מבוא לפסיכולוגיה - פרק 1 - הפסיכולוגיה בחיינו

מה מייחד את הפסיכולוגיה מתחומי דעת אחרים?

הפסיכולוגיה מוגדרת רשמית כמדע החוקר את התנהגותם של היחידים (האופן בו הם מסתגלים לסביבתם) ואת התהליכים המנטליים (=נפשיים, כל התנהגות המתרחשת בתוך האדם כגון חלימה, תכנון, הסקת מסקנות) העוברים עליהם, במטרה לענות על השאלה הבסיסית: מהו הטבע האנושי?

כדי לענות על שאלה זו, הפסיכולוגים מבצעים התבוננות בתהליכים הפנימיים בתוך בני האדם, כמו גם בכוחות שמקורם בסביבה הפיזית והחברתית.

הפסיכולוגיה, מתוקף הגדרה כ"מדע", חייבת ביסוס של מסקנותיה ע"י ראיות שנאספו לפי עקרונות השיטה המדעית, רק כך יהיה ניתן לתת להן תוקף של מדע. הבסיס העובדתי להסקת מסקנות הוא מידע שנאסף באופן אובייקטיבי. (יוצג בהרחבה בפרק 2- שיטות מחקר בפסיכולוגיה) איסוף המידע נאסף בדרך כלל ע"י "תצפיות": פסיכולוגים צופים בהתנהגותו של היחיד (אדם או, לחילופין, בעל חיים) וכיצד הוא מבצע פעולה בסביבה התנהגותית נתונה, בסביבתו הטבעית או בתנאים מבוקרים במעבדת מחקר. חוקרים רבים מכירים בעובדה שלא ניתן להבין את הפעולות האנושיות הנצפות מבלי להבין גם תהליכים מנטליים שעוברים על מושא המחקר באותה עת, ולכן פותחו טכניקות מתוחכמות לחקירת תהליכים אלו כמו התהליכים הגלויים לעין.

מטרות הפסיכולוגיה

לתאר את ההתנהגות – לערוך תצפיות מדויקות, אשר יהפכו ל"נתונים" עליהם יתבסס המחקר. התיאור חייב להיצמד למה שניתן לתפוס בעזרת החושים בלבד. הדיווח על התצפיות חייב להיות מלא ולכלול גם דיווחים על ההתנהגות עצמה, וגם על התנאים בהם היא התרחשה. הכול חייב להיאמר, כמובן, באופן אובייקטיבי ככל הניתן ולדווח על הנתונים כמו שהם ולא מושפעים מנקודת מבט אישית סובייקטיבית של החוקר (הטיות, דעות קדומות וציפיות) לכן נקבעת מראש רמת ניתוח מתאימה, הנעה בין "רחבה וכללית" (התנהגותו של אדם שלם) ל"ממוקדת ומפורטת" (התנהגויות מצומצמות יותר הקשורות לאדם בודד). כל רמת ניתוח עונה על שאלה שונה, וכל אחת תורמת מידע חיוני היוצר תמונה מורכבת ושלמה של טבע האדם.  

להסביר את ההתנהגות – ההסברים, בשונה מהתיאורים, חורגים במכוון מעבר למה שניתן לצפייה: הפסיכולוגים מבקשים לגלות כיצד מתרחשת התנהגות. ההתנהגות מושפעת לרוב משילוב של גורמים, פנימיים וחיצוניים. תחת גורמים פנימיים ניתן למנות את המבנה הגנטי, מוטיבציה, רמת אינטליגנציה והערכה עצמית. גורמים חיצוניים הם אלו אשר מושפעים מהסביבה, אירועים שמקורם מחוץ לאדם. כאשר פסיכולוג מתבקש לתת הסבר להתנהגות מסוימת חייבת להיות התייחסות לשני סוגי הגורמים, תוך ניסיון לקבוע איזה מהם הוא הרלוונטי והנכון ביותר באותו מקרה, או אולי שילוב של השניים?

לנבא את ההתנהגות – השערות בדבר הסיכויים להתרחשותה של התנהגות מסוימת, או להימצאותו של קשר מסוים בין משתנים. הסבר של הגורמים שבעטיים מתרחשת התנהגותו מסוימת (סעיף 2) אמור לאפשר לחוקר לנבא במדויק התנהגות עתידית. ניבויים מדעיים יש לנסח בדיוק מרבי, כדי שניתן יהיה להעמידם למבחן; אם הממצאים לא יתמכו בהם (כלומר, הניבוי ייכשל) – הם יידחו. על מנת לשפר ניבויים עתידיים יערוך החוקר שינויים שיטתיים בתנאי הסביבה, כדי לגלות האם הניבוי עומד במבחן תחת כל אותם תנאים.

לפקח על ההתנהגות – חוקרים רבים רואים בפיקוח ובשליטה את מטרתם העיקרית: לגרום להתנהגות להתקיים או לחדול- להתחיל אותה, לשמר אותה, להשפיע על צורתה, כוחה או קצב הופעתה. הסבר סיבתי של התנהגות (סעיף 2) יהיה משכנע אם יוכל ליצור תנאים שבהם תהיה שליטה על ההתנהגות, וע"י כך לעזור לאנשים לשפר את איכות חייהם. פסיכולוגים מאמינים כי אפשר לשנות כל דפוס של התנהגות לא רצויה בעזרת התערבות מתאימה.

התפתחותה של הפסיכולוגיה המודרנית: "לפסיכולוגיה עבר ממושך אבל היסטוריה קצרה"  Ebbinghaus

1879 – וילהלם וונדט (Wilhelm Wundt) גרמניה – ייסוד המעבדה הרשמית הראשונה שעסקה בפסיכולוגיה ניסויית, הוצאת הספר "עקרונות הפסיכולוגיה הפיזיולוגית" ועריכת מחקרים שונים. תלמידיו הקימו עוד מעבדות משל עצמם ברחבי תבל.

1883 – הקמת מעבדת פסיכולוגיה באוניברסיטת ג'ון הופקינס באמריקה הצפונית.

1890-1892 – אדוארד טצ'נר (Edward Titchener) אחד הפסיכולוגים הראשונים בארה"ב, ייסד מעבדה באוניברסיטת קורנל. ויליאם ג'יימס (William James) פרסם את "עקרונות הפסיכולוגיה" שנחשב בעיני מומחים כטקסט הפסיכולוגי החשוב ביותר שנכתב אי פעם. ג' סטנלי הול (G. Stanley Hall) ייסד את האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה.

1900 – בצפון אמריקה פעלו יותר מ40 מעבדות פסיכולוגיות.

שתי הגישות המנוגדות בפסיכולוגיה: סטרוקטורליזם מול פונקציונליזם

סטרוקטורליזם – חקירת המבנה המנטלי וההתנהגות: [הדגשת ה"מה"][וונדט, טיצ'נר] אפשר להבין את כל החוויות המנטליות האנושיות כצירוף של מרכיבים בסיסיים; סטרוקטורליסטים ביקשו למצוא קווים כלליים משותפים לכלל בני האדם ולא שמו דגש על מקורות השוני. במילים אחרות – ניתוח היסודות המרכיבים את החישה, וחוויות אחרות היוצרות את החיים המנטאליים של היחיד. על גישה זו נמתחה ביקורת מכמה סיבות: 1) רדוקציוניסטית (רדוקציה = פירוק למרכיבים הבסיסיים- מערכות מורכבות אינן אלא סכום חלקיהן) – מצמצם את החוויות האנושיות המורכבות לכדי תחושות פשוטות. 2) הוא עוסק בחלקים בלבד ואינו חוקר ישירות התנהגויות מורכבות או שלמות. 3) מבוסס על תודעה בלבד (משתמש בשיטת האינטרוספקציה בה האנשים עצמם מדווחים על תחושותיהם) ולכן לא ניתן למדוד התנהגויות של ילדים, פגועי נפש ובעלי חיים אשר אינם מסוגלים לדווח.

פונקציונליזם – תודעה עם מטרה: [הדגשת ה"למה"][וויליאם ג'יימס, ג'ון דיואי] השאלה שעלינו לשאול היא "מהי המטרה של כל פעולה התנהגותית?". פעולותיהם ותפקידיהם של התהליכים המנטאליים הם החשובים, ולא התודעה. האדם מתפקד בעולם באופן שנועד לאפשר הסתגלות אופטימאלית לסביבתו, ולפיכך אין זה מתאים לדון בנפש כמבנה הניתן לפירוק למרכיבים. הם טענו כי הנפש וההכרה התפתחו במטרה להנחות את כלל התנהגות האדם והסתגלותו לסביבה. למעשה לא ניתן לבדוק רעיונות על אופני הסתגלות האדם לסביבתו במנותק מהסביבה, במסגרת מעבדה כמו בגישה הסטרוקטורליסטית, אלא יש לעסוק בחקר התנהגות האדם ואופן הסתגלותו בסביבתו הטבעית. 

כיום פסיכולוגים חוקרים גם את מבנה ההתנהגות וגם את תפקודה, גם את הגורמים הכלליים המשותפים וגם את ההיבטים הייחודיים.

גישות פסיכולוגיות בנות זמננו

נקודות המבט השונות של הפסיכולוגים משפיעות על מה שהם מחפשים, המקומות בהם הם מחפשים, ושיטות המחקר שהם בוחרים להשתמש בהן. רוב הפסיכולוגים שואלים מושגים מגישות אחדות ומשלבים ביניהם. כל אחת מן הגישות מקדמת את הבנת החוויה האנושית בכללותה, ונראה כי כולן יחד מייצגות את הפסיכולוגיה בת זמננו.

הגישה הפסיכו דינמית – [זיגמונד פרויד] רעיונותיו של פרויד צמחו בעקבות עבודתו עם מטופלים בעלי הפרעות נפשיות. התיאוריה שלו תופסת את האדם כנתון בתוך רשת סבוכה של כוחות פנימיים וחיצוניים, הדוחפים ומושכים אותו ללא הרף. הוא הכיר בעובדה שלפיה טבע האדם אינו תמיד רציונלי, וכי פעולות הן לפעמים תוצאה של מניעים לא מודעים. על פי הגישה הפסיכו דינמית שפיתח, התנהגות נובעת מכוחות פנימיים רבי עוצמה; פעולות אנושיות הן שילוב של אינסטינקטים מולדים, דחפים ביולוגיים וקונפליקטים בין צורכי היחיד לדרישות החברה. האורגניזם מונע ע"י מצבי מחסור, עוררות פיזולוגית וקנפליקטים, וברגע שהצרכים באו על סיפוקם והדחפים נחלשו האורגניזם מפסיק לפעול; כל פעולותיו מטרותיהם הם הפחתת המתח בו מצוי האדם. פרויד שם דגש משמעותי על הילדות בתור התקופה מעצבת האישיות. לאחר מכן התיאוריה הורחבה כדי לכלול השפעות ואינטראקציות חברתיות המתרחשות לאורך החיים.

הגישה הביהביוריסטית (התנהגותית) – [ג'ון ווטסון, ב"פ סקינר] המחקר הפסיכולוגי צריך לחפש אחר החוקים השולטים בהתנהגות הנצפית לא רק אצל האדם אלא בקרב כל המינים. מרבית המחקר הבסיסי נערך בבעלי חיים, אך את מרבית העקרונות ניתן ליישם על בעיות אנושיות. חסידי הגישה חותרים להבין כיצד גירויי סביבה ספציפיים שולטים בצורות התנהגות ספציפיות: ניתוח תנאי הסביבה המקדימים, התבוננות בתגובות ההתנהגותיות, ניסיון להבינן, לנבא אותן ולשלוט בהן. לבסוף –בחינת התוצאות הנצפות בעקבות התגובה.

הגישה ההומניסטית – [קרל רוג'רס, אברהם מאסלו] לפי גישה זו, בני אדם הם יצורים פעילים, טובים מיסודם ובעלי יכולת בחירה; המשימה העיקרית של בני האדם היא השאיפה להתפתחות עצמית, צמיחה ובריאות נפשית. הדחף למיצוי הפוטנציאל נקרא "מימוש עצמי". חסידי הגישה האמינו כי הבנה אמיתית דורשת ידע משולב אודות נפש האדם, גופו, התנהגותו והכוחות החיצוניים והתרבותיים הפועלים עליו; הם חוקרים את ההתנהגות ע"י התחקות אחר דפוסים בתולדות חיי האדם. לנקודת מבט זו הייתה השפעה מכרעת על גישות חדשות בפסיכותרפיה.

הגישה הקוגניטיבית – בשל המיקוד בתהליכים המנטליים, חוקרים רבים רואים בגישה הקוגניטיבית את הגישה הדומיננטית היום בפסיכולוגיה. הנושא המרכזי של גישה זו הוא החשיבה האנושית וכל התהליכים הקשורים בידיעה: קשב, חשיבה, זכירה והבנה; פסיכולוגים קוגניטיבים חוקרים תהליכים מנטליים ברמה גבוהה יותר כמו תפיסה, זיכרון, שימוש בשפה, פתרון בעיות וקבלת החלטות. "בני אדם פועלים מכיוון שהם חושבים" – על פי המודל הקוגניטיבי רק מקצת ההתנהגות נקבעת ע"י אירועי סביבה קודמים והתנהגות מן העבר, אלא כתוצר של דרכי חשיבה חדשות, אשר מאפשרות לאינדיווידואל "לחתור לעתיד טוב מן ההווה"- האדם חושב וזה מה שגורם לפעולות שלו. היחיד אינו מגיב למציאות כפי שהיא בעולם החומרי, אלא כפי שהיא נתפסת במציאות הסובייקטיבית שלו.

הגישה הביולוגית – מוצאת את הסיבות להתנהגות בתפקוד הגנים, במוח ובמערכת העצבים: האורגניזם מוגדר במונחים של מבנים פיזקליים ותהליכים ביוכימיים בסיסיים, וההתנהגויות מוסברת כתוצאה של פעילויות חשמליות וכימיות המתרחשות בתוך תאי העצב וביניהם. ניסיון עשוי לגרום לשינוי בהתנהגות, כאשר הוא מחולל שינוי במבנים ובתהליכים הביולוגיים היסודיים האלה.

הגישה האבולוציונית – מנסה לחבר בין פסיכולוגיה בת זמננו לתאוריית התפתחות המינים לפי עיקרון הברירה הטבעית של דרווין; אנשי הגישה האבולוציונית מנסים לאחד בין בעיות ההסתגלות שאבותינו הקדמונית התמודדו עימן (ליקוט מזון, מציאת בני זוג, התרחקות מטורפים) לבין המנגנונים המנטליים ומנגנוני ההסתגלות הפסיכולוגית שהפתחו כדי לפתור בעיות אלה. מאחר שפסיכולוגים אלה אינם יכולים לערוך ניסויים, עליהם להיות יצירתיים כדי לספק ראיות התומכות בתאוריות שלהם.

הגישה החברתית –תרבותית – מציבה אתגר בפני הנטייה לעשות הכללות בקשר להתנהגות האנושית, נטייה המתעלמת מן השונות בין התרבויות ומן העושר שלהן. ניתן להחיל אותה כמעט על כל נושא מחקר בפסיכולוגיה, באמצעות עריכת מחקרים על הבדלים בין תרבותיים בסיבות להתנהגות ובתוצאותיה.