28/04/11

מבוא לפסיכולוגיה - פרק 7 - זיכרון


פרק 7 – זיכרון
מוח אנושי ממוצע יכול לאכסן 100 טריליון פריטי מידע!

מהו זיכרון? – היכולת לאחסן מידע ולשלוף אותו. זיכרון הוא סוג של עיבוד מידע. אחד התפקידים החשובים של הזיכרון הוא לאפשר לנו גישה מודעת לעבר האישי והקולקטיבי. הוא מאפשר לנו לחוות את החיים כרצף בלא השקעת מאמץ.

סוגי זיכרון

זיכרון חבוי וזיכרון גלוי – ההבדל בין זיכרון חבוי לבין זיכרון גלוי: כאשר מתעורר הצורך להשתמש בידע המאוחסן בזיכרון, פעמים המידע זמין בלא מאמץ מודע (זיכרון חבוי) ופעמים יש לעשות מאמץ מודע כדי לשלוף אותו (זיכרון גלוי). רוב המחקר המוקדם על זיכרון עסק ברכישה מודעת (גלויה) של מידע. ברוב המקרים שבהם אנו מקודדים מידע, או שולפים אותו, מעורבים הן זיכרון גלוי והן זיכרון חבוי.

זיכרון מוצהר וזיכרון תהליכי- בעבר היה עליכם ללמוד מיומנויות, אבל כעת אתם מבצעים אותן בנקל. זיכרון דקלרטיבי או זיכרון מוצהר קשור בזכירת עובדות או אירועים. זיכרון פרוצדוראלי או זיכרון תהליכי, הוא הזיכרון של פעולות, כיצד יש לבצע פעולות, הדרך שבה אנו זוכרים כיצד עושים דברים. הידור ידע – לאחר אימון, תהיו מסוגלים לבצע רצפים ארוכים יותר של פעילות ללא התערבות מודעת. הידור יגע מקשה על שיתוף אחרים בידע התהליכי שלנו, כיוון שהוא הופך את הזיכרון המוצהר לזיכרון תהליכי.

סקירה כללית של תהליכי זיכרון – כדי להשתמש בידע שלנו בעתיד, עלינו להפעיל שלושה תהליכים מנטאליים: קידוד, אחסון ושליפה. קידוד הוא העיבוד הראשון של מידע המוביל להיווצרות ייצוג בזיכרון. אחסון הוא שמירת החומר המקודד לאורך זמן. שליפה היא הוצאת המידע המאוחסן במועד מאוחר יותר. קידוד דורש שמידע מן העולם החיצוני ייהפך לייצוג מנטאלי, המשמר מאפיינים חשובים של התנסויות העבר בדרך המאפשרת לנו להציגן שוב לעצמנו. האחסון מצריך שינויים הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך במבנה המוח. שליפה נותנת גישה –לעיתים קרובות בתוך שבריר שנייה- למידע שכבר אוחסן.

השימוש בזיכרון לטווח קצר

זיכרון אייקוני – חלק ניכר מן המידע שאנו מתנסים בו אינו מתקבע בזיכרוננו, אלא הוא זמין לשימושנו במשך זמן קצר בלבד. הזיכרון האייקוני, התמונתי- הוא מערכת זיכרון בתחום החזותי, המאפשרת אחסון כמויות גדולות של מידע לפרקי זמן קצרים ביותר, ונמשך כחצי שניה. כל המידע בתצוגה נכנס לזיכרון האייקוני. זוהי ראיה לקיבולת העצומה שלו. המידע מתפוגג במהירות. אין כמעט מבוגרים אשר ניחנו בזיכרון צילומי אמיתי לאורך זמן, בקרב הילדים מדובר ב8% בלבד.

זיכרון לטווח קצר – הזיכרון לטווח קצר איננו מקום מסוים שאליו הולכים הזיכרונות, אלא מנגנון מובנה הממקד משאבים קוגניטיביים בקבוצה קטנה של ייצוגים מנטאליים. כדי להבטיח שזיכרונות יקודדו לצורות קבועות יותר, יש לייחד להם תשומת לב מיוחדת. יש מגבלות ליכולתנו לשמור יותר מכמות קטנה של מידע במצב פעיל בזיכרון לטווח קצר. לפי ג'ורג' מילר, שבע הוא "מספר הקסם" המאפיין את ביצועי הזיכרון האנושי ברשימות אקראיות של אותיות, מילים, מספרים או כמעט כל פריט אחר.

