26.5.2011

מבוא לפסיכולוגיה - פרק 11 - מוטיבציה


פרק 11- מוטיבציה

להבין מוטיבציה – מוטיבציה, היא מינוח כללי לכל התהליכים המעורבים בהתחלת פעילויות פיזיות ופסיכולוגיות, בהכוונתן ובהתמדה בהן. כל האורגניזמים נעים לקראת גירויים ופעילויות מסוימים ומתרחקים מאחרים, בהתאם לתכתיבי המאוויים והסלידות שלהם.

תפקידם של מושגי מוטיבציה – 1. לקשר בין ביולוגיה להתנהגות – יש לנו מנגנונים פנימיים מורכבים המווסתים את תפקוד הגוף ועוזרים לנו לשרוד. מצבים פנימיים של חסך מעוררים תגובות גופניות המניעות אותנו לפעול כדי להחזיר לגוף את שיווי המשקל שלו. 2. להסביר שונות התנהגותית- פסיכולוגים משתמשים בהסברי מוטיבציה כאשר אי אפשר לתלות את השונות בתפקודם של בני אדם בהבדלים ביכולת, במיומנות באימון או במזל. 3. להקיש על מצבים פרטיים מתוך התנהגויות פומביות – פסיכולוגים והדיוטות כאחד נוטים לעבור מצפייה בהתנהגות כלשהי למסקנה על סיבה פנימית מסוימת שגרמה להתנהגות זו. 4. לייחס אחריות לפעולות – מקובל להפחית ממידת אחריותם של בני אדם במקרים כמו חוסר כוונה, כוחות חיצוניים חזקים משפיעים או סמים ואלכוהול. 5. להסביר התמדה על אף מצוקה – מדוע אורגניזם מבצע התנהגויות כאשר ייתכן כי קל יותר שלא לבצען.

מקורות המוטיבציה

דחפים ותמריצים – את התיאוריה שלפיה דחפים פנימיים הם המניעים התנהגויות חשובות רבות פיתח קלארק האל, על פיה דחפים הם מצבים פנימיים המתעוררים בתגובה על צרכיו הפיזיולוגים של בעל חיים. אורגניזמים שואפים לשמור על מצב של איזון, הומיאוסטזיס, במצבם הביולוגי. דחפים מתעוררים כאשר מחסור כלשהו מפר את האיזון ונוצר מתח. דחפים אלה מפעילים את האורגניזם לכיוון הפחתת מתח.  הפחתת מתח לא יכולה להסביר כל התנהגות מונעת. התנהגות מונעת גם על ידי תמריצים – גירויים חיצוניים או תגמולים, שאינם מתקשרים ישירות לצרכים ביולוגיים.

תיאוריית ההיפוך – מייק אפטר מציע את התיאוריה, לפיה יש ארבעה צמדים של מצבי מוטיבציית על. תיאוריה זו קיבלה את שמה כיוון שהיא חותרת להסביר מוטיבציה אנושית במונחי מעבר ממצב אחד למצב ההפוך לו. אנו שרויים תמיד באחד משני המצבים, אך לעולם לא בשניהם בו בזמן. (טבלה 11.1 – עמ' 563).

התנהגויות אינסטינקטיביות ולמידה – מקצת ההיבטים של התנהגותו של מין מסוים נשלטים על ידי אינסטינקטים, נטיות קיימות מראש החיוניות להישרדותו של המין. חלק מן המטען הגנטי של כל בעל חיים. בשנת 1890 הציג וויליאם ג'יימס את תפיסתו, שלפיה בני אדם נשענים, אפילו יותר מבע"ח, על התנהגויות אינסטינקטיביות, אשר נועדו לשרת מטרות או תפקידים חשובים בהסתגלותו של האורגניזם לסביבתו. ע"פ זיגמונד פרויד, ישנם שני סוגי אינסטינקטים: של חיים ושל מוות. דחפים אינסטינקטיביים מכוונים אנרגיה נפשית לסיפוק צרכים גופניים. כאשר אי אפשר לפרוק אנרגיה זו, נוצר מתח. מתח דוחף אנשים לפעולות שיפחיתו אותו. הוכחות ביהביוריסטיות אמפיריות ערערו את הרעיונות המוקדמים על אינסטינקטים, שלפיהן התנהגויות ורגשות חשובים הם נלמדים ולאו דווקא מולדים. אם תתבקשו להסביר או לנבא התנהגות של בעל חיים, יהיה עליכם לדעת פרטים על תולדות המין שלו, ועל ההיסטוריה האישית שלו.

ציפיות והגישה הקוגניטיבית למוטיבציה – פסיכולוגים משתמשים בניתוחים קוגניטיביים כדי לחקור את הכוחות המניעים מגוון התנהגויות אישיות וחברתיות. השפעתו המחזקת של התגמול יורדת לטמיון אם האדם אינו תופס כי התגמול הוא תוצאה של פעולותיו. ג'וליאן רוטר הציג בתיאוריית הלמידה החברתית שלו את חשיבותן של ציפיות בהנעת התנהגות. הסבירות שלפיה נעסוק בהתנהגות מסוימת נקבעת על ידי הציפייה שלנו להשיג מטרה.
מדרג הצרכים – אברהם מסלו ניסח תיאוריה שלפיה המניעים הבסיסיים יוצרים מדרג של צרכים (תרשים 11.1 עמ' 567) החל מהפרימיטיביים ביותר ועד למתקדמים ביותר. בתחתית המדרג נמצאים הצרכים הביולוגיים הבסיסיים כמו רעב וצמא. הבאים אחריהם הביטחון, ההיקשרות, הערכה. בראש המדרג נמצאים אנשים שבעים, מוגנים, אהובים ואוהבים, בטוחים חושבים ויצרים. אנשים אלו התעלו מעל לצרכים אנושיים בסיסיים בחיפוש אחר מיצוי הפוטנציאל שלהם במלואו, כלומר מימוש עצמי.

אכילה

הפיזיולוגיה של האכילה – כדי לווסת צריכת מזון ביעילות על האורגניזמים להיות מצוידים במנגנונים המסוגלים לבצע את המשימות האלה: 1. לאתר צורך פנימי במזון. 2.ליזום התנהגות אכילה ולארגן אותה. 3. לנטר את כמות המזון הנאכל ואת איכותו. 4. לגלות מתי נצרך מזון די הצורך ולעצור את האכילה.

תגובות היקפיות – ע"פ וולטר קאנון פעילות הקיבה בבטן ריקה היא הגורם היחיד לרעב. מחקרים מאוחרים יותר הראו כי התכווצויות בבטן אינן אפילו בגדר תנאי הכרחי לרעב. מחקרים מראים כי התנפחות הקיבה הנגרמת בעקבות אכילה גורמת לפרט להפסיק לאכול.

תגובות מרכזיות – כאשר נפגע ההיפותלמוס הגחוני –מדיאלי צרך בעל החיים כמות מזון גדולה יותר. כאשר היה התהליך ההפוך, וההיפותלמוס הצידי נפגע או נהרס, צרך בעל החיים פחות מזון. מודל המרכז הכפול – ההיפותלמוס הצידי נתפס כ"מרכז הרעב" ואילו ההיפותלמוס הגחוני מדיאלי כ"מרכז השובע". נתונים מאוחרים לא איששו תיאוריה זו. הרס ההיפותלמוס הגחוני מדיאלי עשוי, במידה מסוימת, להביא בעקבותיו הגזמה בתגובות רפלקס רגילות למזון. מקצת המידע החשוב ביותר שבו משתמשים ההיפותלמוס ים כדי לווסת אכילה מגיע ממחזור הדם: שני האותות הבסיסיים המעוררים אכילה מגיעים מן הקולטנים המנטרים את רמות הסוכר והשומן בדם. נוירוני היפותלמוס אחרים עשויים לגלות שינויים בחומצות השומן החופשיות וברמות האינסולין במחזור הדם, אשר משמשים את ההיפותלמוס הגחוני מדיאלי לעצור התנהגויות אכילה.

הפסיכולוגיה של האכילה

השפעת התרבות על האכילה – אנשים בעולם המערבי אוכלים לרוב שלוש ארוחות ביום בזמנים קבועים. זמני הארוחות נשענים על נורמות חברתיות יותר מאשר על אותות המגיעים מן הגוף. תזונה בריאה עלולה להיות מחוץ להישג ידם של אנשים בעלי אמצעים מוגבלים. מקצת המחסומים העומדים בפני אכילה בריאה נובעים מאילוצים כלכליים.

השמנה ודיאטת הרזיה- כדי לחשב את מדד מסת הגוף, מחלקים את משקל הגוף בריבוע הגובה. למה בני אדם מגיעים למשקל יתר? התשובה תמונה בחלקה ב"תורשה" ובחלקה ב"סביבה". לא לכל האנשים שיש להם משקל יתר יש אותו מבנה פסיכולוגי. על פי ג'נט פוליווי ופיטר הרמן, הממד הקריטי הוא אכילה מרוסנת לעומת אכילה לא מרוסנת. אכלנים מרוסנים מגבילים כל הזמן את כמות המזון שהם מרשים לעצמם לאכול. כל אחד יכול להיות אכלן מרוסן, בלא קשר למשקלו. כשנסיבות החיים גורמות להם לשחרר את הרסן הם נוטים להיכנע לתשוקה לאכול בהגזמה מזון עתיר קלוריות. בעלי משקל עודף רבים המדווחים כי הם כל הזמן בדיאטה, הם לרוב האכלנים המרוסנים.

הפרעות אכילה ודימוי גוף – קבוצת האנשים הנתפסים בעיני עצמם כבעלי משקל יתר גדולה מקבוצת האנשים בעלי משקל יתר במציאות. כאשר הפער בין תפיסת דימוי הגוף של אדם לבין משקלו הממשי גדול מדי, הוא עלול להימצא בסיכון ללקות בהפרעת אכילה. אנורקסיה נרבוזה מאובחנת כאשר אדם שוקל פחות מ85% ממשקלו המצופה, ועדיין מביע פחד מהשמנה. בולימיה נרבוזה – מאופיינת בהתקפי זלילה ובעקבותיהם פעולות לריקון הגוף מקלוריות עודפות באמצעות הקאה, צום, חומרים משלשלים ועוד. הלוקים במחלה עלולים להרעיב עצמם למוות. שיעור אנשים הלוקות בשתי מחלות אלה גבוה פי עשרה משיעור הגברים. נטייה מוקדמת להפרעות אכילה עשויה לעבור בתורשה. נשים לבנות נמצאות בסיכון גדול יותר מן הנשים האפרו אמריקניות ללקות בהפרעות אכילה. נשים לומדות נוטות לסבול מאנורקסיה או מבולימיה יותר מנשים שאינן לומדות.

התנהגויות מיניות – התנהגויות מיניות מבחינה ביולוגית נחוצות לרבייה ותו לא. פוטנציאל ההנאה מעניק להתנהגויות מיניות כוח מניע מעל ומעבר לצורך ברבייה. תרבויות קובעות נורמות או סטנדרטים להתנהגות מינית או למה שמצופה ממנה.

התנהגויות מיניות בבעלי חיים – המוטיבציה העיקרית להתנהגויות מיניות בבעלי חיים היא התרבות. על שני המינים לתאם את אופן פעולתם כדי שהזרע והביצית ייפגשו בתנאים ראויים והתוצאה תהיה התעברות. בעלי חיים מוכנים להזדווגות בעיקר בתגובה לזרם ההורמונים הנמצא בבקרת בלוטת יותרת המוח ומופרש מבלוטות המין (זכרים – אנדרוגנים). הזכרים מוכנים להזדווגות כמעט בכל עת. אצל נקבות ההורמון (אסטרוגן) משוחרר לפי מחזורי זמן קבועים של ימים או חודשים, או לפי חילופי העונות. עוררות מינית מקורה, לעיתים קרובות, בגירויים בסביבה החיצונית. מגע, טעם וריח יכולים גם הם לשמש תמריצים חיצוניים לעוררות מינית (פרומונים).

עוררות מינית ותגובה מינית בקרב בני אדם – להורמונים יש תפקיד חשוב בבקרה על מחזורי הביוץ והווסת של נשים, אך הבדלים אישיים ברמת ההורמונים שלהם, אינם מנבאים את תדירות הפעילות המינית או את איכותה. בקרב הגברים הטסטוסטרון נחוץ לעוררות מינית ולתפקוד מיני, אך שוני אינו קשור לתפקוד המיני. עוררות מינית אנושית היא מצב מוטיבציה של התרגשות ומתח בעקבות תגובות פיזיולוגיות וקוגניטיביות לגירויים ארוטיים. על פי מחקר של וויליאם מסטרס ווירג'יניה ג'ונסון: 1. לגברים ולנשים יש דפוסי תגובה מינית דומים. 2.  על אף שסדר השלבים של התגובה המינית דומה, נשים מראות שונות גדולה יותר, מגיבות לאט יותר אך לעיתים קרובות נשארות במצב עוררות זמן ממושך יותר. 3. נשים מסוגלות להגיע לאורגזמות מרובות מאשר הגבר. 4. אין קשר בין תפקוד מיני לגודל הפין. ישנם ארבעה שלהים במחזור התגובה המינית: שלב הריגוש, שלב המישור, שלב האורגזמה ושלב הרגיעה. המקור לבעיות בתגובה המינית הוא לרוב פסיכולוגי.

האבולוציה של התנהגויות מיניות – פסיכולוגים, אנשי הגישה האבולוציונית, חקרו את הרעיון שלפיו התפתחו בקרב גברים ונשים אסטרטגיות שונות המונחות בבסיס התנהגותם המינית. הבעיה הבסיסית העומדת בפני בעל חיים ממין זכר היא הגדלה עד למקסימום של מספר הצאצאים שהוא מעמיד, אך הבעיה העומדת בפני הנקבה היא למצוא זכר איכותי כדי להבטיח את לידת הצאצא הטוב והבריא ביותר ממאגר הביציות המוגבל שלה. גברים ונשים פיתחו אסטרטגיות, רגשות מוטיבציות שונות של הזדווגות לטווח קצר  לעומת הזדווגות לטווח ארוך. האסטרטגיה של זכר, לפתות נשים רבות יותר ככל האפשר ולנטוש אותן היא אסטרטגיה קצרת טווח. אסטרטגיה של זכר להישאר נאמן לנקבה ולהשקיע בצאצא היא ארוכת טווח. אסטרטגיה של נקבה למשוך אליה זכר נאמן שיישאר לצידה ויעזור בגידול הילדים היא אסטרטגיה ארוכת טווח. אסטרטגיה של נקבה להשיג משאבים או גברים ממעמד גבוה היא קצרת טווח.

נורמות של התנהגות מינית – במרוצת השנים חלו שינויים בנורמות ההתנהגות המינית: לדוגמא, זמינות הגלולה למניעת היריון אפשרה לנשים חופש מיני רב יותר, הופעת הוויאגרה אפשרה לגברים להאריך את שנות פעילותם המינית. תרבויות שונות מגדירות טווחי התנהגות שונים הנתפסים כהולמים את ביטויי הדחפים המיניים. תסריטים של התנהגות מינית הם "תכניות" שפרטים בחברה מסוימת לומדים בנושא תגובתיות מינית. "תכניות" אלה כוללות הנחיות לא כתובות כיצד לפעול, מתי, היכן ואיך לעשות זאת, עם מי ומדוע. חוקרים גילו לעיתים קרובות עניין בהבנת נטילת סיכונים מיניים: הסבירות שגברים, יותר מנשים, יעסקו בהתנהגויות מסוכנות גדולה יותר. (עמ' 591).
הומוסקסואליות – הומוסקסואליות והטרוסקסואליות נובעות מכוחות מוטיבציה דומים. כל זמן שעוינות חברתית מכוונת כלפי מימוש התשוקה ההומוסקסואלית, לא יהיה אפשר לקבל אומדנים מדויקים לגמרי על היקף ההומוסקסואליות

הומוסקסואליות – סביבה ותורשה – על פי עדויות מחקר, בהעדפה מינית קיים מרכיב גנטי. מחקרים על הומוסקסואלים ולסביות כאחד הראו, כי שיעורי ההתאמה גבוהים במידה ניכרת בקרב תאומים מונוזיגוטים מאשר בקרב תאומים דיזיגוטים. על פי דריל בם הביולוגיה אינה משפיעה על העדפה מינית, אך נודעת לה השפעה בהשפיעה על מזגם של ילדים צעירים ועל פעילויותיהם: תחושה של חוסר הידמות לאחרים בני אותו המין מובילות לידי עוררות רגשית; עם הזמן, עוררות זו משנה צורה והופכת למשיכה מינית.

חברה והומוסקסואליות – חוקרים טבעו את המושג הומופוביה לתיאור עמדות שליליות ביותר נגד הומוסקסואלים. מרבית ההומוסקסואלים מגיעים לכלל הכרה, כי המוטיבציה שלהם ליחסים עם בן אותו המין מתרחשת בסביבה עוינת של הומופוביה חברתית. בני אדם רבים נעשים מודעים לנטייתם ההומוסקסואלית בזמן שעליהם עדיין לתפקד בסביבות בתי הספר המפגינות עוינות. דחייה הורית מתקשרת לעליה במספר נטיות ההתאבדות. מבחינה פסיכולוגית ההומופוביה מעיקה על רוב ההומוסקסואלים יותר מן ההומוסקסואליות עצמה. נכונותם של הומוסקסואלים ולסביות "לצאת מן הארון" עשויה להיות צעד ראשון לקראת הפחתת העוינות החברתית.

מניע ההישג

צורך בהישג – כבר ב-1938 הניח הנרי מורי כי קיים צורך בהישג השונה בעצמתו מאדם לאדם. דיוויד מקל'ללנד פיתח שיטה מיוחדת למדידת צורך זה ונעזר בפנטזיות של המשתתפים במחקריו. (מבחן התפסת הנושא) מתוך תשובות המשתתפים על סדרת התמונות הוא פיתח מדדים של צרכים אנושיים אחדים, לרבות הצורך בכוח, בהשתייכות ובהישג. בעלי צורך גבוה בהישג מפסיקים מטלה בשלב מוקדם למדי אם גרמו להם לתפוס אותה כקשה. למעשה, מה שמאפיין בעלי צורך גבוה בהישג הוא הצורך ביעילות – הצורך להגיע לאותה תוצאה בפחות מאמץ.

ייחוס סיבות להצלחה ולכישלון – מכוונות למקור השליטה – התפיסה שלפיה תוצאות הפעולה תלויות במה שאנחנו עושים. מכוונות למקור שליטה פנימי או חיצוני. ייחוסים הם שיפוטים לגבי הגורמים לתוצאות, אשר יכולים להשפיע על רמת המוטיבציה.יציבות לעומת חוסר יציבות: באיזו מידה גורם סיבתי הנו ספציפי מאוד, או שמה הוא כללי וחל על מצבים מגוונים? חוקרים הראו, כי הדרך שבה אנשים מסבירים לעצמם אירועים בחייהם עשויה להפוך לסגנון ייחוס שיימשך כל החיים. הדרך שבה אתם נוטלים אחריות על הצלחותיכם ועל כישלונותיכם יכולה להשפיע על המוטיבציה שלכם, על מצב רוחכם ואפילו על היכולת לבצע כהלכה משימות שונות. סגנון ייחוס פסימי: ההתמקדות היא בסיבות הפנימיות לכישלון. סגנון ייחוס אופטימי: רואה בכישלון תוצאה של סיבות חיצוניות ושל אירועים לא יציבים, משתנים וספציפיים. אופטימיסטים זוקפים לזכותם את כל הגורמים להצלחה – אישיים, פנימיים, יציבים, כלליים. פסימיסטים לעומתם מייחסים את הצלחתם לגורמים חיצוניים, בלתי יציבים, כללים או ספציפיים.

עבודה ופסיכולוגיה ארגונית – פסיכולוגים ארגוניים חוקרים היבטים שונים של יחסי אנוש, ועשויים לעזור בגיוס עובדים, במיונם ובהכשרתם. על פי תיאוריית הציפיות, עובדים מונעים כאשר הם מצפים כי המאמץ והביצוע שלהם בעבודה יניבו את התוצאות המיוחלות. 

19.5.2011

מבוא לפסיכולוגיה - פרק 10 - התפתחות האדם במהלך החיים


פרק 10 – התפתחות האדם במהלך החיים

פסיכולוגיה התפתחותית היא תחום בפסיכולוגיה העוסק בשינויים בתפקוד הפיזי והפסיכולוגי מרגע ההתעברות ובמשך כל החיים. משימתה של הפסיכולוגיה ההתפתחותית לגלות כיצד אורגניזמים משתנים במרוצת הזמן ומדוע, וכן לתעד את ההתפתחות ולהסבירה. הנחת היסוד היא כי תפקוד מנטאלי, קשרים חברתיים והיבטים חיוניים אחרים של הטבע האנושי מתפתחים ומשתנים לאורך מחזור החיים כולו. (שלבים בהתפתחות חיי האדם 10.1 עמ' 489)

חקר ההתפתחות – כשאנו מתארים התפתחות, אנו ממשיגים אותה במונחים של שינוי. שינוי כרוך על פי רוב בפשרות. אין לראות בהתפתחות תהליך סביל. שינויי התפתחות רבים תובעים מהאדם מעורבות פעילה בסביבתו. מחקרים נורמטיביים חותרים לאפיון של גיל מסוים או של שלב התפתחות מסוים. נתונים אלה מספקים נורמות, אמות מידה של התפתחות או של הישגים המבוססות על תצפיות בבני אדם רבים. נורמות מאפשרות לפסיכולוגים להבחין בין גיל כרונולוגי – מספר החודשים או השנים מאז לידתו של אדם – לגיל ההתפתחותי: הגיל הכרונולוגי שבו רוב בני האדם מראים את רמת ההתפתחות הפיזית או המנטאלית המסוימת שאותו אדם מציג. במחקר אורך צופים באותם אנשים ובוחנים אותם שוב ושוב, לעיתים קרובות לאורך שנים. יתרון כללי של מחקר אורך הוא שהמשתתפים חיו באותה תקופה שבה אום תנאים חברתיים –כלכליים, סוגים מסוימים של הכללות אפשריים רק לגבי אותו שנתון – קבוצת האנשים שנולדו בתקופתם של המשתתפים במחקר. מחקרי אורך הם יקרים, כיוון שקשה להתחקות אחר המשתתפים לאורך תקופה ממושכת, ונתונים אובדים בנקל כי משתתפים עוזבים את המחקר או נעלמים. מחקר רוחב – צופים בזמן נתון בקבוצות משתתפים בגילאים כרונולוגיים שונים ומשווים ביניהם. מסוג מחקר זה החוקר יכול להסיק מסקנות על הבדלים התנהגותיים שאפשר כי הם קשורים להבדלי הגילים. הבדלים נובעים מהתנאים החברתיים או הפוליטיים השונים שכל שנתון חי בהם.

