21.4.2011

מבוא לפסיכולוגיה - פרק 6 - למידה וניתוח התנהגות


פרק 6 – למידה וניתוח התנהגות
חקר הלמידה

מהי למידה? – למידה היא תהליך שתוצאתו שינוי קבוע, יחסית, בהתנהגות או בפוטנציאל להתנהגות, והוא מבוסס על התנסות. אין אנו יכולים לצפות ישירות בלמידה עצמה, היא נגלית לעין מתוך השיפור בביצוע. עמדות שנלמדות לא ניתנות לצפייה,  זוהי דוגמא להבחנה בין למידה לביצוע: ההבדל בין מה שנלמד לבין מה שבא לידי ביטוי, או מבוצע בהתנהגות הגלויה. שינוי בהתנהגות, או בפוטנציאל להתנהגות, נחשב ללמידה אם הוא עקבי יחסית ויחזור על עצמו. למידה מתרחשת רק באמצעות התנסות. התרגלות (הסיטואציה) יכולה לחולל שינויים עקביים בהתנהגות, אך עם זאת הם אינם קבועים. התנסות נוספת בסביבה תשנה שוב את ההתנהגות.

ביהביוריזם וניתוח התנהגות -  ג'ון ווטסון הוא אבי האסכולה הפסיכולוגית הידועה בשם ביהביוריזם. הוא טען כי לשימוש באינטרוספקציה – הדיווח המילולי של אנשים על אודות תחושות פנימיות, דימויים ורגשות – אין מקום בחקר ההתנהגות, שכן האינטרוספקציה סובייקטיבית מדי. תוכנה של הפסיכולוגיה, על פי גישתו, תהיה התנהגות אשר ניתנת לצפיה. ב.פ סקינר אימץ את עקרונותיו של ווטסון והרחיבם. במרוצת הזמן פיתח סקינר השקפה הידועה בשם ביהביוריזם רדיקלי. לדעתו, אירועים מנטליים כמו חשיבה ודמיון, אינם גורמים התנהגות אלא הם דוגמאות להתנהגויות הנגרמות ע"י אירועים בסביבה. זוהי נקודת המוצא הפילוסופית לניתוח ההתנהגות, התחום בפסיכולוגיה המתמקד בגילוי גורמי סביבה בהקובעים למידה והתנהגות, בה מנסים לגלות סדירויות אוניברסאליות בלמידה, המתחוללות בכל המינים השונים של בעלי החיים, ובכלל זה במין האנושים, במצבים בני השוואה.

התניה קלאסית: למידה של אותות מנבאים

התניה קלאסית היא צורת למידה בסיסית, שבה גירוי או אירוע אחד מנבא את התרחשותו של גירוי או אירוע אחר. היא נקראת גם התניה פבלובית, על שם הפיזיולוג הרוסי איבן פבלוב , פיזיולוג רוסי, אשר חקר את מערכת העיכול של כלבים וע"י כך גילה את ההתניה אשר גרמה לכלבים לרייר עוד לפני שהאוכל הוגש לפיהם של הכלבים מושאי המחקר. את התופעה ניתן היה לשחזר בתנאים מבוקרים, גם באמצעות שימוש במגוון גירויים ניטראליים נוספים שלא היה להם קשר קודם לריור.

רפלקס – תגובה המופעלת באופן טבעי ע"י גירויים ספציפיים חושבים לאורגניזם מבחינה ביולוגית. גירוי בלתי מותנה – כל גירוי המעורר התנהגות רפלקס באופן טבעי. שליטת הגירוי בהתנהגות אינה מותנית בלמידה.  תגובה בלתי מותנית – התנהגות המתעוררת בעקבות גירוי בלתי מותנה. גירוי מותנה – הגירוי הניטראלי. כוחו לעורר תגובה מותנה באסוציאציה שלו לגירוי הבלתי מותנה. תגובה מותנית – כל תגובה שהגירוי המותנה מעורר בעקבות למידה.

תהליכי התניה

רכישה והכחדה – רכישה היא התהליך שבו תגובה מותנית מתעוררת בפעם הראשונה, ותדירותה עולה בהדרגה עם צעדי ניסוי נוספים. זיווג שיטתי של גירוי מותנה עם גירוי בלתי מותנה מעורר תגובה מותנית בתדירות הולכת וגוברת, ואפשר לומר, כי האורגניזם רכש תגובה מותנית. יש להציג את הגירוי המותנה ואת הגירוי הבלתי מותנה בסמיכות זמנים כזו, שהאורגניזם יתפוס אותם כקשורים זה לזה.

התניה מושהית- הגירוי המותנה מופיע לפני הגירוי הבלתי מותנה, ונשאר לפחות עד להצגתו. משכו המדויק של פסק הזמן בין הגירויים תלוי בגורמים אחדים, לרבות עצמת הגירוי מותנה והתגובה שמתנים. התניית עקבה- הגירוי המותנה מופסק או מכובה לפני הצגת הגירוי הבלתי מותנה. התניה בו-בזמן – הגירויים מוצגים באותו זמן, והתגובה בדרך כלל חלשה יותר. התניה לאחור- הגירוי המותנה מוצג לאחר הגירוי הבלתי מותנה, גם כאן התוצאה חלשה ונעלמת לאחר גירוי מתמשך.

כאשר הגירוי המותנה כבר אינו מנבא את הגירוי הבלתי מותנה, התגובה המותנית הולכת ונחלשת במרוצת הזמן ולבסוף מפסיקה להופיע. התהליך נקרא הכחדה. החלמה ספונטנית מתרחשת כאשר הגירוי המותנה יחזור ויופיע התגובה המותנית תופיע בשנית לאחר "תקופת מנוחה". יוצא אפוא שמקצת ההתניה המקורית נשמרת באורגניזם אפילו לאחר שנדמה כי ההכחדה מחקה כביכול את התגובה המותנית.

הכללת גירויים – ברגע שהתגובה המותנית הותנתה לגירוי מותנה כלשהו, גירויים דומים יכולים לעורר את אותה התגובה. ההרחבה האוטומטית של התגובתיות לגירוי שמעולם לא זווג עם הגירוי הבלתי מותנה נקראת בשם הכללת הגירוי. ככל שגירוי חדש דומה יותר לגירוי המותנה המקורי, התגובה אליו תהיה חזקה יותר, כך ניתן למצוא את מדרג ההכללה. אפשרות זו –הכללת גירוי- מאפשרת לזהות אירועים חדשים אך בני השוואה, כבעלי אותה משמעות או חשיבות התנהגותית.

הבחנה בין גירויים – תהליך שבאמצעותו האורגניזם לומד להגיב באופן שונה לגירויים המובחנים מן הגירוי המותנה בממד כלשהו. בשלב מוקדם בתהליך ההתניה, גירויים דומים לגירוי המותנה יעוררו תגובה דומה, גם אם לא באותה עצמה. עם התקדמות התרגול בהבחנה, התגובות לגירויים האחרים, שאינם זהים לגירוי המותנה, נחלשות. האורגניזם לומד בהדרגה איזה אות מנבא את הופעת הגירוי הבלתי מותנה, ואילו אותות אינם מנבאים זאת.
התמקדות ברכישה – התגלית של רוברט רסקורלה (1966): כדי שתתרחש התניה קלאסית, על הגירוי המותנה להופיע בסמיכות זמנים לגירוי הבלתי מותנה וגם לנבא באופן מהימן את הופעתו. בנוסף, עליו לשמש גם כמקור מידע. הדרישה שגירוי מותנה יהיה אינפורמטיבי מסבירה מדוע התניה מתרחשת במהירות הרבה ביותר כאשר הגירוי המותנה בולט מבין גירויים רבים אחרים.

יישומים של התניה קלאסית

רגשות והעדפות: התניה לפחד – אחד מתוצרי ההתניה הקלאסית בחיי היום -יום. אפשר להסביר תגובות פחד רבות כזיווג של גירוי ניטראלי עם דבר מה המעורר פחד באופן טבעי. פחד מותנה עמיד מאוד בפני הכחדה. גם תגובות שמחה או התרגשות אפשר לפרש כמקרים של התניה קלאסית. בטכניקה זו משתמשים לרוב בפרסום.
לומדים להתמכר לסמים – שפרד סיגל, חוקר בן זמננו, טען כי הנסיבות שבהן נלקח סם פועלות כגירוי מותנה למצב שבו הגוף לומד להגן על עצמו, במנעו את ההשפעות הרגילות של הסם. כאשר לוקחים סמים, הסם גורם לתגובות פיזיולוגיות מסוימות; הגוף מגיב אליהן בפעולת נגד, במטרה להחזיר לעצמו את ההומיאוסטזיס. פעולות הנגד של הגוף הן התגובה הבלתי מותנית. עם הזמן, תגובת פיצוי זו הופכת להיות גם התגובה המותנית: הגוף מכין את עצמו מבחינה פיזיולוגית להשפעות הצפויות מן הסם.

התניה אופרנטית: למידה של תוצאות

חוק התוצאה – קשר בין התנהגות לבין תוצאותיה: הסבירות להתרחשות תגובה שתוצאותיה משביעות רצון הולכת וגדלה, ואילו הסבירות להתרחשות תגובה שתוצאותיה אינן משביעות רצון הולכת וקטנה. (אדוארד ל' תורנדייק)
ניתוח ניסויי של התנהגות – סקינר אימץ את השקפתו של תורנדייק, שלפיה לתוצאות בסביבה יש השפעה רבה על ההתנהגות. הוא פיתח תהליכי התניה אופרנטית, שבהם עשה מניפולציות על תוצאות התנהגותו של בעל חיים כדי לראות מה תהיה השפעתן על ההתנהגות שתתרחש לאחר מכן. אופרנט היא כל התנהגות שאורגניזם מפיק ואשר אפשר לאפיין אותה במונחי השפעתה, הניתנת לצפייה גלויה על הסביבה. הוא המציא תא אופרנטי, שאפשר לו לעשות מניפולציה על תוצאות התנהגות של חולדות.

התנהגות תלוית חיזוקים – קשר עקבי בין תגובה לבין השינויים בסביבה שהתגובה יוצרת, ע"י שימוש במחזק לדוגמא. מחזק הוא כל גירוי התלוי באותה התנהגות מסוימת אותה אנו רוצים לחזק. מחזקים הם גורם שיש לו השפעה כבדת משקל בהתניה אופרנטית: הם משנים או משמרים התנהגות. חיזוק – מתן מחזק לאחר תגובה. אפשר להבחין בשלושה סוגי גירויים: גירויים המשאירים אותנו נייטרליים, גירויים אפטיטיביים (נעימים) וגירויים אברסיביים שאינם נעימים לנו. כאשר ניתן חיזוק נעים בעקבות התנהגות נקרא האירוע בשם חיזוק חיובי. כאשר התנהגות מלווה בהסרת גירוי לא נעים נקרא האירוע בשם חיזוק שלילי. קיימים שני סוגים כלליים של מצבי למידה שחיזוק שלילי רלוונטי עבורם: התניית בריחה (מגירוי לא נעים), התניית הימנעות (מגירויים לא נעימים עוד לפני שהחלו). שני סוגי הגירויים, החיובי והשלילי מעלים את הסבירות להתרחשות התגובה המופיעה לפניהם.
עונש חיובי ושלילי- עונש הוא כל גירוי שתלוי בתגובה (כלומר, מתרחש מיד אחריה), ומקטין את ההסתברות שהתגובה תופיע לאורך זמן. העונש בא תמיד לאחר התרחשות תגובה. גם בעונש שלילי וגם בעונש חיובי התוצאה זהה: הקטנת הסבירות שהתגובה תחזור. כאשר הגירוי שניתן לאחר התגובה הוא גירוי לא נעים האירוע נקרא בשם עונש חיובי. אירוע שבו בעקבות תגובה מוסב גירוי נעים נקרא בשם עונש שלילי.

עונש, בהגדרה, מקטין תמיד את סבירות הישנות התגובה; חיזוק, בהגדרה, מגדיל תמיד את סבירות הישנות התגובה.

גירויים מבחינים והכללה – גירויים מסוימים, המופיעים לפני תגובה מסוימת, קובעים את ההקשר לאותה ההתנהגות, דרך האסוציאציה שלהם לחיזוק או לעונש. גירויים אלה נקראים בשם גירויים מבחינים. סקינר קורא לרצף גירוי מבחין –התנהגות –תוצאה בשם תלות משולשת והאמין שהיא יכולה להסביר את מרבית הפעולות האנושיות. אורגניזמים לומדים במהירות להבחין בין המצבים, להגיב בקביעות בנוכחות גירוי אחד ולא להגיב בנוכחות גירוי אחר. ע"י מניפולציה של מרכיבי תלות משולשת זו, אפשר להגביל את ההתנהגות להקשר מסוים. אורגניזמים גם לומדים להכליל את תגובותיהם לגירויים נוספים הדומים לגירוי המבחין. גירוי דומה יכול להפוך לגירוי מבחין לאותה התגובה עצמה.

השימוש בהתנהגות תלוית חיזוקים – כיצד אפשר להגדיר את ההתנהגות שברצוננו לחזק או להכחיד? עלינו לסמן תמיד בדייקנות את ההתנהגות שאת סבירות הופעתה אנו מעוניינים לשנות. על החיזוק להיות סמוך להתנהגות ספציפית זו ותלוי בה. כיצד אפשר להגדיר את ההקשרים שבהם תיחשב התנהגות ראויה או לא ראויה? זכרו שרק לעיתים רחוקות אנו מעוניינים לאפשר, או לא לאפשר, כל מופע של התנהגות מסוימת. עלינו להגדיר את הגירויים המבחינים ולבדוק באיזו מידה הכללת התגובה הרצויה לגירויים דומים תהיה מקיפה. האם חיזקנו התנהגות מסוימת שלא ביודעין? נניח שאנו מעוניינים להכחיד התנהגות מסוימת. קודם שנפנה לעונש כדרך שבאמצעותה נפחית את הסתברות הופעת ההתנהגות ננסה לקבוע האם אנו יכולים לזהות חיזוקים לאותה ההתנהגות. אם כן, אנו יכולים לנסות ולהכחיד את ההתנהגות באמצעות הסרת אותם החיזוקים.

מחקרים על הורות זיהו חיזוקים שנתנו הורים מבלי משים כאחת הסיבות לבעיות התנהגות בקרב ילדים. הורים מסכנים את ילדיהם כשהם מאיימים עליהם בתגובה על התנהגויות בלתי הולמות, אך אינם מממשים את האיומים. הלקח שלומדים הילדים – כדי להשיג מטרות מן הראוי להשתמש במידה גדולה יחסית של פעולות תוקפניות. מנתחי התנהגות מניחים, כי הסיבה להתמדתה של התנהגות מסוימת הנה העובדה שתוצאתה של התנהגות זו היא חיזוק. לפעמים סימפטומים של הפרעות נפשיות או פיזיות אינם חולפים, כיוון שהאדם זוכה לתשומת לב ולאהדה, ופוטרים אותו מאחריות לבצע משימות שגרתיות.

תכונות של מחזקים

מחזקים ראשונים – דוגמת מזון ומים, שתכונות החיזוק שלהם נקבעו באורח ביולוגי.

מחזקים מותנים – גירויים ניטראליים שנקשרו למחזקים הראשוניים. חלק ניכר מן ההתנהגות האנושית מושפע פחות ממחזקים ביולוגיים חשובים ויותר ממגוון רחב של מחזקים מותנים, כגון כסף. למעשה, כל גירוי יכול להיהפך למחזק מותנה אם הוא מזווג עם מחזק ראשוני.

כלכלת אסימונים – התנהגויות רצויות מוגדרות בבירור, וכשהן מבוצעות הן מתוגמלות באמצעות "אסימונים" אותם ניתן אח"כ להמיר במגוון רחב של תגמולים והטבות.

תכנית חיזוקים ברווח קבוע – ניתן חיזוק לתגובה לאחר פרק זמן קבוע. ככל שמתקרב זמן התגמול חלה עליה הדרגתית בתגובה.

תכנית חיזוקים ברווח משתנה – מה שנקבע מראש איננו פרק זמן קבוע בין שני חיזוקים, אלא פרק זמן ממוצע. תכנית שכזו מחוללת שיעור תגובה מתון, אך עם זאת יציב מאוד וקשה יותר להכחדה.

עיצוב – על מנת לתרגל התנהגויות חדשות, או מורכבות, כדאי להשתמש בשיטה הנקראת בשם עיצוב ע"י קירוב הדרגתי. לפי שיטה זו, מחזקים כל תגובה המתקרבת בהדרגה אל התגובה הרצויה ובסופו של דבר זהה לה. עיצוב יצליח אם נגדיר את מרכיבי ההתקדמות לעבר התנהגות היעד ונשתמש במערכת חיזוקים מובחנת לכל שלב כזה, כדי ללטש כל שלב בתהליך.

ביולוגיה ולמידה

ההשקפה המודרנית, שלפיה יש הסבר אחד כללי לעקרונות הקישור שעליהם מושתתת הלמידה – וכי הוא משותף לבני אדם ולכל בעלי החיים – הוצעה לראשונה ב1748 ע"י הפילוסוף האנגלי דיוויד יום. מאז שנות השישים של המאה ה-20 נמתחת ביקורת נוקבת על השקפה זו. פסיכולוגים החלו מגלים סייגים, או מגבלות, להכללות של הממצאים הנוגעים להתניה. להלן נבחר שני תחומי מחקר, המראים כיצד הקשר סביבה –למידה יכול להיות מושפע מן הגנוטיפ של האורגניזם.

סחף אינסטינקטיבי – גם אם בעלי חיים למדו לבצע תגובה אופרנטית באופן מושלם, עם הזמן "ההתנהגות הנלמדת נסחפת לעבר התנהגות אינסטינקטיבית." לתופעה, קראו קלר ומריון ברלאנד סחף אינסטינקטיבי. הקלות (או הקושי) שבה אפשר לשנות התנהגויות של בעל חיים היא פונקציה של התגובות הנורמאליות שלו בסביבתו, המוכתבות לו גנטית.

סלידה נלמדת מטעם – היא מנגנון בעל עצמה רבה; סלידה מטעם נלמדת מזיווג חד פעמי בין גירוי מותנה לתוצאותיו. הדבר נכון גם לאחר הפסקה ארוכה של 12 שעות ויותר. קישור זה נשאר קבוע לאחר ניסיון אחד בלבד. ג'ון גראסיה היה הפסיכולוג הראשון שתיעד במעבדה, יחד עם עמיתו רוברט קולינג, סלידה נלמדת מטעם. זו דוגמא למה שחוקרים קוראים לו מוכנות ביולוגית: מין מסוים התפתח באופן שבו הוא זקוק לפחות התנסות למידה מן הרגיל כדי לרכוש תגובה מותנית.

השפעות קוגניטיביות על למידה

האם סוגי למידה מסוימים אינם תובעים סוגי תהליכים קוגניטיביים מורכבים יותר? קוגניציה היא כל פעולה מנטאלית הקשורה בייצוג של ידע ובעיבודו, כגון: חשיבה, זכירה, תפיסה ושימוש בשפה.

קוגניציה של בעלי חיים

מפות קוגניטיביות – אדוארד טולמן ותלמידיו הראו כי אם חוסמים את המסלול המקורי אל היעד, חולדה בעלת ניסיון קודם במבוך תמצא את החלופה הקצרה ביותר לעקוף את הסבכה, על אף שתגובה מסוימת זו לא קיבלה כל חיזוק בעבר. ממצאיו של טולמן מראים כי התניה היא יותר מאשר יצירת קשרים בין מערכות של גירויים, או בין תגובות לבין חיזוקים. היא כוללת למידה וייצוג של היבטים נוספים של ההקשר ההתנהגותי. בעלי חיים משתמשים בזיכרון מרחבי כדי להכיר ולזהות את מאפייני הסביבה שלהם, כדי למצוא אובייקטים חשובים בסביבתם וכדי לתכנן את דרכם בסביבה.

התנהגות מושגית – חוקרים הוכיחו כי גם ליונים יש היכולת הקוגניטיבית לחלק עצמים לקטגוריות בדרכים שונות; בני אדם אינם המין היחיד שיש לו יכולות קוגניטיביות יעילות ומרשימות.

למידה באמצעות צפייה – כשאנו טועמים מאכל חדש, הרי זה כמעט תמיד בהקשר שבו אנו יכולים להניח, כי אחרים כבר טעמו אותו ונהנו ממנו. "התנהגות האכילה" שלנו מושפעת אפוא מהיכרותנו את דפוסי החיזוקים של אנשים אחרים. אדם אחד הצופה בהתנהגותו של אדם אחר, שקיבלה חיזוק או עונש, ואח"כ מתנהג באופן דומה למדי או נמנע מלעשות כן... למידה כזו ידועה כלמידה באמצעות צפייה. יכולה זאת מאפשרת לנו לרכוש דפוסי התנהגות מורכבים ורחבי היקף מבלי לעבור את התהליך המייגע של ניסוי וטעייה, המבטל בהדרגה תגובות שגויות ורוכש אט -אט את הנכונות.

התנהגות נצפית של מודע תשפיע ביותר אם: נראה שהיא מקבלת חיזוק; המודל נתפס באורח חיובי; אפשר למצוא קווי דמיון בין התכונות של המודל לבין אלו של הצופה; הצופה מתוגמל על שהוא שם לב להתנהגות המודל; התנהגות המודל גלויה ונראית לעין; חיקוי ההתנהגות נמצא בטווח יכולתו של הצופה.

האם חשיפה לאלימות מעודדת חיקוי? כן, בקרב אנשים מסוימים. צפייה בתכנים אלימים בטלוויזיה, הנעזרת במנגנון הלמידה באמצעות צפייה, מגבירה התנהגות תוקפנית, גורמת לצופים להעריך הערכת יתר את ההתרחשויות האלימות בחיי היום –יום, ועלולה לגרום להקהיה רגשית, הפחתה בעוררות הרגשית ובתחושת המצוקה נוכח צפייה בהתנהגות אלימה.


11 תגובות:

  1. תודה ענקית על הסיכומים זה תחליף לספרים שאין כל כך זמן לקרוא ומסכם את כל הנושאים.......תודה ושוב תודה זה פשוט ענק !!!!!!!!!!!
    :)

    השבמחק
  2. תודה, המון תודה לך
    את פשוט עשית לי החיים יותר קלים.

    השבמחק
  3. מלכהההההההההה!! תותחית רצח!
    אחלה סיכום שבעולם ... שיהיה בהצלחה :)

    השבמחק
  4. אין עלייך תודה רבה וכל הכבוד שאת כבר חולקת עם אחרים את החומר שהשקעת לסכם !!

    השבמחק
  5. מבורכת!!! תודה רבה על השיתוףףף אין עלייך בעולם!!!!! עזרת המון, בחיים לא הייתי מצליחה לסכם ככה. :)

    השבמחק
  6. מדהימה! אין עלייך! רק בזכותך מצליחה ללמוד ובלי הספרים המשעממים!

    השבמחק
  7. תודה ענקית!!!!!!!!!!!!! פשוט אלופה!!!

    השבמחק
  8. תודה רבה על הסברים וסיכומים מובנים

    השבמחק