו שהם שוללים את התנהגותו ולא אותו עצמו. לאדם יש "עצמי אמיתי", אשר כדי להגיע לכלל מימוש, דורש תנאי סביבה חיוביים, כמו חום אנושי. בלא התנאים החיוביים המטפחים האלה, הילד מפתח חרדה בסיסית המדכאת ביטוי ספונטני של רגשות ומונעת יצירת קשרים טובים עם זולתו. תיאוריות הומניסטיות הן הוליסטיות מכיוון שהן מסבירות פעולות נפרדות של בני אדם בעזרת האישיות שלהם בכללותה. תיאוריות הומניסטיות הן נטייתיות כיוון שהן מתמקדות במאפייניו המולדים של האדם המשפיעים השפעה מכרעת על התנהגותו. נטיות הומניסטיות מכוונות בייחוד ליצירתיות ולצמיחה. תיאוריות הומניסטיות הן פנומנולוגיות כיוון שהן מדגישות את מסגרת ההתייחסות של הפרט ואת נקודת המבט הסובייקטיביות שלו על המציאות, ולא את נקודת המבט החיצונית של צופה או מטפל. התיאוריות ההומניסטיות אינן גורסות שאירועי העבר מנחים באופן לא מודע את ההתנהגות בהווה.

הערכת התיאוריות ההומניסטיות – תיאוריות הומניסטיות צמחו כדי להעלות על נס את האישיות הבריאה השואפת לאושר ולמימוש עצמי. לטענת המבקרים, המושגים ההומניסטיים מעורפלים מעט וכמעט שאין אפשרות לחקרם באופן מדעי. פסיכו ביוגרפיה מוגדרת כשימוש שיטתי בתיאוריה פסיכולוגית, כדי להפוך את חייו של אדם לסיפור לכיד ומאיר עיניים.

תיאוריות למידה חברתית ותיאוריות קוגניטיביות – פסיכולוגים הדוגלים בתיאוריית למידה בוחנים את הנסיבות הסביבתיות השולטות בהתנהגות. אישיות נתפסת כסך כל התגובות הגלויות והחבויות המופקות באופן עקיב לפי החיזוקים שהאדם חווה בימי חייו. ג'ון דולרד וניל מילר טבעו מושגים, דוגמת דחפים נלמדים, עיכוב תגובות ודפוסי הרגלים נלמדים. הם הדגישו את התפקידים שממלא כוחו המניע של המתח, ואת התוצאות המחזקות של הפחתת מתח. התנהגות המצליחה להפחית מתחים כאלה, חוזרת ונשנית והופכת בסופו של דבר להרגל נלמד, המקבל שוב ושוב חיזוק מהפחתת המתח. אפשר ללמוד בדרך של חיקוי חברתי מצפייה בהתנהגותם של אחרים בלא צורך לבצע את התגובה בפועל. תיאוריות למידה חברתית ותיאוריות קוגניטיביות בנות זמננו שותפות, לעיתים קרובות, לדעתם של דולרד ומילר. הן מדגישות הן את חשיבותם של תהליכים קוגניטיביים והן את חשיבותם של תהליכים התנהגותיים. התיאוריות הקוגניטיביות מדגישות, כי יש לנו חלק ביצירת האישיות שלנו. אנו בוחרים באופן פעיל את הסביבה שלנו, ולא רק מגיבים באופן סביל.

תיאוריית האישיות הקוגניטיבית –רגשית של מישל – וולטר מישל הדגיש, כי בני אדם משתתפים באופן פעיל בארגון הקוגניטיבי של קשרי הגומלין שלהם עם הסביבה. התנהגות נובעת מאינטראקציה בין אנשים למצבים. (טבלה 13.4 עמ' 707) דעותינו על אישיותם של בני אדם אינן נובעות מהערכת התנהגותם הממוצעת, אלא מהתחקות אחר האופן שבו מצבים שונים מביעים להתנהגויות שונות.