התפתחות פיזית במהלך החיים

התפתחות טרום –לידתית והתפתחות בילדות

התפתחות פיזית ברחם – ברגע ההתעברות הפרה תא זרע זכרי תא ביצית נקבי ונוצרה זיגוטה של תא אחד; מחצית מ-46 הכרומוזומים הקיימים בתאי גוף אנושיים נורמאליים קיבלנו מאמנו ואת המחצית השנייה – מאבינו. זו התקופה הטרום לידתית. פעימת הלב היא ההתנהגות המוקדמת ביותר. תגובות לגירויים נצפו כבר בחודש השישי. אפשר לצפות בתנועות ספונטניות לפני תום השבוע השמיני. לאחר השבוע השמיני העובר המתפתח נקרא בשם שליל. המוח הגדל ברחם מייצר 250,000 נוירונים חדשים בדקה על להשלמת למעלה מ-100 מיליארד בתום ההיריון. התפתחות תהליכי ההסתעפות של האקסונים והדנדריטים (פרק 3) מתרחשת ברובה לאחר הלידה. במהלך חודשי ההיריון הראשונים עלולים גורמים סביבתיים למנוע היווצרות של איברים ומבני גוף.
תינוקות מתוכנתים לשרוד – רגעים אחדים לאחר צאתם מן הרחם, יילודים מגלים יכולות מרשימות לקלוט מידע בחושים שלהם ולהגיב על מידע זה. לדוגמא, יילודים יכולים לשמוע עוד לפני הלידה, ומזהים את קולה של אמם. יילודים אינם מגלים העדפה לקולו של האב, אפילו בגיל 4 חודשים. גם את מערכת הראייה מפעילים יילודים כמעט מיד: עם זאת, בלידה הראייה מפותחת פחות מחושים אחרים. רק בגיל 4 חודשים לערך ילדים מתחילים לחבר מידע משתי עיניהם כדי לתפוס עומק. בני 4 חודשים מתבוננים בעצמים בעלי קווי מתאר יותר מאשר בעצמים חלקים, בעצמים מורכבים יותר מאשר בפשוטים ובפנים שלמות יותר מאשר בפנים מעוותות. חשש מגובה איננו תכונה מולדת אלא תכונה המתפתחת במהירות כאשר ילדים מתחילים לחקור את העולם בכוחות עצמם.

צמיחה ובשלות בילדות – הצמיחה הפיזית איננה שווה בכל חלקי הגוף. משקל גופו של התינוק מוכפל בתוך ששת חודשי חייו הראשונים, ועד גיל שנה הוא מגיע לפי שלושה ממשקל הלידה. אצל מרבית הילדים צמיחה פיזית מלווה בבשילת היכולת המוטורית. בשילה היא תהליך הצמיחה האופייני לכל בני המין הגדלים בבית הגידול הרגיל של אותו מין. ילד לומד ללכת בלי תרגול מיוחד. רצף זה חל על רוב התינוקות; מיעוטם מדלגים על שלב או מפתחים רצף מקורי משלהם.

התפתחות פיזית בגיל ההתבגרות – הסימן הראשון לתום הילדות הוא קפיצת הגדילה של המתבגר. במשך שנים אחדות המתבגר עשוי לגדול ב7.5-15 סנטימטרים בשנה וכן לעלות במשקל במהירות. תהליך חשוב נוסך המתרחש בתקופת ההתבגרות הוא ההתבגרות המינית, המביאה לבשלות מינית. מוחו של המתבגר ממשיך להתפתח. האזורים האחראיים על תכנון וויסות רגשות הם אזורי המוח שחל בהם השינוי הגדול ביותר מתקופת ההתבגרות המינית. כמו כן מתרחש תהליך של סילוק קשרי עצבים שאינם בשימוש.

שינויים פיזיים בבגרות - מבוגרים בגיל מתקדם השומרים על משטר של פעילות גופנית עשויים לחסוך מעצמם מקצת הקשיים הנתפסים, לעיתים קרובות, כתוצאה בלתי נמנעת של ההזדקנות. ראייה – עדשות העיניים מצהיבות ומאבדות מגמישותן, וגורמות לירידה מסוימת בתפקוד הראייה. שמיעה – אדם ממוצע בגיל זה מתקשה לשמוע צלילים בתדר גבוה. קול הדיבור נעשה גבוה יותר עקב התקשות מיתרי הקול. רבייה ותפקוד מיני- גיל המעבר, הפסקת מחזור הווסת והפסקת הביוץ. כמות הזרע ונפח הזרע קטנים.

התפתחות קוגניטיבית במהלך החיים

התפתחות קוגניטיבית היא חקר התהליכים והתוצרים של התודעה, המופיעים ומשתנים במרוצת הזמן. מהו ההסבר הטוב ביותר להבדלים העצומים בין תינוק שזה עתה נולד לבין ילד בן 10? באיזו מידה התפתחות כזאת נקבעת על ידי התורשה ובאיזו מידה היא תוצאה של טיפוח? אחדים טוענים כי התינוק האנושי נולד בלא ידע או מיומנויות וכי התנסות דרך למידה אנושית חורטת מסרים על גבי הלוח החלק של תודעתו הגולמית של היילוד. השקפה זו קרויה אמפיריציזם [ג'ון לוק]. מנגד יש את הנייטיביזים [ז'אן ז'אק רוסו] הטוען כי הטבע המולד של האדם, או המורשת האבולוציונית שכל ילד מביא לעולם, היא התבנית המעצבת את ההתפתחות.

ההתפתחות המנטאלית לפי פיאז'ה – ז'אן פיאז'ה פיתח תיאוריות העוסקות בדרכים שבהן ילדים חושבים, מסיקים מסקנות ופותרים בעיות. הוא לא התעניין בכמות הידע שילדים רוכשים, אלא בתמורות המתחוללות בחשיבה ובייצוגים הפנימיים של המציאות בשלבים שונים בהתפתחותם.

אבני הבניין של השינוי ההתפתחותי – פיאז'ה כינה בשם סכמות את המבנים המנטאליים המאפשרים לבני אדם להבין את העולם. סכמות הן אבני הבניין של השינוי ההתפתחותי. משכל סנסורי מוטורי – מבנים מנטאליים או תכונות מנטאליות המכוונים רצפים סנסו –מוטוריים. סכמות בסיסיות מתחברות זו לזו לאחר תרגול, משתלבות זו בזו ומתחלקות לדפוסי פעולה מגוונים ומורכבים יותר. הטמעה משנה מידע חדש המגיע מן הסביבה כדי שיתאים למה שכבר ידוע. התאמה מארגנת מחדש, או משנה, את הסכמות הקיימות אצל הילד כדי שמידע חדש יהיה מובן יותר.
שלבים בהתפתחות הקוגניטיבית – ארבעה שלבים. הנחת היסוד היא שכל הילדים משלב אחד למשנהו בסדר קבוע. 1. השלב הסנסורי –מוטורי – נמשך מהלידה ועד גיל שנתיים. במרוצת השנה הראשונה רצפים סנסוריים – מוטוריים משתפרים, מתחברים, מותאמים ומשתלבים זה בזה. ההישג הקוגניטיבי החשוב ביותר הוא היכולת ליצור ייצוג מנטאלי של אובייקטים נעדרים. קביעות האובייקט היא הבנת של ילדים כי עצמים קיימים ומתפקדים גם מבלי שהילדים פועלים עליהם או מודעים להם. מגיל 3 חודשים לערך הם ממשיכים להביט על המקום שבו נעלם העצם. ילדים בגיל 8-12 חודשים מתחילים לחפש את העצמים שנעלמו. בהגיעם לגיל שנתיים אין לילדים כל ספק כי עצמים שנעלמו מן העין ממשיכים להתקיים. 2. השלב הקדם אופרציונלי – נמשך מגיל שנתיים עד לגיל 7 בקירוב. יכולת טובה יותר ליצור ייצוגים מנטאליים של עצמים שאינם נוכחים. אגוצנטריות – חוסר יכולתו של הילד לראות דברים מנקודת מבטו של הזולת. את הילדים בשלב זה מאפיים גם מרכוז – הקשב שלהם נוטה להתרכז בתכונות האובייקט הבולטות ביותר לחושים. 3. שלב האופרציות המוחשיות – נמשך מגיל 7 ועד גיל 11 בקירוב. ביכולתו של הילד לבצע אופרציות מנטאליות, פעולות המתבצעות בתודעה ומובילות לחשיבה הגיונית. מאפשרות לילדים להמיר פעולה פיזית בפעולה מנטאלית. חשיבה מופשטת עדיין אינה קיימת. בני ה-7 שולטים ביכולת שפיאז'ה מכנה בשם שימור: הם יודעים כי התכונות הפיזיקאליות של עצמים אינן משתנות אם לא נוסיף עליהם דבר או לא נגרע מהם דבר. הפיכות – ההבנה של הילד כי גם פעולות פיזיות וגם אופרציות מנטאליות הן הפיכות. 4 שלב האופרציות הפורמאליות – מגיל1 1 ואילך. החשיבה נעשית מופשטת. מתבגרים מפתחים גם את היכולת להשתמש בסוגי חשיבה דדוקטיבית מתקדמת. יש להם יכולת להקיש מהנחות מופשטות.

התפתחות קוגניטיבית מוקדמת לפי גישות בנות זמננו

קוגניציה של תינוקות – שיטות מחקר עכשוויות מראות, כי תינוקות מפתחים היבטים של קביעות האובייקט כבר בגיל 3 חודשים. אפילו תינוקות רכים רוכשים ידע חשוב על העולם הפיזי. בני 3 חודשים מתחילים להבין את הקשרים בין פעולות למטרות רק אם הם מתנסים בקשר כזה בעצמם. פיאז'ה טען שידע של ילדים נבנה מהתנסות פעילה בסביבה.

תיאוריות יסוד של ילדים – תיאוריות יסוד- מסגרות להבנה ראשונית שייעודן הוא להסביר את התנסויותיהם בעולם. בכל תחום אפשר לראות שילדים מתחילים לפתח תיאוריה כללית, ולאחר מכן משתמשים בקשת של התנסויות חדשות כדי לחדד אותה עוד ועוד.

השפעות חברתיות ותרבותיות על ההתפתחות הקוגניטיבית – לב ויגוצקי, פסיכולוג רוסי, טען כי ילדים מתפתחים באמצעות תהליך הפנמה: הם קולטים ידע מההקשר החברתי שלהם, שיש לו השפעה ניכרת על הדרך שבה הקוגניציה מתפתחת במרוצת הזמן. מושג ההפנמה של ויגוצקי עוזר להסביר את השפעת התרבות על ההתפתחות הקוגניטיבית. הקוגניציה של הילדים מתפתחת כדי לבצע פונקציות שבתרבותם הן נחשבות לבעלות ערך. מחקרים בין תרבותיים על התפתחות קוגניטיבית הראו לא פעם כי סוג החינוך שילדים מקבלים בבית הספר ממלא תפקיד מרכזי בהישגיהם במטלות של פיאז'ה.

התפתחות קוגניטיבית בבגרות – משכל- אין הרבה עדויות התומכות בדעה כי היכולות הקוגניטיביות הכלליות מידרדרות אצל זקנים בריאים. רק 5% מהאוכולוסיה בקירוב חווים פגיעה ניכרת בתפקוד הקוגניטיבי. במהלך ההזדקנות חלה הידרדרות רבה יותר במשקל הנזיל. חלק ניכר מהידרדרות זו מיוחס להאטה כללית בקצב העיבוד. פסיכולוגים חוקרים כעת רווחים תלויי גיל בתבונה. זקנים החותרים לרמות גבוהות יותר של גרייה סביבתית, נוטים לשמור על רמות גבוהות דל יכולות קוגניטיביות.(מרכיבי התבונה, 10.3 עמ' 511). זקנים בעלי השכלה רבה מסוגלים לפצות על ההידרדרות הטבעית במוחם המזדקן באורח טוב יותר מבני גילם המשכילים פחות מהם. חוסר שימוש ולא ניוון הוא אולי האחראי לירידה ביכולות אינטלקטואליות שאינן קשורות לקצב העיבוד. הזדקנות מוצלחת יכולה להיות הפקת המרב מן הרווחים ומזעור השפעתם של ההפסדים הנורמאליים של ההזדקנות [אופטימיזציה בוררת עם פיצוי]. זיכרון – זיכרונם של אנשים נפגע בגיל מתקדם גם אם הם בעלי השכלה רחבה ובעלי מיומנויות אינטלקטואליות טובות. ההזדקנות משפיעה על התהליכים המאפשרים לארגן מידע חדש ביעילות, לאחסן אותו ולשלפו. תיאוריות אחדות מתמקדות בהבדלים הקיימים בין המאמצים שמשקיעים מבוגרים וצעירים בארגון מידע ובעיבודו. תיאוריות אחרות מצביעות על יכולתם הפחותה של זקנים להיות קשובים למידע. תיאוריה מסוג אחר בוחנת את השינויים הנוירו – ביולוגיים במערכות המוח היוצרים את העקבות הפיזיות של הזיכרון. חוקרים מאמינים גם כי ביצועיהם של זקנים עלולים להיפגע רק בשל החשש שזיכרונם לא יתפקד כראוי.
רכישת שפה – ליכולת ללמוד שפה יש בסיס ביולוגי – היא טבועה בנו מלידה. ילדים מסוגלים ללמוד גם שפות דיבור וגם שפות של מחוות, דוגמת שפת הסימנים. כלומר, הנטייה המולדת ללמוד שפות היא גם חזקה למדי וגם גמישה למדי. (טבלה 10.4, מבנה של שפה, עמ' 515).

תפיסת דיבור ותפיסת מילים – הצעד הראשון של הילד ברכישת שפה הוא להבחין בניגודים בין צלילים היוצרים משמעות באותה שפה. יחידות המשמעות הקטנות ביותר שפה ידועות בשם הגינים. אנו מאבדים במהירות את היכולת לתפוס ניגודים שאינם קיימים בשפה שאנו מתחילים לרכוש. דיבור המופנה לילד – אינטונציה מוגזמת בצליל גבוה. נקראת גם שפת אימהות ושפת הורים. דיבור המופנה לילד שומר על הקשב של התינוקות ועל העניין שלהם במה שהוריהם אומרים להם, ומדגישות תוכן רגשי. תינוקות מגיעים לתובנה שלפיה לצלילים החוזרים על עצמם יש משמעות בערך בין גיל 6 ל7.5 חודשים בממוצע.

למידת משמעותן של מילים – פרץ השיום מגיל 18 חודשים בקירוב, ילדים מתחילים לרכוש מילים חדשות, בייחוד שמות עצם, בקצב ההולך וגובר במהירות. בגיל 6 ילד יודע כ-14,000 מילים. כיצד יכולים ילדים לקבע את משמעותן של מילים יחידות? חוקרים סבורים כי ילדים פועלים כמו מדענים – הם מפתחים השערות לגבי משמעותה האפשרית של כל מילה חדשה. חוקרים העלו את האפשרות כי השערותיהם של ילדים מכוונות על ידי ציפיות, דוגמת עיקרון ההנגדה.

רכישת דקדוק – האתגר העומד לפני ילד הוא העובדה, שלפשות שונות כללים שונים. נועם חומסקי, בלשן, טען כי ילדים נולדים עם מבנים מנטאליים המקלים את הבנת השפה ואת יצירתה.  דן סלובין הגדיר את הקווים המנחים את הילד במשימת הלמידה עקרונות הפעלה אשר מהווים את יכולת יצירת השפה של הילד. עקרונות ההפעלה לובשים צורה של הנחיות לילד. בגיל שנתיים ילדים מתחילים ליצור צירופי מילים – דיבור טלגרפי. הילדים משתמשים בעיקר בשמות עצם ובפעלים. ילדים בני שנתיים מספקים עדויות לעובדה שכבר רכשו ידע כלשהו בדקדוק עברי. הרחבה – עיקרון זה מחייב ילדים להשתמש באותו צורן כדי לציין את אותה משמעות בהקשרים שונים. הוא דורש מהילד לנסות לסמן את כל המקרים באותו אופן, לעיתים התוצאה היא הסדרת יתר. על פי רוב היא מופיעה לאחר שהילדים למדו את הצורות הנכונות של פעלים ושל שמות עצם והשתמשו בהן. במרוצת הזמן הילדים משתמשים בעקרונות הפעלה כדי להתגבר על החלת היתר הזמנית הזאת.

התפתחות חברתית במהלך החיים – כיצד קשרי הגומלין החברתיים והציפיות החברתיות של האדם משתנים במהלך חייו. התרבות האמריקנית כופה נסיבות חיים שונות על גברים, על נשים ועל אנשים השייכים לקבוצות מיעוט. הבדלים אלה נובעים ישירות מהאי –צדק המובנה בחברה האמריקנית כיום. תפקידם של החוקרים הוא לתעד את השפעת הבעיות של ימינו ולגבש תכניות התערבות שיקלו את חומרת תוצאותיהן.

השלבים הפסיכו חברתיים לפי אריקסון – אריק אריקסון, תלמידו של ביתו של פרויד גרס כי כל אדם חייב לנווט בהצלחה דרך שלבים פסיכו –חברתיים, שאת כל אחד מהם מייחד קונפליקט או משבר. בשלב הראשון, על התינוק לפתח תחושת אמון בסביבה באמצעות קשרי גומלין עם הדמויות המטפלות בו. ילד החווה טיפול לא עקבי, עלול לפתח תחושה של חשדנות, חוסר ביטחון וחרדה. (טבלה 10.5 השלבים הפסיכו חברתיים עמ' 523). השלב הבא הוא פיתוח אוטונומיה של מסוגלות ושל ערך. סייגים מרובים או ביקורת מוגזמת עלולות לפתח תחושה של ספק עצמי. דרישות מעל ליכולותיו של הילד עלולות לרפות או ידיו. השלב הבא הוא פיתוח יזמה. הילד יכול כעת ליזום הן פעילויות אינטלקטואליות ומוטוריות. תגובות ההורים מעודדות את תחושות החופש והביטחון העצמי, או לחילופין מעוררות בילד אשם ותחושה שהוא פולש מגושם. השלב הבא הוא פיתוח שיטתי של כשירויות. הצלחת המאמצים של הילד מעוררת תחושה של כשירות, בעוד כישלונות מובילים לתחושה של נחיתות. השלב הבא הוא המשבר העיקרי בשנות ההתבגרות: גילוי הזהות האמיתית. פתרון המשבר עוזר ליחיד לפתח תחושת עצמי עקבית, בעוד כשלון מותיר עם בלבול תפקידים. המשבר העיקרי של המבוגר הצעיר הוא לפתור את הקונפליקט בין אינטימיות ובדידות, מחויבות אשר דורש מהיחיד לוותר על מקצת ההעדפות האישיות שלו. מי שאינו פותר את המשבר הזה באופן הולם מגיע לידי בדידות ולידי חוסר יכולת ליצור קשר נפשי עמוק עם אחרים. באמצע הבגרות ישנו הקונפליקט של פוריות לעומת קיפאון. אנשים שלא פתרו את המשימות ההתפתחותיות הקודמות ועדיין מרוכזים בעצמם, מטילים ספק בהחלטות ובמטרות שהציבו לעצמם בעבר, ותרים אחר חופש על חשבון ביטחון. בשלב הבגרות המאוחרת הקונפליקט הוא בין אחדות האני לבין ייאוש: אם המשברים הקודמים לא נפתרו כיאות, אזי השאיפות אינן ממומשות, והאדם חווה חוסר טעם, ייאוש וירידה בערך העצמי.

התפתחות חברתית בילדות – הישרדותם הבסיסית של ילדים תלויה ביצירת קשרים מועילים ומשמעותיים עם אנשים אחרים. חברות הוא תהליך הנמשך כל החיים, תהליך שבו דפוסי ההתנהגות של האדם, ערכיו, אמות המידה שלו, מיומנויותיו, עמדותיו ומניעיו מעוצבים כך שיתאימו למה שנחשב רצוי בחברה מסוימת. למשפחה ההשפעה הגדולה ביותר כגורם המעצב והמווסת של חברות. המשפחה מסייעת לאדם ליצור את דפוסי ההיענות הבסיסיים לאחרים.

מזג – מזג הוא רמת התגובה הרגשית וההתנהגותית לסביבה, רמה המושתתת על בסיס ביולוגי. חוקרים הראו, כי אפשר לגלות הבדלים במזג אפילו כאשר התינוקות עדיין נמצאים ברחם אמם. מחקרי אורך הראו את ההשפעה ארוכת הטווח של המזג בגיל צעיר. מזגם של תינוקות מכשיר את הרקע להיבטים מאוחרים יותר של התפתחות חברתית.

היקשרות – קשר חברתי –רגשי, אינטנסיבי ומתמשך. התפקיד הראשוני של ההיקשרות הוא להבטיח הישרדות. יש מינים בהם היילוד נקשר באופן אוטומטי לעצם הנע הראשון שהוא רואה או שומע. תהליך זה מכונה הטבעה. לתינוקות ולמבוגרים יש נטייה ביולוגית ליצור היקשרות. ילדים בעלי היקשרות בטוחה מגלים מידה מסוימת של מצוקה במבחן המצב הזר. ילדים בעלי היקשרות לא בטוחה נמנעת נראים אדישים. ילדים בעלי היקשרות לא בטוחה מתנגדת נעשים מודאגים וחרדים.  קטגורציה המבוססת על מבחן המצב הזר חוזה ביעילות את התנהגותו של הילד במגוון מצבים בגיל מאוחר יותר.

סגנונות הורות ודרכי פעולה הוריות- (תרשים 10.10 סגנונות הורות עמ' 529). הן עמדותיהם הכלליות של הורים והן ההתנהגות הספציפית שלהם חשובות בשרטוט מסלול החיים של ילדיהם.

מגע מנחם וניסיון חברתי – זיגמונד פרויד, תיאוריית הארון: תינוקות נקשרים להוריהם כיוון שהם מספקים להם מזון. הארי הארלו סבר שתינוקות עשויים להיקשר גם למי שמספק להם מגע מנחם. קופים אשר בצעירותם נמנע מהם ליצור קשרים הדדיים עם קופים אחרים הנענים להם, התקשו ליצור קשרים חברתיים ומיניים נורמאליים בבגרותם.
חסכים אצל בני אדם – מחקרים רבים מלמדים, כי היעדר יחסי אהבה הדוקים בינקות משפיע על הגדילה הגופנית ואפילו על סיכויי ההישרדות. להיעדר מגע חברתי נורמאלי עלולה להיות השפעה ארוכת טווח על התפתחות מוחם של ילדים.

התפתחות חברתית בגיל ההתבגרות

שנות ההתבגרות – סטנלי הול היה מן התומכים המובהקים בתפיסת ההתבגרות כתקופה של "סער ופרץ". לא רק שסערת רגשות עזה היא חלק מן ההתבגרות התקינה, אלא שהיעדר סערה כזאת הוא סימן לעצירת ההתפתחות. מרגרט מיד ורות בנדיקט טענו כי תיאוריית "הסער והפרץ" אינה חלה על רבות מן התרבויות הלא מערביות. לפי אריקסון, המשימה העיקרית של המתבגר היא למצוא את זהותו האמיתית. המתבגרים העריכו פחות את הוריהם והאמינו כי הוריהם מעריכים אותם פחות

קשרים עם קבוצת השווים – גיל ההתבגרות מסמן את התקופה הראשונה שבה נראה, כי קבוצת השווים מתחרה בהורים בעיצוב עמדותיו והתנהגותו של האדם. חברויות- חברים יחידים כמקור עזרה ותמיכה, קליקות וחוגי חברים המונים 6-12 פרטים, וחבורות – קבוצות גדולות יותר של בני הגילים האלה, והקשרים בהן רופפים יותר. הם מספקים למתבגרים שעות כושר ללמוד כיצד לתפקד בנסיבות חברתיות שהן לא תובעניות.

התפתחות חברתית בבגרות – אריקסון הגדיר שתי מטלות בתקופת הבגרות: אינטימיות ופוריות. הבגרות היא תקופה שבה גם קשרים חברתיים וגם הישגים אישיים זוכים להעדפה מיוחדת.

אינטימיות – אריקסון תיאר אינטימיות כיכולת להתחייב התחייבות מלאה לאדם אחר – מינית, רגשית ומוסרית. היא מצריכה פתיחות, אומץ, חוסן מוסרי ולרוב מידה מסוימת של התפשרות על העדפות אישיות. קשרים עם בני משפחה וקשרים עם חברים מאזנים אלה את אלה במהלך שנים ארוכות ומספקים, על פי דיווחים של אנשים, רמה קבועה למדי של תחושת רווחה. בבגרות המוקדמת רבים מתחתנים או קושרים קשרים יציבים אחרים. לידת ילדים עלולה, לעיתים קרובות, לאיים על אושרם של בני הזוג. לידת ילדים עשויה לדחוף בעלים ונשים לתפקידי מגדר מסורתיים יותר. האישה עלולה לחוש עומס יתר בעקבות הטיפול בילד; הבעל עלול להרגיש לחץ רב הכרוך בתפקידו כמפרנס המשפחה. השפעתן השליליות של דאגות הקשורות לתפקידי מגדר בהורות, על יחסים הומוסקסואליים היא פחותה. שביעות הרצון מהנישואים ממשיכה להידרדר בשל עימותים במהלך שנות ההתבגרות של הילד או הילדים. לזקנים עשויים להיות פחות קשרים חברתיים אך טיב הקשרים משתנה, וכך הצורך באינטימיות ממשיך לקבל מענה הולם. תיאוריית קשרי גומלין חברתיים סלקטיביים – ככל שאנשים מזדקנים, הם נעשים בררנים יותר ובוחרים שותפים חברתיים המספקים את צורכיהם הרגשיים. לורה קרסטנסן סבורה, כי קשרים כאלה עשויים להיות אמצעי מעשי שבעזרתו אנשים יכולים לווסת את חוויותיהם הרגשיות ולשמר את האנרגיה הפיזית שלהם. אדם המתקרב לשנות הבגרות המאוחרות מתחיל להגן על הצורך שלו באינטימיות באמצעות בחירת האנשים שיספקו לו את התמיכה הרגשית הישירה ביותר.

פוריות – זוהי מחויבות החורגת מעבר לאדם עצמו, מחויבות למשפחה, לעבודה, לחברה או לדורות הבאים. הבגרות המאוחרת היא תקופה של שינוי במטרות: סדרי העדיפויות משתני, זקנים משמרים את תחושת הערך של חייהם למרות השינויים. זקנים מעטים בלבד מסתכלים לאחור על חייהם בייאוש.

הבדלים בין המינים ובין המגדרים – קיימות שתי קטגוריות של אנשים: גברים ונשים. מקצת ההבדלים האלה נובעים מביולוגיה ואחרים נובעים מציפיות שמקורן בתרבות. הבדלים בין המינים אלה כוללים תפקודי רבייה שונים והבדלים בהורמונים ובאנטומיה. מגדר הוא תופעה פסיכולוגית הכוללת התנהגויות ועמדות נלמדות המתקשרות למין.

הבדלים בין המינים – שישה שבועות לערך לאחר ההתעברות, כאשר אשכים זכריים מתפתחים ומתחילים ליצור את ההורמון טסטוסטרון מתחיל תהליך התמיינות העוברים לזכרים ולנקבות. נוכחותו של טסטוסטרון או היעדרו הם שמכריעים אם ייוולד ילד בעל אנטומיה של זכר או נקבה. תפקידו המדויק של הטסטוסטרון בהתפתחות המוח ברור פחות. סריקות מוח חשפו הבדלים מיניים עקביים בין מוחם של גברים לזה של נשים. בדרך כלל לגברים מוח גדול יותר. אזורים באונת המצח הממלאים תפקיד חשוב בוויסות התנהגות חברתית ותפקוד רגשי, גדולים יותר באופן יחסי אצל נשים. מחקרים נוספים על המוח בפעולה מאשרים, כי קיימים הבדלים בין המינים בקידוד גירויים המעוררים את הרגש, ובזיהויים במטלת היכר. בעת האחרונה התחילו חוקרים לנסות להתחקות אחר שורשיהם הביולוגיים של הבדלים בולטים פחות בין בני אדם. מחקרים אלה נסבים שוב על השפעת ההורמון טסטוסטרון על התפתחות מאוחרת יותר.

זהות מגדר ותפקידי מגדר – גם לציפיות התרבותיות יש השפעה חשובה על זהות המגדר, תחושת הגבריות או הנשיות של האדם. תפקידי מגדר הם דפוסי התנהגות הנחשבים הולמים לזכרים ולנקבות בחברה מסוימת. באופן כללי, הורים מעודדים את ילדיהם לעסוק בפעילויות טיפוסיות למינם. אלינור מקובי מצאה עדויות שלמעשה אין מתאם גבוה בין סגנונות משחק והעדפות של צעצועים מסוימים אצל ילדים לבין העדפות ההורים והתפקידים שהם מבקשים להטביע. ילדים צעירים דוגלים בהפרדה- הם מחפשים בני גיל מאותו מין גם כשאינם נתונים לפיקוח של מבוגרים וגם כשמבוגרים מעודדים אותם לשחק בקבוצות מעורבות. לפחות עד גיל 6 ילדים מעדיפים אינטראקציות בקבוצות, ואילו בנות מעדיפות בזוגות. הסבירות שבנות יקיימו שיחות חברתיות ויגלו מידע על עצמן גדולה יותר מזו של בנים; הסבירות שבנים יעסקו במשחקים הכרוכים בהשתוללות קולנית גדולה יותר מסבירות זו בקרב הבנות.
התפתחות המוסר – בהזדמנויות רבות עלינו לשפוט את התנהגותנו לפי צורכי החברה ולא רק לפי צרכינו שלנו. זהו הבסיס להתנהגות מוסרית. מוסריות היא מערכת של אמונות, ערכים ושיפוטים בסיסיים בעניין צדק ואי צדק במעשיהם של בני האדם. לחברה יש צורך שילדים יהיו מבוגרים הדוגלים במערכת של ערכים מוסריים.
שלבי החשיבה המוסרית לפי קולברג – לורנס קולברג ביסס את תיאוריית התפתחות המוסר שלו על חקר החשיבה המוסרית – שיפוט של אנשים באשר לדרכי הפעולה הנכונות או הלא נכונות במצב נתון. פיאז'ה גרס, כי עם התקדמותו של הילד בשלבי הצמיחה הקוגניטיבית, הוא משנה את המשקל היחסי שהוא נותן לתוצאותיה של פעולה ולכוונותיו של הפועל. ככל שהילד גדל, כוונותיו של הפועל מקבלות משקל רב יותר בשיפוט המוסרי. ככל שילדים נעשים מתוחכמים יותר מבחינה קוגניטיבית, הם מסוגלים להתמקד לא רק בתוצאות אלא בתוצאות ובכוונות גם יחד. הרמה הנמוכה ביותר של חשיבה מבוססת על תועלת עצמית; רמות גבוהות יותר מתמקדות בטובת החברה, מבלי להתחשב ברווח אישי.

חשיבה מוסרית מנקודת מבט של מגדר ותרבות – מרבית מבקרי התיאוריה של קולברג קראו תיגר על טענותיו בדרך האוניברסאליות שלה: נעדרת מהם ההכרה שלפיה שיפוטים מוסריים של אנשים מבוגרים עשויים לשקף עקרונות שונים אך מוסריים במידה שווה. כמו כן עבודתו התפתחה ממחקר שבוצע על בנים בלבד, ומתעלמת מהבדלים פוטנציאליים בין שיפוטים מוסריים האופייניים לגברים ולנשים. המוסריות של נשים מבוססת על אמת מידה של דאגה לזולת, ואילו גברים מבססים את החשיבה שלהם על אמת מידה של צדק. בגיבוש החלטותיהן המוסרים נשים מבקשות לשמור על הרמוניה בקשרים החברתיים שלהן, ואילו גברים מתייחסים יותר להגינות. למרות זאת, חוקרים ממשיכים לפקפק בטענה שבשיקולי דעת מוסריים קיימים הבדלי מגדר, בעקבות דפוסים דומים של תשובות בפתרון דילמות מוסריות שנחקרו. אפשר לאפיין חשיבה בוגרת על דילמות מוסריות כצירוף של שיקולי צדק ודאגה. אחד השינויים הרלוונטיים בבגרות מאוחרת הוא שאנשים אינם מבססים עוד את השיפוט שלהם על פרטים של מקרים ספציפיים אלא על עקרונות כלליים. השוואות בין תרבויות מלמדות כי אי אפשר כלל לטעון טענות אוניברסאליות על אוסף המצבים שאפשר לשפוט בהם שיפוט מוסרי.

כיצד להתמודד בהצלחה עם תהליכי ההזדקנות – אדם החפץ ליהנות מפריחה במהלך כל ימי חייו צריך למנף את הרווחים ולמזער את ההפסדים. "המתמיד בפעילות שומר על חיות" חל גם על התחומים הפיזיים וגם הקוגניטיביים. הפעלת אופטימיזציה בוררת עם פיצוי – האדם בוחר את המטרות המתאימות לו ביותר.הפיצוי הוא הדרכים החלופיות שאדם נוקט כדי להתמודד עם הפסדים. עליכם לנסות תמיד לבחור את המטרות החשובות לכם ביותר, לעשות את הנדרש למימוש מיטבי של אותן מטרות ולפצות על המחסומים בדרך אל המטרות האלה. זקנים שמים להם למטרה לטפח קשרים עם חברים המספקים את הרמות הרצויות של תמיכה רגשית. 

12.5.2011

מבוא לפסיכולוגיה - פרק 9 - משכל והערכת משכל


פרק 9 – משכל והערכת משכל

הערכה פסיכולוגית היא השימוש בהליכי בחינה מפורטים, המיועד להעריך יכולות, התנהגויות ותכונות אישיות של בני אדם. היא מודדת הבדלים בין אישיים, את המידה שבה אדם מסוים שונה מאחרים על פי מדד מסוים או דומה להם.

תולדות ההערכה- מבחני ההערכה הפורמאליים במערב הם יזמה חדשה יחסית, לעומת סין העתיקה ששם טכניקות ההערכה היו דבר שבשגרה. בתחילת המאה ה-19 הבריטים אימצו גרסאות מותאמות של המערכת הסינית, ולאחר מכן האמריקנים. סר פרנסיס גלטון [התבונה התורשתית] ניסה ליישם את תורת האבולוציה הדרוויניסטית בחקר יכולות האדם. הוא הניח 4 עקרונות יסוד של הערכת משכל: 1. הבדלים במשכל ניתנים לכימות 2. ההבדלים בין בני אדם יוצרים צורת פעמון, כשמרבית האנשים באמצע. 3. משכל ניתן למדידה במבחנים אובייקטיביים 4. באמצעות הליך סטטיסטי אפשר לקבוע את המידה המדויקת של הקשר בין סדרות של ציוני בחינות. גלטון טען שהתבונה היא תורשתית, כשיש אנשים נעלים מבחינה גנטית ואחרים שנחותים מהם. הוא היה אבי תורת האאוגניקה שדגלה בשיפור המין האנושי באמצעות תיאוריית האבולוציה.

מאפיינים בסיסיים של הערכה פורמאלית – הליך הערכה פורמאלית יכול לשמש מכשיר למיון אנשים אם הוא ממלא שלוש דרישות: מהימן תקף ומתוכנן. מהימן – מהימנות היא המידה שבה אפשר לסמוך כי מכשיר הערכה ייתן ציונים עקביים. מכשיר יכול להיחשב מהימן רק אם האובייקט הנמדד נשאר בלא שינוי. אחת הדרכים לוודא אם מכשיר הוא מהימן היא מבחן חוזר. האחרת היא נוסחים מקבילים – לתת לאותם נבחנים נוסחים חלופיים במקום להעביר אותו מבחן פעמיים. עוד דרך היא עקביות פנימית של תשובות במבחן יחיד [מהימנות מבחן חצוי] (זוגיים מול אי זוגיים, לדוגמא) ציוני מהימנות נעים בין 0 ל1. סכמת קידוד – השיטה שעל פיה משתמשים במכשיר. סכמת קידוד תהיה מהימנה אם כל האנשים שצפו באותה ההתנהגות ידרגו באופן דומה את התוצאות (מהימנות בין שופטים). תוקף – תוקף של מבחן הוא המידה שבה הוא מודד מה שהמעריך התכוון שימדוד. נבחין בשלושה סוגים חשובים של תוקף: תוקף נראה, תוקף קריטריון ותוקף מבנה. תוקף נראה – התוכן הגלוי של המבחן. כאשר נראה כי פריטי המבחן קשורים ישירות לתכונה שרוצים למדוד, המבחן הוא בעל תוקף נראה. לעיתים קרובים אין די בתוקף נראה כדי להבטיח מדידה של המהות שהמבחן נועד למדוד. תוקף קריטריון – נקרא גם תוקף ניבוי – משווים הפסיכולוגים בין ציון של אדם במבחן לבין ציון אחר שלו הקשור למה שהמבחן מודד. אין בהתנהגות יחידה או במדד אובייקטיבי יחיד של ביצוע כדי להצביע על, לדוגמה, מידת החרדה, התוקפנות או הדיכאון של אדם באופן כללי. משמעותם של משתנים אלה מעוגנת בתיאוריה כלשהי או בתיאוריות אחדות המתייחסות לדרכי המדידה השונות של משתנים אלה ולקשרים שלהם עם משתנים אחרים הקרויים מבנים. תוקף המבנה של מבחן הוא המידה שבה הוא מודד בצורה הולמת את המבנה (המשתנה) הבסיסי, המופשט שבו מדובר. מה הקשר בין תוקף למהימנות? מהימנות נמדדת לפי המתאם של מבחן עם עצמו. תוקף נמדד לפי המתאם של מבחן עם משהו חיצוני לו. מבחן שאינו מהימן הוא גם חסר תוקף, שכן מבחן שאינו יכול לנבא את עצמו אין בו כדי לנבא משהו אחר. ייתכן מצב שבו מבחן יהיה מהימן מאוד אך חסר תוקף.

נורמות ותקנון-  מידת ההצלחה יחסית לאוכלוסיה. כדי שלנורמות תהיה משמעות, על כל הנבחנים להיבחן בתנאים מתוקננים. בתקנון מקבלים כל הנבחנים את אותה הבחינה, באותה הדרך ובאותם התנאים.

הערכת משכל

"משכל הוא יכולת שכלית כללית מאוד, המאפשרת, בין השאר, להסיק מסקנות, לתכנן, לפתור בעיות, לחשוב באופן מופשט, להבין רעיונות מורכבים, ללמוד מהר וללמוד מן הניסיון."

ראשיתו של מבחן המשכל – אלפרד בינה [1905] ותיאופיל סימון האמינו, כי מדידת כישוריו האינטלקטואליים של הילד חיונית לתכנון תוכנית הוראה. כדי לכמת ביצוע אינטלקטואלי חיבר בינה בעיות מותאמות לגיל, או פריטי מבחן, שהתשובות שענו עליהן ילדים רבים אפשרו השוואה; כאלה שניתן לנקדן באופן אובייקטיבי כנכונות או שגויות, מגוונות בתוכנן, שלא הושפעו במידה ניכרת מהסביבות השונות של הילדים; בעיות שמדדו שיפוט והסקת מסקנות ולאו דווקא שינון. בוצעה השוואה בין ביצועיו של כל ילד לבין הממוצע של כל הילדים האחרים בני גילו. ללא קשר לגיל הכרונולוגי נקבע גיל שכלי – שהגיל הממוצע שבו השיגו ילדים נורמאלים ציון מסוים. אחת מתוצאות תכנית מבחנים רחבת היקף זו הייתה ההכרה של הציבור האמריקני ברעיון שלפיו מבחני משכל יכולים להבחין בין בני אדם.

מבחני מנת משכל – מנת המשכל הייתה מדד מספרי מתוקנן של משכל [IQ]. שתי משפחות של מבחנים כאלו: סולם סטנפורד –בינה וסולם וקסלר. סטנפורד בינה – לואיס טרמן מאוניברסיטת סטנפורד. מנת המשכל הייתה היחס בין הגיל השכלי לגיל הכרונולוגי של הנבדק, כפול מאה. מי שביצועי הגיל השכלי והגיל הכרונולוגי שלהם זהים, יקבלו 100. ציון 100 נחשב מנת משכל ממוצעת. המבחן כולל סדרה של תת מבחנים שכל אחד מהם מותאם לגיל שכלי מסוים. וקסלר – דיוויד וקסלר שאף לתקן את התלות בפריטים מילוליים בהערכת משכל של מבוגרים. אנשים קיבלו אומדן נפרד למנת המשכל המילולית ולמנת המשכל הלא מילולית שלהם. כיום נמצאת השימוש המהדורה השלישית של מבחן זה. יש בו 14 תתי מבחנים. מתקבלים 3 ציונים: מנת משכל מילולית, מנת משכל ביצועית וציון מנת משכל כולל.

ציוני משכל קיצוניים

פיגור שכלי ולקויות למידה – כדי להיחשב כבעל פיגור שכלי צריך אדם להראות גם מגבלות ביכולתו להשתמש במיומנויות הסתגלות למטלות היום יום שלו. (עמ' 454 – טבלה 9.2) פיגור שכלי יכול לנבוע מכמה גורמים: תסמונת דאון (חומר גנטי עודף בכרומוזום ה-21) פנילקטונוריה. תורשה גנטית ממלאת, כפי הנראה, תפקיד רק בטווח שנקרא בעבר בשם פיגור קל. צורות חמורות יותר של פיגור שכלי מופיעות, כנראה, בעקבות התרחשויות גנטיות לא נורמאליות ובלתי צפויות בהתפתחות היחיד והן אינן עוברות בתורשה. נשים הרות הסובלות ממחלות דוגמת אדמת או עגבת מסתכנות בלידת ילדים בעלי פיגור שכלי. כמו כן נשים הצורכות סמים או אלכוהול. בני אדם המציגים פער גדול בין הישגיהם לבין מנת המשכל שלהם עשויים להיות מאובחנים כבעלי לקות למידה, כאשר נשללים גורמים כמו מוטיבציה, בעיה גופנית או הוראה בינונית.

מחוננות – ציון מנת משכל העולה על 130. ע"פ ג'וזף רנזולי מחוננים מתאפיינים ביכולת, יצירתיות ומחויבות בביצוע מטלות. ילדים מכוננים הם מופנים יותר, ומסתגלים טוב יותר מאשר שאר האוכלוסייה.

תיאוריות משכל

תיאוריות פסיכומטריות של משכל– האם מבחנים אלה משקפים את כל היכולות שמהן מורכבת המשכל של כל אחד מאיתנו? פסיכומטריקה היא ענף בפסיכולוגיה המתמחה בבחינה שכלית על כל היבטיה, לרבות הערכת האישיות, מדידת המשכל ומדידת כושר הביצוע. התיאוריות ההן בוחנות את הקשרים הסטטיסטיים בין מדדים שונים של יכולת, ומקישות על טיבו של המשכל האנושי. הטכניקה הנפוצה ביותר נקראת ניתוח גורמים, הליך סטטיסטי המאתר מספר קטן יותר של ממדים, אשכולות או גורמים בתוך מערך רחב יותר של משתנים בלתי תלויים. מטרת ניתוח הגורמים לזהות את המדדים הפסיכולוגיים הבסיסיים של המושג הנחקר.

צ'רלס ספירמן – גילה כי קיים מתאם גבוה ברמת הביצוע של אדם, על פי מגוון של מבחני משכל. הוא הסיק כי קיים משכל כללי, גורם G, המונח בבסיס כל ביצוע מבוסס אינטליגנציה. [האיזורים במוח, שבהם לבני אדם שקיבלו ציונים גבוהים יחסית במשכל כללי הייתה יותר רקמת מוח מאשר לבני אדם שקיבלו ציונים נמוכים יחסית, מוצגים באיור בעמ' 458]. ריימונד קאטל – קבע כי אפשר להפריד משכל כללי לשני מרכיבים בלתי תלויים יחסית: משכל מגובש ומשכל נזיל. משכל מגובש הוא הידע שאדם כבר רכש והיכולת לעבד ידע זה. משכל כזה נמדד באמצעות מבחני אוצר מילים, חשבון וידע כללי. משכל נזיל הוא היכולת לראות יחסים מורכבים ולפתור בעיות. ג"פ גילפורד – מודל האינטלקט שלו מציג שלושה מאפיינים של מטלות אינטלקטואליות: התוכן או סוג המידע; התוצר או הצורה שבה המידע מוצג; והפעולה או סוג הפעולה השכלית המבוצעת. קיימים במוגדל 5 סוגי תוכן, שישה סוגי תוצרים וחמישה סוגי פעולות (עמ' 459).

תיאוריית שלושת רכיבי המשכל של סטרנברג -  כל אחד משלושת רכיבי המשכל: האנליטי, היצירתי והמעשי מייצג דרך שונה של אפיון ביצוע יעיל. משכל אנליטי מספק את המיומנויות הבסיסיות לעיבוד מידע שאנו מיישמים במטלות המוכרות הרבות שחיי היום יום מציבים בפנינו. שלושה רכיבים מרכזיים לעיבוד מידע: 1. רכישת רכיבי הידע, ללימוד עובדות חדשות; 2. רכיבי ביצוע, לאסטרטגיות ולטכניקות של פתרון בעיות; 3. רכיבים מטה –קוגניטיביים, לבחירת אסטרטגיות ולניטור ההתקדמות לקראת פתרון מוצלח. משכל יצירתי הוא היכולת להתמודד עם שני מצבים מנוגדים: מצד אחד בעיות חדשות ומצד שני פתרון בעיות שגרתיות ביותר. משכל מעשי בא לידי ביטוי בניהול ענייני היום יום. הוא מערב את יכולתנו להסתגל להקשרים חדשים ושונים, לבחור את ההקשרים הנאותים ולעצב את הסביבה שלנו ביעילות כדי שתתאים לצרכינו.

תיאוריית ריבוי סוגי המשכל של גרדנר ומשכל רגשי – גרדנר זיהה 9 סוגי משכל (עמ' 462). הוא סבר כי החברה המערבית מקדמת את שני סוגי המשכל הראשונים (לוגי –מתמטי ולשון) ואילו חברות לא מערביות מעריכות, לעיתים קרובות, סוגי משכל אחרים (כגון מוסיקלי, מרחבי). תיאוריית ריבוי סוגי המשכל של גרדנר דורשת לצפות באדם ולהעריכו במגוון מצבי חיים, לצד אותם פרקי חיים קטנים המוצגים במבחני המשכל המסורתיים. בשנים האחרונות התחילו לחקור את המשכל הרגשי המוגדר כבעל 4 רכיבים עיקריים: היכולת לתפוס, להעריך ולבטא רגשות בדייקנות, להשתמש ברגשות כדשי לסייע לחשיבה, להבין ולנתח רגשות ביעילות, ולווסת את הרגשות כדי לקדם צמיחה רגשית ושכלית. רגשות יכולים לסייע לחשיבה להיות מושכלת יותר. אנשים שהמשכל הרגשי שלהם מאפשר להם לחוות פחות מצוקה ויותר מצב רוח טוב הם בעלי סיכויים גבוהים יותר להצלחה.

הפוליטיקה של המשכל

תולדות ההשוואה בין הקבוצות – בארצות הברית משתמשים לעיתים קרובות בהשוואות אתניות –גזעיות כדי להוכיח נחיתות גנטית מולדת של חברי קבוצות מיעוט. ב1924 העביר הקונגרס את חוק הגבלת ההגירה, שלפיו חייבים המהגרים לעבור מבחני משכל. בנתוני מבחן זה השתמשו כדי לקבוע שלפיו המהגרים מדרום אירופה נחותים מבחינה גנטית לעומת בני הגזעים של צפון אירופה ומערבה. הפסיכולוג הנרי גודרד בתחילת המאה ה-20 גם הוסיף עם חסידיו לתערובת החסרונות המתקשרים למנת משכל נמוכה גם היעדר ערך מוסרי, לקות שכלית והתנהגות חברתית בלתי מוסרית.

תורשה ומנת משכל – כיצד יכולים חוקרים להעריך את המידה שבה התורשה קובעת את המשכל? אומדן התורשתיות של תכונה מסוימת, דוגמת משכל, מבוסס על שיעור השונות של אותה התכונה בציוני מבחן, שאפשר לייחסו לגורמים גנטיים. זה נעשה באמצעות השוואה בין בני אדם בדרגות שונות של חפיפה גנטית. חוקרים שסקרו את מגוון המחקרים על התורשתיות של המשכל הגיעו למסקנה כי כ-50% מן השונות בציוני מנת משכל נובעים מהמטען הגנטי. על אף אומדני התורשתיות הגבוהים, איננו יכולים לקבוע את התרומה הגנטית הספציפית למנת המשכל של כל פרט או לציונים הממוצעים של קבוצות. בעובדה שלפיה במבחן מנת משכל קבוצת גזע אחת, או קבוצה אתנית, מקבלת ציונים נמוכים מקבוצה אחרת אינה מעידה כי מקור ההבדל בין הקבוצות הנו גנטי. אין בתורשה לבדה הסבר מספק להבדלים במנת המשכל בין קבוצות שונות.

סביבה ומנת משכל – לתנאי סביבה חייבת להיות השפעה על מנת המשכל; אפילו ילדים באותה מסגרת משפחתית אינם חולקים בהכרח אותה סביבה פסיכולוגית מכריעה. קשה לומר בפועל אילו סוגים של תנאי סביבה – תשומת לב, לחץ, עוני, בריאות, מלחמה וכדומה – משפיעים על מנת המשכל בפועל. המנבאים הטובים ביותר למנת משכל של ילדים במחקר היו המעמד החברתי –כלכלי ורמת ההשכלה של האם. מדוע המעמד החברתי משפיע? בריאות לקויה במהלך ההיריון, משקל לידה נמוך, תזונה לקויה, הליכה לבית הספר רעבים הגורמת לקשיי ריכוז.

תרבות ותקפותם של מבחני משכל – ציוני רמת משכל הם מנבאים תקפים לציונים בבית הספר, למעמד תעסוקתי ולרמת הביצוע בסוגים רבים של עבודות. בעלי ציוני מנת משכל גבוהים יותר יחוו הצלחות רבות יותר, המוטיבציה שלהם תתחזק, ותיווצר אופטימיות לגבי סיכויי ההצלחה. עובדה מדאיגה במבחני משכל היא ההטיות בעד או נגד בני אדם מתרבויות שונות. יש שאלות אשר אינן תקפות ולא הוגנות בעבור קבוצות של מיעוטים, צורות רבות של מבחנים ואופני בחינה עשויים שלא להלום מושגים של משכל או של התנהגות נאותה בתרבות מסוימת. הביצוע של בני אדם במבחני יכולת מושפע מאיום הסטריאוטיפ – האיום שלפיו יחשוש הפרט מחיזוק הסטריאוטיפים השליליים של קבוצתו.

יצירתיות היא יכולתו של הפרט לייצר רעיונות או תוצרים, שהם גם חדשניים וגם הולמים את הנסיבות שבהן נוצרו. רבים מאמינים כי יש קשר אמיץ בין משכל ליצירתיות. רמה מסוימת של משכל מספקת לאדם הזדמנות להיות יצירתי, אך הוא אינו מנצל אותה תמיד.

הערכת יצירתיות והקשר למשכל – כיצד אפשר לדרג אנשים כיצירתיים או כלא יצירתיים? גישות רבות מתמקדות בחשיבה מסתעפת, המוגדרת ככישרון לייצר מגוון פתרונות לא שגרתיים לבעיה: שטף – המספר הכולל של רעיונות מובחנים; ייחודיות – מספר הרעיונות שאיש, חוץ מן הנבחן, לא העלה במדגם המתאים; נדירות – מספר הרעיונות שהעלו לא פחות מ5% מן המשתתפים במדגם. כאשר מעריכים יצירתיות באופן זה, המבחן מספק מדד ביצוע המאפשר למצוא את המתאם בינו לבין מדדים אחרים.

מקרים קיצוניים של יצירתיות – יש בני אדם יוצאי דופן, שרמת היצירתיות שלהם כמעט חורגת מסולם ההערכה. אנשים יצירתיים מאוד מוכנים ללכת ל"מחוזות לא נודעים" – דגם נטילת הסיכונים. אנשים יצירתיים מתאפיינים בשנים הארוכות שהם מייחדים להתמחות בנושאים שבהם יצטיינו; אנשים יצירתיים מאוד משקיעים במטלות שלהם בשל ההנאה והסיפוק שהם שואבים מן התוצרים של מטלות אלה.

לרעיון שלפיו יצירתיות חריגה קשורה קשר אמיץ לשיגעון יש היסטוריה ארוכה. בזמנים יותר מודרניים טען קרפלין כי תקופות המאניה של אנשים הסובלים מ"אי שפיות מאנית דפרסיבית" או מהפרעה דו קוטבית, מאפשרות זרימה חופשית של תהליכי מחשבה, המסייעים בקידום יצירתיות עצומה. סקירת הספרות מראה כי קיים קשר חלש בין צורות מסוימות של מחלת נפש לבין יצירתיות. מתאם זה אינו מציין אם קיים קשר סיבתי. ייתכן כי צורות מסוימות של מחלת נפש מאפשרות לאנשים להיות יצירתיים יותר; ייתכן כי המאמץ הכרוך היצירתיות חריגה מגביר את הסיכון ללקות במחלת נפש. ייתכנו גם מאפיינים מסוימים במוחם של אנשים הגורמים להם להיות יצירתיים מאוד וכן בעלי נטייה חזקה יותר לחלות במחלת נפש – בלי קשר סיבתי בין התופעות.

הערכה וחברה – מטרתה העיקרית של הערכה פסיכולוגית היא להעריך אנשים באופן מדויק, המשוחרר ככל האפשר משגיאות ומשיפוט של המעריכים. מטרה זו מושגת באמצעות המרת השיפוט למדדים אובייקטיביים, שנבנו בקפדנות ופתוחים להערכה ביקורתית. אין בפסיכולוגיה תחום המעורר יותר מחלוקות מן ההערכה.
סוגיות אתיות: 1. המחירים או התוצאות השלישיות עלולים להיות חמורים בעבור נבחנים מסוימים יותר מאשר אחרים.  החוקר וויליאם בנקס סבור כי זוהי אסטרטגיה שנוקטים בה איגודי העובדים כדי למנוע מבני מיעוטים נגישות למשרות. לעיתים נכשלים בני המיעוטים במבחנים כיוון שהציונים שלהם מוערכים ביחס לנורמות בלתי הולמות. 2. התפקיד שהבחינה ממלאת בעיצוב החינוך של התלמידים: המשקל הרב הניתן לציוני מבחנים בקבלת החלטות הוביל לגילוי תרמית שערורייתיים במחוזות חינוך אחדים בארה"ב. נסיבות אלה ממחישות באיזו מידה יכול הנזק להיות גדול כאשר ציוני בחינה הופכים להיות חשובים יותר מן החינוך. 3. התוויות הבלתי הפיכות שעלולות להיות מוצמדות לנבחנים בעטיין של תוצאות המבחן. תוויות אלה עלולות להפוך למחסומים העוצרים התקדמות, שכן אנשים הסבורים שהאיכויות השכליות והאישיות שלהם קבועות ובלתי ניתנות לשינוי.

לנטייה לתת לציוני מבחן מעמד מקודש יש השלכות חברתיות ואישיות כאחד: בני אדם מתחילים לחשוב על האבנורמליות של פרטים מסוימים במקום לחשוב על מערכות חינוך החייבות להתאים את תכניות הלימודים לכל הלומדים.

5.5.2011

מבוא לפסיכולוגיה - פרק 8 - תהליכים קוגניטיביים

פרק 8 – תהליכים קוגניטיביים

קוגניציה היא מושג כללי לכל צורות הידיעה: חקר הקוגניציה הוא חקר חיי התודעה שלנו. קוגניציה כוללת תכנים ותהליכים כאחד. התכנים של הקוגניציה הם מה שאנו יודעים – מושגים, עובדות, טענות, כללים וזיכרונות. הליכים קוגניטיביים הם האופן שבו אנו מפעילים את התכנים האלה. מדעי הקוגניציה מתמקדים בידע הנאסף מתחומי התמחות אקדמיים אחדים העוסקים באותן הסוגיות התיאורטיות.

גילוי תהליכי התודעה

פ"ק דונדרס, פיזיולוג הולנדי, פיתח ב1868 סדרת מטרות ניסוייות כדי לחקור את מהירות התהליכים המנטאליים. התובנה הכללית שלו הייתה – מטלה הכוללת יותר צעדים מנטאליים, מצריכה, לעיתים קרובות, יותר זמן לצורך ביצועה. גם כיום חוקרים עדיין פועלים לפי ההיגיון הבסיסי של דונדרס. לעיתים קרובות הם משתמשים בזמן תגובה – משך הזמן הנדרש למשתתפים בניסוי לבצע מטלות מסוימות – כדרך לבחון דיווחים ספציפיים על אופן ביצועו של תהליך קוגניטיבי כלשהו.

תהליכים מנטאליים ומשאבים מנטאליים

תהליכים הם סדרתיים כאשר הם מתרחשים בזה אחר זה. תהליכים הם מקבילים כאשר הם חופפים בזמן. פסיכולוגים קוגניטיביים משתמשים, לעיתים קרובות, בזמן תגובה כדי לקבוע האם תהליכים מבוצעים בסדרה או במקביל. במקרים רבים מנסים תיאורטיקנים לקבוע אם תהליכים הם סדרתיים או מקבילים באמצעות הערכת כמות המשאבים המנטאליים שהתהליך קובע: משאבי העיבוד שלנו מוגבלים ועלינו לחלקם למטלות ממטליות שונות. תהליכי הקשב אחראים על חלוקת משאבים זו. לא כל התהליכים תובעים מן המשאבים אותן התביעות: תהליכים מבוקרים מצריכים קשב; תהליכים אוטומטיים לרוב אינם מצריכים קשב. תהליכים אוטומטיים נשענים, במידה רבה, על שימוש יעיל בזיכרון. מטלות אשר עירבו בהתחלה תהליכים מבוקרים יכולות, לאחר אימון מספיק, להפוך לאוטומטיות. תהליכים מצריכים מידה גדולה או קטנה יותר של קשב, תלוי בהקשר.

שימוש בשפה

משמעות המשפט – המשמעות הפשוטה, בדרך כלל, של המילים המתחברות למשפט. משמעות הדובר – המספר הבלתי מוגבל של משמעויות, שדובר עשוי להעביר באמצעות שימוש במשפט כדי להעביר את כוונתו.
הפקת שפה – חקר הפקת השפה עוסק במה שאנשים אומרים – במה שהם בוחרים לומר בזמן נתון – ובתהליכים שהם עוברים כדי ליצור את המסר. לצורך הנוחות נקרא למפיקי שפה בשם דוברים ולאלה המבינים אותה – מאזינים.

