מבוא לפסיכולוגיה - פרק 8 - תהליכים קוגניטיביים

פרק 8 – תהליכים קוגניטיביים

קוגניציה היא מושג כללי לכל צורות הידיעה: חקר הקוגניציה הוא חקר חיי התודעה שלנו. קוגניציה כוללת תכנים ותהליכים כאחד. התכנים של הקוגניציה הם מה שאנו יודעים – מושגים, עובדות, טענות, כללים וזיכרונות. הליכים קוגניטיביים הם האופן שבו אנו מפעילים את התכנים האלה. מדעי הקוגניציה מתמקדים בידע הנאסף מתחומי התמחות אקדמיים אחדים העוסקים באותן הסוגיות התיאורטיות.

גילוי תהליכי התודעה

פ"ק דונדרס, פיזיולוג הולנדי, פיתח ב1868 סדרת מטרות ניסוייות כדי לחקור את מהירות התהליכים המנטאליים. התובנה הכללית שלו הייתה – מטלה הכוללת יותר צעדים מנטאליים, מצריכה, לעיתים קרובות, יותר זמן לצורך ביצועה. גם כיום חוקרים עדיין פועלים לפי ההיגיון הבסיסי של דונדרס. לעיתים קרובות הם משתמשים בזמן תגובה – משך הזמן הנדרש למשתתפים בניסוי לבצע מטלות מסוימות – כדרך לבחון דיווחים ספציפיים על אופן ביצועו של תהליך קוגניטיבי כלשהו.

תהליכים מנטאליים ומשאבים מנטאליים

תהליכים הם סדרתיים כאשר הם מתרחשים בזה אחר זה. תהליכים הם מקבילים כאשר הם חופפים בזמן. פסיכולוגים קוגניטיביים משתמשים, לעיתים קרובות, בזמן תגובה כדי לקבוע האם תהליכים מבוצעים בסדרה או במקביל. במקרים רבים מנסים תיאורטיקנים לקבוע אם תהליכים הם סדרתיים או מקבילים באמצעות הערכת כמות המשאבים המנטאליים שהתהליך קובע: משאבי העיבוד שלנו מוגבלים ועלינו לחלקם למטלות ממטליות שונות. תהליכי הקשב אחראים על חלוקת משאבים זו. לא כל התהליכים תובעים מן המשאבים אותן התביעות: תהליכים מבוקרים מצריכים קשב; תהליכים אוטומטיים לרוב אינם מצריכים קשב. תהליכים אוטומטיים נשענים, במידה רבה, על שימוש יעיל בזיכרון. מטלות אשר עירבו בהתחלה תהליכים מבוקרים יכולות, לאחר אימון מספיק, להפוך לאוטומטיות. תהליכים מצריכים מידה גדולה או קטנה יותר של קשב, תלוי בהקשר.

שימוש בשפה

משמעות המשפט – המשמעות הפשוטה, בדרך כלל, של המילים המתחברות למשפט. משמעות הדובר – המספר הבלתי מוגבל של משמעויות, שדובר עשוי להעביר באמצעות שימוש במשפט כדי להעביר את כוונתו.

הפקת שפה – חקר הפקת השפה עוסק במה שאנשים אומרים – במה שהם בוחרים לומר בזמן נתון – ובתהליכים שהם עוברים כדי ליצור את המסר. לצורך הנוחות נקרא למפיקי שפה בשם דוברים ולאלה המבינים אותה – מאזינים.

עיצוב ע"פ קהל המאזינים – בכל פעם שאנו מפיקים מבע כלשהו, אנו מביאים בחשבון את קהל המאזינים שאליו הוא מכוון ואת הידע המשותף לנו ולחברים בקהל הזה. עקרון שיתוף הפעולה – הנחיה לדוברים ליצור מבעים, המתאימים לנסיבות השיחה המתנהלת באותה עת ולמשמעויותיה [ה' פול גרייס]. היכולת להיות דובר משתף פעולה תלויה, במידה רבה, בציפיות המדויקות של הדובר מן הידע וההבנות של המאזין. ע"פ הרברט קלארק למשתמשים בשפה יש מקורות שונים לשיפוטיהם על תוכן הבסיס המשותף: חברות בקהילה, נוכחות משותפת בפעולות, נוכחות משותפת בתפיסה.