תיאוריית הלמידה החברתית הקוגניטיבית של בנדורה – גישת הלמידה החברתית של אלברט בנדורה שמה דגש בתהליכים הקוגניטיביים המעורבים ברכישת דפוסי התנהגות ובשימורם ולפיכך – בגיבוש האישיות. התיאוריה של בנדורה מצביעה על אינטראקציה מורכבת בין גורמים הקשורים באדם, להתנסות ולגירויים מהסביבה. כל אחד מאלה יכול להשפיע על האחרים או לשנותם, ונדיר למצוא שינוי חד כיווני, השינוי הוא הדדי. מה שאנו עושים עשוי להשפיע על הסביבה, והסביבה או משובים על התנהגותנו עשויים להשפיע על היבטים חשובים של אישיותנו. רעיון זה נקראה דטרמיניזם הדדי, ומרמז כי עלינו לבחון את כל המרכיבים אם ברצוננו להבין עד תום התנהגות אנושית. ככל שהתפתחה התיאוריה של בנדורה, המושג יעילות עצמית הלך ותפס בה מקום מרכזי. יעילות עצמית היא תפיסתו של האדם שלפיה הוא יכול לתפקד כראוי במצב מסוים. איננו מנסים לפעול או ליטול סיכונים כאשר אנו מצפים שלא נהיה יעילים. שלושה מקורות מידע אחרים משמשים להערכת היעילות העצמית: ניסיון עקיף – צפייה בהתנהגות של אחרים. שכנוע – אחרים עשויים לשכנע אותנו שיש בכוחנו לעשות משהו. ניטור ההתנהגות הרגשית בשעה שחושבים על המטלה או ניגשים לבצעה. ציפייה לכישלון או להצלחה, ובהתאם לכך החלטה לחדול מפעולה או להתמיד בה, עשויה להתבסס על התפיסה בנוגע לתמיכה או לאי –תמיכה של הסביבה. (ציפיות המבוססות על תוצאה).
תיאוריית המשכל החברתי של קנטור – (ננסי קנטור) – משכל חברתי הוא המומחיות שבני אדם מביאים להתנסויות שלהם במטלות החיים. שלושה סוגי הבדלים בין בני אדם: בחירת יעדים בחיים – אנשים נבדלים במטרות ובמטלות החיים החשובות להם ביותר. ידע הנוגע לאינטראקציות חברתיות, ואסטרטגיות להשגת יעדים. האינטראקציות בין שלושת הממדים האלה סוללות את הדרך לדפוסי ההתנהגות השונים שאפשר לראות בהם אישיות. תיאוריות המשכל החברתי מציגה נקודת מבט חדשה על האופן שבו אישיות מנבאת עקיבות: בפרק זמן נתון יש עקיבות ביעדים שבני אדם מציבים לעצמם, בידע שלהם ובאסטרטגיות שלהם. דפוס התנהגות מושפע מהיעדים שהפרט מציב לעצמו.

הערכת תיאוריות הלמידה החברתית והתיאוריות הקוגניטיביות – לפי תיאוריות למידה חברתית ולפי תיאוריות קוגניטיביות, רגשות הם רק תוצר לוואי של מחשבות ושל התנהגות או שהם פשוט נמנים עם סוגי מחשבות אחרים, ואין מייחסים להם חשיבות כשהם לעצמם. התיאוריות מותקפות כי הן אינן מכירות במלוא השפעת המוטיבציה הלא מודעת על ההתנהגות ועל רגשות. ישנו גם הסבר מעורפל לאופן היווצרות יכולות ומבנים אישיים.

תיאוריות העצמי – על פי ויליאם ג'יימס, שלושה מרכיבים בחוויית העצמי: אני חומרי, אני חברתי ואני רוחני. כל דבר שאנו מקשרים לזהותנו נהפך במובן מסוים לחלק של העצמי. על מנת לפתח את העצמי במלואו, על האדם לשלב את כל ההיבטים המודעים והלא מודעים בחייו ולקבל אותם.