עיצוב ע"פ קהל המאזינים – בכל פעם שאנו מפיקים מבע כלשהו, אנו מביאים בחשבון את קהל המאזינים שאליו הוא מכוון ואת הידע המשותף לנו ולחברים בקהל הזה. עקרון שיתוף הפעולה – הנחיה לדוברים ליצור מבעים, המתאימים לנסיבות השיחה המתנהלת באותה עת ולמשמעויותיה [ה' פול גרייס]. היכולת להיות דובר משתף פעולה תלויה, במידה רבה, בציפיות המדויקות של הדובר מן הידע וההבנות של המאזין. ע"פ הרברט קלארק למשתמשים בשפה יש מקורות שונים לשיפוטיהם על תוכן הבסיס המשותף: חברות בקהילה, נוכחות משותפת בפעולות, נוכחות משותפת בתפיסה.

הפקת דיבור וטעויות דיבור – ספונריזם הוא החלפת הצליל הראשון של שתי מילים או יותר במשפט. לשיבושי לשון יש חשיבות לפיתוח מודלים תיאורטיים של הפקת שפה, לפיכך בדקו החוקרים דרכים אחדות ליצירת שיבושים מלאכותיים במצבי ניסוי מבוקרים. טכניקות אלה הניבו תובנות הן לגבי התהליכים והן לגבי הייצוגים המונחים בבסיס הפקת דיבור שוטפת: תהליכים – הסבירות לשיבושי לשון גדולה יותר כאשר המילים השגויות הן עדיין מילים של ממש; בזמן שאנו מפיקים מבעים, מקצת התהליכים הקוגניטיביים שלנו מוקדשים לאיתור שגיאות אפשריות ולתיקונן. ייצוגים – כאשר אנו מחליטים להפיק ביטוי אחד, קישור ייצוגי לביטוי אחר יכול להביא לטעות של מיזוג.

הבנת שפה

פתרון הדו משמעות – קיימים תהליכים קוגניטיביים מסוימים המאפשרים לנו להשתמש בהקשר הסביבתי כדי לפזר את הערפל – ביטול הדו משמעות של מילים. בכל פעם שאנו נתקלים במילה דו משמעית אנו משתמשים, במהירות וביעילות, בסוגים שונים של הוכחות כדי להבין את משמעותן של מילים דו משמעיות, לדוגמה הקשר. ישנם אזורים ספציפיים במוח הפעילים בשעה שאנו מעבדים משפטים דו משמעיים.

תוצרי ההבנה – אילו ייצוגים יישארו בזיכרונם של המאזינים בעקבות הבנתם מבעים או טקסטים? אם שתי מילים במבע שייכות לאותו ההיגד, הן ייוצגו יחד בזיכרון גם אם אינן סמוכות זו לזו במשפט ממשי. זיכרון של מילה במילה איננו מוצלח במיוחד; לא כל ההיגדים שהמאזינים מאחסנים בזיכרון מורכבים ממידע הנאמר ישירות ע"י הדובר. לעיתים קרובות, מאזינים משלימים את החסר באמצעות היסקים- הנחות לוגיות. מחקרים רבים עסקו בשאלה אילו סוגי היקשים מאזינים מקישים באופן קבוע. מספר ההיקשים האפשריים לאחר כל מבע הוא בלתי מוגבל.
שפה ואבולוציה - אילו תהליכים פיתח האדם אשר אפשרו את השפה האנושית? אחת התכונות ההופכות את השפה האנושית למיוחדת היא העובדה, שלפיה בני אדם יכולים להפיק מספר אין סופי של מסרים במספר מוגבל של מילים. חוקרים סבורים, כי המין האנושי הוא המין היחיד המסוגל ליישם כללים מורכבים כמו אלה הקיימים בלשונות האנושיות, למרות שמינים אחרים יכולים להפיק היבטים מסוימים של השפה האנושית [סו סוואג' רמבאו שעבדה עם קופי בונובו]. חוקרים ממשיכים בניסיונם להבין בדיוק מה מבדיל את האדם משאר המינים בכל הקשור ליכולתו לעצב את קהל המאזינים שלו.

שפה, חשיבה ותרבות – סוגיית ההשפעה האפשרית של השפה על החשיבה מעוררת עניין לעיתים קרובות: האופן המסוים שאנו רואים, שומעים וחווים נובע, במידה רבה, מן העבודה שהרגלי השפה שבה מדברים בקהילה שלנו מטים אותנו מראש לבחירות פרשניות מסוימות. ההשערה של אדוארד ספיר ובנג'מין לי וורף נקראת יחסות לשונית, והיא טוענת שמבנה השפה שאדם מדבר בה משפיע על הדרך שבה הוא חושב על העולם.

קוגניציה חזותית

שימוש בייצוגים חזותיים – המוח לא משתמש בשום אזורים מיוחדים כדי ליצור דימוי חזותי. אנו משתמשים פחות או יותר באותם המשאבים כדי לקודד את העולם החזותי וכדי ליצור מחדש ייצוג חזותי. [קריאה בהרחבה 402-404].

שילוב ייצוגים מילוליים וחזותיים – לעיתים קרובות אנו יוצרים דימויים חזותיים על בסיס תיאורים מילוליים. יש ברשותנו תהליכים וייצוגים חזותיים, המשלימים את יכולותינו המילוליות. שני סוגים אלה של נגישות למידע מעניקים לנו סיוע נוסף בהתמודדות שלנו עם מטלות החיים ודרישותיהם.

פתרון בעיות והסקה – דורשות מאיתנו לשלב מידע עכשווי עם מידע המאוחסן בזיכרון.

מרחב הבעיה ותהליכי פתרון בעיות- כשאנו פותרים בעיה אנו מוצאים דרך להשיג את המידע החסר לנו לפותרה ובכך לצמצם את הפער. כיצד נגדיר בעיה בנסיבות החיים הממשיים? לרוב אנו תופסים את ההבדל בין מצבנו העכשווי לבין המטרה שאנו חותרים אליה. 1. מצב התחלתי, מידע שאיננו שלם או תנאי מצב שאינם מספקים. 2. מצב היעד, המידע או המצב שאנו מקווים להשיג. 3. מערך פעולות, הצעדים שאנו יכולים לנקוט כדי לעבור ממצב התחלתי למצב יעד. שלושת החלקים האלה מגדירים את מרחב הבעיה.

כיצד נשפר את האופן שבו אנו פותרים בעיות? למצוא דרך לייצג את הבעיה באופן שבו כל פעולה תהיה אפשרית, לפי משאבי העיבוד העומדים לרשותנו. קיבעון תפקודי הוא חסם מנטאלי, המשפיע לרעה על מי שמנסים לפתור בעיה. הקיבעון התפקודי מונע מהם לתפוס, כי לעצם שקודם לכן היה מקושר עם מטרה כלשהי, יש עתה תפקוד חדש.

הסקה דדוקטיבית – אריסטו עסק בהגדרת הקשרים הלוגיים בין טענות, המובילות למסקנות תקפות. הסקה דדוקטיבית משמעה יישום נכון של כללים לוגיים אלה. הטיית האמונה – בני אדם נוטים לשפוט כתקפות מסקנות שהם מעריכים כאמינות, ולשפוט כלא תקפות מסקנות שהם מעריכים כלא אמינות. לכן עלינו לבחון כל מסקנה בנפרד: בחינת אישוש- ננסה למצוא מודל מנטאלי של נסיבות התואמות את המסקנה. בחינת הפרכה – נעשה מאמץ גדול כדי למצוא נסיבות שיפריכו את המסקנה.

הסקה אינדוקטיבית – מסקנה אשר מבוססת על הסתברויות ולא על ודאויות לוגיות. אופן הסקה אשר עושה שימוש בראיות זמינות כדי להוציא מסקנות סבירות אך לא ודאיות. לדוגמא – פתרון בעיות אנלוגי – אנו יוצרים אנלוגיה בין מאפייני המצב העכשווי לבין מאפיינים של מצבים קודמים. מערך מנטלי – הוא הלך רוח, הרגל או עמדה התחלתיים אשר – בתנאים מסוימים – עשויים להגביר את איכות התפיסה ומהירותה, וכן להחיש את פתרון הבעיה.

הסקה דדוקטיבית כרוכה בסוג של ניתוח אנליטי אשר, יחסית, אינו תלוי שפה. להסקה אינדוקטיבית נדרשים תהליכי הבנה והיקש מבוססי שפה.

שיפוט וקבלת החלטות

"מאחר שיכולות החשיבה האנושית צנועות למדי בהשוואה למורכות הסביבה שאדם חי בה, על האדם להסתפק במציאת פתרונות 'טובים' ודרכי פעולה 'מספיקות' לבעיותיו, ולא בהכרך בפתרונות ובדרכי הפעולה הטובים ביותר או הנכונים ביותר"

תהליכי חשיבה מונחים ע"י רציונאליות מוגבלת. שיפוט הוא התהליך שבאמצעותו אנו מגבשים דעות, מגיעים למסקנות ומעריכים אירועים ובני אדם באופן ביקורתי. קבלת החלטות היא תהליך של בחירה בין חלופות, בחירה ודחייה של אפשרויות זמינות.

היריסטיקות ושיפוט – השיפוטים שלנו נשענים על היריסטיקות ולאו דווקא על שיטות ניתוח פורמאליות. כפי שציינו בדיון על פתרון בעיות, היריסטיקות הן "כללי אצבע" לא פורמאליים המספקים קיצורי דרך ומקטינים את מורכבות תהליך השיפוט. ידע על היריסטיקות שיפוט עשוי לאפשר לנו להימנע מסוגים מסוימים של שגיאות. היריסטיקת הזמינות – אנו מבססים את השיפוט שלנו על מידע זמין בזיכרון. היריסטיקת היציגות – אנו יוצאים מתוך הנחה, כי אם לדבר מה יש תכונות הנחשבות טיפוסית לחברי קטגוריה מסוימת, הרי שגם הוא שייך לאותה קטגוריה. אנו משתמשים במידע מן העבר כדי לשפוט מצבים דומים בהווה. היריסטיקת העיגון- השיפוט שלנו על ערכו של אירוע, או של תוצאה, מייצג תיקונים לא מספיקים – כלפי מעלה או כלפי מטה, מערך התחלתי מקורי. במילים אחרות – השיפוט שלנו "מעוגן" חזק מדיי בניחוש המקורי.

הפסיכולוגיה של קבלת החלטות – שאלת ה"העדפה" ממקדת את קשב הקוראים במאפיינים החיוביים של האפשרויות – אנו אוספים עדויות בעד דבר מה – ואילו אפשרות ה"ביטול" ממקדת את הקשב במאפיינים השליליים של האפשרויות, אנו אוספים עדויות נגד דבר מה. לניסוח של שאלה עשויות להיות תוצאות משמעותיות לגבי התוצאה שנקבל.

מסגור ההחלטה- מסגרת היא תיאור מסוים של בעיית בחירה. לשינוי קל במסגור עשויה להיות השפעה גדולה על האופן שבו אנו חושבים על עתידנו, עקב ההקשר הפסיכולוגי. לנקודת ייחוס חשיבות בקבלת החלטות – מה שנראה כרווח או כהפסד ייקבע, במידה מסוימת, על ידי הציפיות שמקבל ההחלטה יביא בחשבון. איש מכירות הוא דוגמא טובה למצב שבו מישהו מנסה למסגר מידע באופן שישפיע את ההשפעה המיוחלת בעיניו על החלטתכם. אם תרצו להבין כיצד פועלים בני אדם אחרים, נסו לחשוב כיצד הם ממסגרים החלטה.

תוצאה של קבלת החלטות – הקטגוריות שבהן אנשים מבטאים את החרטה הרבה ביותר הן אלה הנוגעות ללימודים ולקריירה. בני אדם נוטים לחוות חרטה רבה יותר גם כשמתברר להם המחיר המתקשר להחלטות מסוימות. שני סוגים טיפוסים: "המסתפקים" ו"המחפשים שלמות".