הפקת דיבור וטעויות דיבור – ספונריזם הוא החלפת הצליל הראשון של שתי מילים או יותר במשפט. לשיבושי לשון יש חשיבות לפיתוח מודלים תיאורטיים של הפקת שפה, לפיכך בדקו החוקרים דרכים אחדות ליצירת שיבושים מלאכותיים במצבי ניסוי מבוקרים. טכניקות אלה הניבו תובנות הן לגבי התהליכים והן לגבי הייצוגים המונחים בבסיס הפקת דיבור שוטפת: תהליכים – הסבירות לשיבושי לשון גדולה יותר כאשר המילים השגויות הן עדיין מילים של ממש; בזמן שאנו מפיקים מבעים, מקצת התהליכים הקוגניטיביים שלנו מוקדשים לאיתור שגיאות אפשריות ולתיקונן. ייצוגים – כאשר אנו מחליטים להפיק ביטוי אחד, קישור ייצוגי לביטוי אחר יכול להביא לטעות של מיזוג.

הבנת שפה

פתרון הדו משמעות – קיימים תהליכים קוגניטיביים מסוימים המאפשרים לנו להשתמש בהקשר הסביבתי כדי לפזר את הערפל – ביטול הדו משמעות של מילים. בכל פעם שאנו נתקלים במילה דו משמעית אנו משתמשים, במהירות וביעילות, בסוגים שונים של הוכחות כדי להבין את משמעותן של מילים דו משמעיות, לדוגמה הקשר. ישנם אזורים ספציפיים במוח הפעילים בשעה שאנו מעבדים משפטים דו משמעיים.

תוצרי ההבנה – אילו ייצוגים יישארו בזיכרונם של המאזינים בעקבות הבנתם מבעים או טקסטים? אם שתי מילים במבע שייכות לאותו ההיגד, הן ייוצגו יחד בזיכרון גם אם אינן סמוכות זו לזו במשפט ממשי. זיכרון של מילה במילה איננו מוצלח במיוחד; לא כל ההיגדים שהמאזינים מאחסנים בזיכרון מורכבים ממידע הנאמר ישירות ע"י הדובר. לעיתים קרובות, מאזינים משלימים את החסר באמצעות היסקים- הנחות לוגיות. מחקרים רבים עסקו בשאלה אילו סוגי היקשים מאזינים מקישים באופן קבוע. מספר ההיקשים האפשריים לאחר כל מבע הוא בלתי מוגבל.

שפה ואבולוציה - אילו תהליכים פיתח האדם אשר אפשרו את השפה האנושית? אחת התכונות ההופכות את השפה האנושית למיוחדת היא העובדה, שלפיה בני אדם יכולים להפיק מספר אין סופי של מסרים במספר מוגבל של מילים. חוקרים סבורים, כי המין האנושי הוא המין היחיד המסוגל ליישם כללים מורכבים כמו אלה הקיימים בלשונות האנושיות, למרות שמינים אחרים יכולים להפיק היבטים מסוימים של השפה האנושית [סו סוואג' רמבאו שעבדה עם קופי בונובו]. חוקרים ממשיכים בניסיונם להבין בדיוק מה מבדיל את האדם משאר המינים בכל הקשור ליכולתו לעצב את קהל המאזינים שלו.