היבטים דינמיים של מושג העצמי – מושג העצמי הוא מבנה מנטאלי דינמי המניע, מפרש, מארגן, מתווך ומווסת התנהגויות ותהליכים פנימיים ובין אישיים. מושג העצמי כולל מרכיבים רבים, ובהם הזיכרונות שלנו על עצמנו; אמונות בדבר התכונות, המניעים, הערכים והיכולות שלנו; העצמי האידיאלי שאנו חותרים אליו; סוגי העצמי שאנו חושבים לגלם; הערכות חיוביות או שליליות של עצמנו, ואמונות בדבר מה שאחרים חושבים עלינו. מושג העצמי שלנו מכיל סכמות על העצמי, סכמות העצמי, המאפשרות לנו לאגן מידע על עצמנו, בדיוק כפי שסכמות אחרות מאפשרות לנו לנהל היבטים אחרים של החוויה שלנו. הסכמות האלה, שאנו מרבים להשתמש בהן לפירוש התנהגותנו, משפיעות גם על האופן שבו אנו מעבדים מידע על הזולת. אנו מפרשים אפוא את פעולותיהם של אחרים לפי האמונות שלנו והידע שלנו על עצמנו. הייזל מרקוס ועמיתיה הגדירו סוגי עצמי אפשריים כך: "סוגי עצמי אידיאליים שהיינו רוצים מאוד להיות ;סוגי העצמי שאנו יכולים להיות; סוגי העצמי שאנו חוששים להיות"

הערכה עצמית והצגה עצמית – הערכת עצמית של אדם היא הערכה כוללת של העצמי. להערכה עצמית עשויה להיות השפעה ניכרת על המחשבות, על מצבי הרוח ועל ההתנהגות. מרבית בני האדם עושים כמיטב יכולתם כדי לשמר את ההערכה העצמית שלהם ולטפח את שלמות מושג העצמי שלהם. כשאנו מטילים ספק ביכולתנו לבצע מטלה, אנו עשויים להתנהג בדרך של חבלה עצמית.  היבטים חשובים של הערכה עצמית מתקשרים להצגה עצמית. הסבירות לחבלה עצמית גדלה כשידוע לאדם כי תוצאות ההתנהגות ייוודעו ברבים. הערכה עצמית גבוהה אינה מיטיבה לנבא ביצוע בהקשרים רבים.

היבטים תלויי תרבות של העצמי – כל תרבות יוצרת פירושים שונים למשמעות העצמי – תרבות אינדיבידואליסטית מעודדת תפיסה של העצמי כעצמאי. תרבות קולקטיבית מעודדת תפיסה של העצמי כתלוי. כאשר מדינה מייבאת מוצרים מערביים, היא מייבאת גם תחושת עצמי מערבית. התרבויות שבני אדם משתייכים אליהן משפיעות על האופן שבו הם מפרשים את העצמי שלהם.

הערכת תיאוריות העצמי – תיאוריות העצמי מצליחות להכיל את התפיסות שיש לבני אדם בנוגע לאישיותם ואת האופן שבו הם היו רוצים שאחרים יתפסו אותם. לא תמיד ברור אילו גורמים הם החשובים ביותר לניבוי התנהגות. ההדגשה שהעצמי הוא תוצר חברתי אינה עולה בקנה אחד עם ראיות שלפיהן היבטים מסוימים של האישיות הם, אולי, תורשתיים.

(עמ' 721-722)

הערכת האישיות

מבחנים אובייקטיביים – מבחני אישיות אובייקטיביים הם מבחנים שבהם הליך מתן המבחן ונקידתו פשוטים יחסית ומתנהלים על פי כללים מוגדרים היטב. שאלון לדיווח עצמי הוא מבחן אובייקטיבי שבו הנבחן עונה על סדרת שאלות בנוגע למחשבותיו, לרגשותיו ולפעולותיו.