שינון- טכניקה זכירה בשם שינון לשם תחזוקה. שינון יעזור לנו לשמור על מידע ולמנוע את היעלמותו מן הזיכרון לטווח קצר. ארגון במקבצים – מקבץ הוא יחידת מידע בעלת משמעות. ההקבצה היא תהליך עיצובם מחדש של הפריטים באמצעות קיבוצם על יסוד מכנה משותף, או על פי עקרון מארגן אחר, או באמצעות צירופם לתבניות גדולות יותר.

זיכרון עבודה – משאב הזיכרון בו אנו משתמשים לביצוע מטלות. משאבי זיכרון העבודה הכלליים מאפשרים לכם לבצע את הפעולות המנטאליות הנחוצות לחיפוש יעיל. לולאה פונולוגית – משאב המשמש להחזקת מידע המבוסס על דיבור ולעיבודו. הלולאה הפונולוגית חופפת בעיקר לזיכרון לטווח קצר. לוח חזותי מרחבי – מבצע את אותו סוג של משימות אבל במידע חזותי ומרחבי. מנגנון הבקרה המרכזי – המשאב האחראי על בקרת הקשב ועל תיאום המידע מהלולאה הפונולוגית ומהלוח החזותי –מרחבי. קיבולת זיכרון העבודה משתנה מאדם לאדם. טווח זיכרון העבודה הוא מדד של המשאבים, העומדים לרשותו של אדם לשם ביצוע תהליכים קוגניטיביים.

זיכרון לטווח ארוך – קידוד ושליפה

לפעמים זיכרונות נשמרים כל החיים. הזיכרון לטווח הארוך הוא המחסן של כל החוויות, האירועים, המידע, הרגשות, המיומנויות, המילים, הקטגוריות, הכללים והדעות שנרכשו מזיכרונות חושיים ומזיכרונות לטווח קצר.
רמזי שליפה – כיצד "מוצאים" זכרון? התשובה הבסיסית על שאלה זו היא: אנו משתמשים ברמזי שליפה, הגירויים העומדים לרשותנו כאשר אנו מחפשים זיכרון מסוים. לעיתים קרובות המטרה מספקת את רמזי השליפה. זמן החזקה – פרק זמן שבמהלכו עליכם להחזיק את המידע בזכרון. היזכרות והיכר – היזכרות היא שחזור של מידע שנחשפנו אליו בעבר.בהיכר הוא הבנה שכבר ראינו או שמענו בעבר מאורע או גירוי מסוים.

זיכרון אפיזודי וזיכרון סמנטי – זיכרונות אפיזודיים משמרים אחד לאחד את האירועים שחווינו. זיכרונות סמנטיים הם זיכרונות גנריים, מוחלטים, דוגמת משמעות של מילים ושל מושגים. תחומי מידע אלה זמינים לשליפה בלי צורך בציון הזמנים והמקומות השונים שבהם חווינו אותם.

הקשר וקידוד - אנו עלולים לשכוח הרבה עובדות שניתקו מההקשרים שבהם למדנו אותם. עקרון ייחודיות הקידוד: זיכרונות מתעוררים ביעילות מרבית כאשר הקשר השליפה תואם את הקשר הקידוד. (ייחודיות הקידוד)
אפקט המקום הסדרתי – אם נבקש שתכרו במילים לפי סדר הופעתם, יש לשער שהנתונים שלכם יתאימו לדפוס המוצג: תצליחו לזכור היטב את המילים הראשונות – אפקט הראשונות; וגם את המילים האחרונות- אפקט האחרונות. לעומת זאת, זכירת המילים המופיעות באמצע הרשימה תהיה לוקה בחסר. אפקט האחרונות הסטנדרטי קיים, כיוון שהפריטים האחרונים מובחנים כמעט באופן אוטומטי, ובכל הקשר חדש החוויות הראשונות מובחנות במיוחד.

תהליכי קידוד ושליפה

רמות העיבוד – סוג הקשב שאנו מפנים למידע בזמן קידוד, ישפיע על זכירת המידע. ככל שרמת העיבוד עמוקה יותר, יש למידע סיכוי גדול יותר להישמר בזיכרון. התהליכים המנטאליים שבהם אנו משתמשים לקודד מידע משפיעה על יכולתנו לשלוף את המידע.

תהליכים וזיכרון חבוי – במצבים רבים אנו שולפים באופן חבוי זיכרונות שקודדנו בתחילה באופן גלוי. זיכרונות חבויים לעיתים קרובות חזקים מאוד כאשר יש התאמה בין תהליכי הקידוד חבוי לבין תהליכי השליפה החבויה. הטרמה – ההתנסות הראשונה במילה מטרימה את הזיכרון לקראת התנסות מאוחרת יותר. אפקט ההטרמה נמשך שבוע ימים ויותר. כאשר אנו משתמשים בסוג מסוים של עיבוד כדי לקודד מידע – שליפת המידע תהיה יעילה יותר אם נשתמש בעיבוד המתבסס על אותו סוג של ניתוח. יכולתנו לזכור היא בשיאה כאשר יש התאמה מלאה בין התנאים שבהם אנו מקודדים מידע לבין התנאים שבהם אנו מנסים לשלוף אותו.