שפה, חשיבה ותרבות – סוגיית ההשפעה האפשרית של השפה על החשיבה מעוררת עניין לעיתים קרובות: האופן המסוים שאנו רואים, שומעים וחווים נובע, במידה רבה, מן העבודה שהרגלי השפה שבה מדברים בקהילה שלנו מטים אותנו מראש לבחירות פרשניות מסוימות. ההשערה של אדוארד ספיר ובנג'מין לי וורף נקראת יחסות לשונית, והיא טוענת שמבנה השפה שאדם מדבר בה משפיע על הדרך שבה הוא חושב על העולם.

קוגניציה חזותית

שימוש בייצוגים חזותיים – המוח לא משתמש בשום אזורים מיוחדים כדי ליצור דימוי חזותי. אנו משתמשים פחות או יותר באותם המשאבים כדי לקודד את העולם החזותי וכדי ליצור מחדש ייצוג חזותי. [קריאה בהרחבה 402-404].

שילוב ייצוגים מילוליים וחזותיים – לעיתים קרובות אנו יוצרים דימויים חזותיים על בסיס תיאורים מילוליים. יש ברשותנו תהליכים וייצוגים חזותיים, המשלימים את יכולותינו המילוליות. שני סוגים אלה של נגישות למידע מעניקים לנו סיוע נוסף בהתמודדות שלנו עם מטלות החיים ודרישותיהם.

פתרון בעיות והסקה – דורשות מאיתנו לשלב מידע עכשווי עם מידע המאוחסן בזיכרון.

מרחב הבעיה ותהליכי פתרון בעיות- כשאנו פותרים בעיה אנו מוצאים דרך להשיג את המידע החסר לנו לפותרה ובכך לצמצם את הפער. כיצד נגדיר בעיה בנסיבות החיים הממשיים? לרוב אנו תופסים את ההבדל בין מצבנו העכשווי לבין המטרה שאנו חותרים אליה. 1. מצב התחלתי, מידע שאיננו שלם או תנאי מצב שאינם מספקים. 2. מצב היעד, המידע או המצב שאנו מקווים להשיג. 3. מערך פעולות, הצעדים שאנו יכולים לנקוט כדי לעבור ממצב התחלתי למצב יעד. שלושת החלקים האלה מגדירים את מרחב הבעיה.

כיצד נשפר את האופן שבו אנו פותרים בעיות? למצוא דרך לייצג את הבעיה באופן שבו כל פעולה תהיה אפשרית, לפי משאבי העיבוד העומדים לרשותנו. קיבעון תפקודי הוא חסם מנטאלי, המשפיע לרעה על מי שמנסים לפתור בעיה. הקיבעון התפקודי מונע מהם לתפוס, כי לעצם שקודם לכן היה מקושר עם מטרה כלשהי, יש עתה תפקוד חדש.

הסקה דדוקטיבית – אריסטו עסק בהגדרת הקשרים הלוגיים בין טענות, המובילות למסקנות תקפות. הסקה דדוקטיבית משמעה יישום נכון של כללים לוגיים אלה. הטיית האמונה – בני אדם נוטים לשפוט כתקפות מסקנות שהם מעריכים כאמינות, ולשפוט כלא תקפות מסקנות שהם מעריכים כלא אמינות. לכן עלינו לבחון כל מסקנה בנפרד: בחינת אישוש- ננסה למצוא מודל מנטאלי של נסיבות התואמות את המסקנה. בחינת הפרכה – נעשה מאמץ גדול כדי למצוא נסיבות שיפריכו את המסקנה.

הסקה אינדוקטיבית – מסקנה אשר מבוססת על הסתברויות ולא על ודאויות לוגיות. אופן הסקה אשר עושה שימוש בראיות זמינות כדי להוציא מסקנות סבירות אך לא ודאיות. לדוגמא – פתרון בעיות אנלוגי – אנו יוצרים אנלוגיה בין מאפייני המצב העכשווי לבין מאפיינים של מצבים קודמים. מערך מנטלי – הוא הלך רוח, הרגל או עמדה התחלתיים אשר – בתנאים מסוימים – עשויים להגביר את איכות התפיסה ומהירותה, וכן להחיש את פתרון הבעיה.

הסקה דדוקטיבית כרוכה בסוג של ניתוח אנליטי אשר, יחסית, אינו תלוי שפה. להסקה אינדוקטיבית נדרשים תהליכי הבנה והיקש מבוססי שפה.

שיפוט וקבלת החלטות

"מאחר שיכולות החשיבה האנושית צנועות למדי בהשוואה למורכות הסביבה שאדם חי בה, על האדם להסתפק במציאת פתרונות 'טובים' ודרכי פעולה 'מספיקות' לבעיותיו, ולא בהכרך בפתרונות ובדרכי הפעולה הטובים ביותר או הנכונים ביותר"

תהליכי חשיבה מונחים ע"י רציונאליות מוגבלת. שיפוט הוא התהליך שבאמצעותו אנו מגבשים דעות, מגיעים למסקנות ומעריכים אירועים ובני אדם באופן ביקורתי. קבלת החלטות היא תהליך של בחירה בין חלופות, בחירה ודחייה של אפשרויות זמינות.

היריסטיקות ושיפוט – השיפוטים שלנו נשענים על היריסטיקות ולאו דווקא על שיטות ניתוח פורמאליות. כפי שציינו בדיון על פתרון בעיות, היריסטיקות הן "כללי אצבע" לא פורמאליים המספקים קיצורי דרך ומקטינים את מורכבות תהליך השיפוט. ידע על היריסטיקות שיפוט עשוי לאפשר לנו להימנע מסוגים מסוימים של שגיאות. היריסטיקת הזמינות – אנו מבססים את השיפוט שלנו על מידע זמין בזיכרון. היריסטיקת היציגות – אנו יוצאים מתוך הנחה, כי אם לדבר מה יש תכונות הנחשבות טיפוסית לחברי קטגוריה מסוימת, הרי שגם הוא שייך לאותה קטגוריה. אנו משתמשים במידע מן העבר כדי לשפוט מצבים דומים בהווה. היריסטיקת העיגון- השיפוט שלנו על ערכו של אירוע, או של תוצאה, מייצג תיקונים לא מספיקים – כלפי מעלה או כלפי מטה, מערך התחלתי מקורי. במילים אחרות – השיפוט שלנו "מעוגן" חזק מדיי בניחוש המקורי.

הפסיכולוגיה של קבלת החלטות – שאלת ה"העדפה" ממקדת את קשב הקוראים במאפיינים החיוביים של האפשרויות – אנו אוספים עדויות בעד דבר מה – ואילו אפשרות ה"ביטול" ממקדת את הקשב במאפיינים השליליים של האפשרויות, אנו אוספים עדויות נגד דבר מה. לניסוח של שאלה עשויות להיות תוצאות משמעותיות לגבי התוצאה שנקבל.

מסגור ההחלטה- מסגרת היא תיאור מסוים של בעיית בחירה. לשינוי קל במסגור עשויה להיות השפעה גדולה על האופן שבו אנו חושבים על עתידנו, עקב ההקשר הפסיכולוגי. לנקודת ייחוס חשיבות בקבלת החלטות – מה שנראה כרווח או כהפסד ייקבע, במידה מסוימת, על ידי הציפיות שמקבל ההחלטה יביא בחשבון. איש מכירות הוא דוגמא טובה למצב שבו מישהו מנסה למסגר מידע באופן שישפיע את ההשפעה המיוחלת בעיניו על החלטתכם. אם תרצו להבין כיצד פועלים בני אדם אחרים, נסו לחשוב כיצד הם ממסגרים החלטה.

תוצאה של קבלת החלטות – הקטגוריות שבהן אנשים מבטאים את החרטה הרבה ביותר הן אלה הנוגעות ללימודים ולקריירה. בני אדם נוטים לחוות חרטה רבה יותר גם כשמתברר להם המחיר המתקשר להחלטות מסוימות. שני סוגים טיפוסים: "המסתפקים" ו"המחפשים שלמות".