שאלון האישיות הרב שלבי של מינסוטה MMPI מטרתו הבסיסית של המבחן לאבחן אנשים לפי כמה תוויות פסיכיאטריות. MMPI מכיל 10 סולמות קליניים שכל אחד נועד כדי להבדיל בין קבוצה קלינית כלשהי לבין קבוצת ביקורת של נבחנים נורמאליים. המבחן כולל גם סולמות תוקף המזהים דפוסי תגובה חשודים. בין מעלותיו של הMMPI -2 – קל ופשוט לתת לנבחנים לענות על השאלון, הוא חסכוני ויש בו תועלת באבחון פסיכופתולוגיה. הוא אינו חף מביקורות – טענו שהסולמות הקליניים שלו הטרוגניים מדי, שהם מודדים כמה דפוסים בבת אחת ואינן מתמקדים בקבוצה קלינית מסוימת.

שאלון אישיות NEO-PI נועד להעריך מאפייני אישיות באוכלוסיות של מבוגרים שאינם בטיפול נפשי. הניגשים למבחן מקבלים דף פרופיל המסכם את הציונים ביחס למדגם נורמטיבי גדול בכל אחד מחמשת הממדים העיקריים: נוירוטיות, מוחצנות, פתיחות, נועם הליכות ומצפוניות. מחקרים הוכיחו כי מדדי המבחן הם הומוגניים, מהימנים מאוד ובעלי תוקף מבנה וקריטריון טובים. שאלון חמשת הגדולים – תוכנן באופן המעניק לו תוקף בתרבויות שונות. יש לו מתאם גבוה עם NEO-PI, ההבדלים הם – חמשת הגדולים כולל סולם שנועד לבדוק אם הנבחן נוטה לענות תשובות רצויות מבחינה חברתית, והגורם הראשון נקרא "אנרגיה / פעילות" ולא "מוחצנות".

מבחני השלכה – במבחני השלכה אין טווח תשובות קבוע מראש. מוצגים כמה גירויים עמומים במתכוון, שאפשר לפרשם בדרכים רבות. אפשר לבקש מהנבחן לתאר את הצורות, להשלים את התמונות או לספר סיפור על הציורים.

מבחן רורשך – פותח ע"י הפסיכיאטר השוויצרי הרמן רורשך. הגירויים הם כתמי דיו סימטריים, מקצתם בשחור לבן ומקצתם צבעוניים. מראים לנבחן כתם דיו ושואלים אותו "למה זה דומה?" הבוחן רושם את דברי הנבחן, מילה במילה, את זמן התגובה שלו וכיצד הוא מחזיק את הכרטיס. נקידת התשובות נעשית בשלושה מימדים עיקריים: 1. המיקום שהנבחן הזכיר, כולו או חלק ממנו. 2. תוכן התגובה – אופי האובייקט והפעולות, 3. מגדירים אילו היבטים של הכרטיס עוררו את התגובה. האם התגלתה מקוריות. חוקרים מצאו קשרים בין דפוסים מסוימים של תגובות לבין מאפייני אישיות נורמאלית ומאפיינים פסיכו פתולוגיים.

מבחן התפסת הנושא – פותח ע"י הנרי מאריי, מציגים לנבחנים תמונות של סצנות עמומות ומבקשים מהם להמציא לפיהן סיפורים. הבוחן מעריך את מבנה הסיפורים ואת תוכנם וגם את התנהגותו של האדם המספר אותם, בניסיון לגלות משהו על העניינים העיקריים המעסיקים את הנבחן, על מניעיו ועל מאפייני אישיותו. עשרות שנות מחקר הוכיחו, כי מבחן התפסת הנושא הוא מדד תקף לצורך בהישג. פסיכולוגים משתמשים לעיתים תכופות בכמה מבחנים לצורך הערכת אישיותו של אדם אחד.