מדוע אנו שוכחים? – הזיכרונות הספציפיים השונים מפריעים זה לזה. הפרעה למאוחר מתרחשת כאשר מידע שרכשנו בעבר מקשה עלינו לרכוש מידע חדש. הפרעה למוקדם מתרחשת כאשר רכישת מידע חדש מקשה עלינו לזכור מידע קודם. [אבינגהאוס]

שיפור הזיכרון למידע לא מובנה – ניטיב להיזכר במידע אם ההיזכרות בו תהיה בהקשר דומה לזה שבו רכשנו את המידע לראשונה. שינון מעמיק הוא אסטרטגיה כללית לשיפור הקידוד. אנו מעמיקים בחומר כדי להעשיר את הקידוד. דימוי חזותי עשוי לשפר את ההיזכרות כיוון שהוא מספק לנו קודים, הן לזיכרונות המילוליים והן לזיכרונות חזותיים. נמוניות – אלה טכניקות לקידוד סדרה ארוכה של עובדות, באמצעות קישורן למידע מוכר שכבר קודד. טכניקת המקומות – מקשרים את הפרטים לרצף של מקומות מוכרים. טכניקת מילות המפתח- מקשרים את הפריטים שרשימה לסדרה של רמזים.

מטה זיכרון- תחושת הידיעה – התחושות הפנימיות כי מידע מסוים מאוכסן בזיכרון שלנו. השערת הרמז המוכר – אנשים מבססים את דירוג תחושות הידיעה שלהם על הכרת רמז השליפה. השערת הנגישות – אנשים מבססים את השיפוטים שלהם על נגישותו או על זמינותו של מידע חלקי בזכרון. שתי התיאוריות הללו זכו לתמיכה אמפירית, ושתיהן גורסות, כי בדרך כלל אנו יכולים לבטוח בתחושות הבטן שלנו כאשר אנו חושבים שאנו יודעים דבר מה.

מבנים בזיכרון לטווח ארוך

מבני זיכרון – אחת הפונקציות העיקריות של הזיכרון היא לצרף התנסויות דומות כדי לאפשר לנו לגלות דפוסים ביחסי הגומלין שלנו עם הסביבה. נראה שאיננו צריכים להשקיע שום מאמץ מודע מיוחד כדי למצוא סדר בעולם. קטגוריות ומושגים – הייצוגים המנטאליים של הקטגוריות שאנו יוצרים נקראים בשם מושגים. חלק מהפריטים השייכים לקטגוריה מסוימת טיפוסיים יותר ואחרים טיפוסיים פחות. אנשים מגיבים מהר יותר לפרטים טיפוסיים מקטגוריה כלשהי מאשר ליוצאי הדופן בקטגוריה. דמיון משפחתי – לפריטים טיפוסיים בקטגוריה יש תכונות המשותפות לפרטים רבים אחרים בקטגוריה., והם נחשבים לאידיאליים ביותר.

רמות בסיסיות ומדרגים – הקטגוריה "בעל חיים" עצמה היא תת קטגוריה של קטגוריה רחבה ממנה – יצורים חיים. קיימת רמה מסוימת שבה בני אדם מיטיבים למיין עצמים לקטגוריות ולחשוב עליהם. רמה זו מכונה בשם רמה בסיסית, אשר נגזרת מתוך התנסויותינו בעולם.

סכמות – מושגים הם אבני הבניין של מדרגי הזכרון. הם משמשים גם כאבני בניין למבנים מנטאליים מורכבים יותר. סכמות הן מסגרות מושגיות, או אשכולות ידע, על עצמים, אנשים ומצבים. סכמות הן "חבילות ידע", המקודדות הכללות מורכבות על בסיס בהתנסויות שלנו במבנה הסביבה. הסכמות אינן כוללות את כל פרטי הפרטים של כל התנסויותינו הרב גוניות. סכמה מייצגת התנסות ממוצעת במצבים בסביבת חיינו. על כן, הסכמות אינן קבועות אלא משתנות עם השינויים במצבי החיים. הסכמות משקפות נאמנה את הדברים בעולם ששמנו לב אליהם.
השימוש במבני זיכרון – לפי תיאוריה אחת, לכל מושג בזיכרון אנו מקודדים אב –טיפוס – ייצוג של הפריט הממוצע או המרכזי ביותר בקטגוריה. תיאוריה חלופית גורסת שאנו שומרים בזיכרוננו דוגמאות רבות ושונות לכל קטגוריה. אנו מזהים עצם באמצעות השוואתו לדוגמאות המאוחסנות בזיכרון שלנו. אנשים ממיינים לקטגוריות עצמים שבם נתקלים בהם באמצעות השוואתם לייצוגים רבים של אותה הקטגוריה שכבר קיימים בזיכרון. ייצוגי זיכרון מאפשרים לנו להבין מתי דבר מה הוא חריג בעולם. מידע שאינו עולה בקנה אחד עם הסכמה נחרת טוב יותר בזיכרון. התנסויות העבר שלנו צובעות את התנסויותינו בהווה ונותנות ציפיות לעתיד. מושגים וסכמות עומדים כאבן נגף בדרכו של זיכרון מדויק.

זכירה כתהליך בנייה מחדש – אנו בונים את המידע מחדש על בסמך סוגי ידע כלליים יותר המאוחסנים בזיכרוננו. לעיתים הזיכרון שנבנה מחדש יהיה שונה מההתרחשות שאירעה במציאות. השטחה – פישוט הסיפור. חידוד – הבלטה והדגשת יתר של פרטים מסוימים. הטמעה – שינוי פרטים בהתאם לרקע של המשתתף. אפילו זיכרונות מאירועים שקרו לנו עצמנו נבנים מחדש באמצעות מקורות שונים. מידת דיוקו של הזיכרון תלויה במידת תשומת הלב שניתנה לקידודו ובהתאמה בין נסיבות הקידוד לנסיבות השליפה. גם זיכרונות של עדי ראייה נתונים לעיוותים לא מעטים בשל מידע שנרכש לאחר האירוע. למידע מטעה יש השפעה רבה יותר כאשר המקור שלו דומה למקור של האירועים עצמם.

היבטים ביולוגיים של הזיכרון

החיפוש אחר האנגרם - כדי לקודד זיכרון עלינו לשנות לאלתר משהו במוח. כיצד נוכל לקבוע היכן במוח שוכן הזיכרון? קרל לאשלי התייחס לשאלה זו כחיפוש אחרי האנגרם, הייצוג הפיזי של הזיכרון. לאשלי הגיע למסקנה כי האנגרם החמקמק אינו נמצא במקומות מסוימים אלא מפוזר על גבי קליפת המוח כולה. זיכרון של מערכות מידע מורכבות מפוזר במערכות עצביות רבות אף על פי שסוגי ידע נבדלים מעובדים בנפרד וממוקמים באזורים תחומים של המוח. המוחון או המוח הקטן – חיוני לזיכרון תהליכי, לזיכרון הנרכש ע"י שינון ולתגובות של התניה קלאסית. הסטריאטום – מערך מבנים במוח הקדמי, הבסיס ליצירת הרגלים ולקשר גירוי –תגובה. קליפת המוח- אחראית לזיכרונות חושיים, האמיגדלה וההיפוקמפוס אחראים על הזיכרון המוצהר של עובדות, תאריכים ושמות וכן על זיכרונות בעלי משמעות רגשית. התלמוס, מסד המוח הקדמי והקורטקס הקדם מצחי מעורבים כתחנות ביניים.
שיכחון (אמנזיה) – חוסר תפקוד של הזיכרון לאורך זמן ממושך. שיכחון למאוחר – חוסר יכולת ליצור זיכרונות חדשים, שיכחון למוקדם – חוסר יכולת לזכור דברים שקרו בעבר. אזורים שונים במוח מעורבים בסוגים שונים של קידוד ושליפה, נזק לאזור יחיד במוח עלול לפגוע בתהליך אחד של זיכרון אבל לא באחר. הידיעה שנזקים מוחיים מסוגים מסוימים פוגעים רק בזיכרון הגלוי אך לא בזיכרון החבוי מאפשרת לחוקרים לבודד את תרומתם הספציפית של שני סוגי הזיכרון לקידוד ולשליפה.

הדמיה מוחית – הקשר בין אנטומיה לבין זיכרון.

טומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים – פעילות מוחית רבה מאוד בקורטקס הקדם מצחי השמאלי בעת קידוד מידע אפיזודי, ופעילות מוחית רבה בקורטקס הקדם מצחי הימני בעת שליפת מידע אפיזודי. PET

הדמיית תהודה מגנטית תפקודית – כאשר אזורים בקורטקס הקדם מצחי ובהיפוקמפוס היו פעילים יותר בזמן ששרטוט מסוים קודד בזיכרון העבודה, המשתתפים בניסוי היו מסוגלים לזהות אותו; כאשר הייתה חלשה – לא הצליחו. fMRI

‏5 תגובות: