מבוא לפסיכולוגיה - פרק 12 - רגש, עקה ובריאות

פרק 12- רגש, עקה ובריאות

רגשות הם מיסודות ההתנסות האנושית. הם מעשירים את האינטראקציה שלנו עם בני אדם ועם הטבע, ומעניקים משמעות לזיכרונותינו.

רגשות – פסיכולוגים בני זמננו מגדירים רגש כדפוס מורכב של שינויים גופניים ונפשיים, בהם עוררות פיזיולוגית, הרגשות, תהליכים קוגניטיביים, ביטויים גלויים לעין ותגובות התנהגותיות ספציפיות על מצב הנתפס כבעל חשיבות אישית. התהליכים הקוגניטיביים המתקשרים אל ההרגשה הם פירושים, זיכרונות וציפיות, המאפשרים לכם לתייג את המצב כשמח. מצבי רוח הם לעיתים קרובות בעלי עוצמה פחותה, ועשויים להימשך ימים אחדים. לעיתים קרובות אין קשר בין מצב הרוח לאירוע המעורר אותו.

רגשות בסיסיים ותרבות – דארווין האמין שרגשות מתפתחים לצד היבטים חשובים אחרים של מבנים ותפקודים אנושיים ולא אנושיים. דארווין ראה ברגשות מצבים מנטאליים מובחנים, העוברים בירושה, שנועדו לטפל בסוג מסוים של מצבים חוזרים ונשנים בעולם.

האם מקצת התגובות הרגשיות הן מולדות? – אם הגישה האבולוציונית הייתה נכונה, היינו מצפים למצוא תגובות רגשיות דומות בקרב ילדים בכל העולם. סילבן טומקינס הצביע על העובדה שבלא למידה מוקדמת, תינוקות מגיבים לקולות חזקים בפחד או בקשיי נשימה. מחקר בין תרבותי אישש את הציפייה שלפיה תגובות רגשיות מסוימות דומות מאוד בקרב ילדים מתרבויות השונות ביותר זו מזו. ממצאים אלה מלמדים, כי כבר בגיל צעיר מאוד התרבות פועלת על תגובות רגשיות מולדות ומשפיעה עליהן.

האם הבעות רגש הן אוניברסאליות? – פול אקמן טוען כי כל בני האדם חולקים אותה שפת פנים. אופן הבעת רגשות בסיסיים דומה בקרב בני אדם באשר הם – בלא הבדל תרבות, גזע, מין או השכלה – ויש ביכולתם לזהות את מצבי הרגש שאחרים חווים מתוך פענוח ההבעות שעל פניהם. אקמן ועמיתיו לא טענו, כי כל הבעות הפנים הן אוניברסאליות או שתרבויות מביעות את הרגשות באותו אופן.

תיאוריות של רגש

הפיזיולוגיה של הרגש – עמודים 618-620. ייתכן כי לגברים ולנשים יש נטייה ביולוגית מולדת להגיב באופן שונה על אירועים רגשיים.

התיאוריה של ג'יימס ולנגה על תגובת הגוף – מצבי הרגש נובעים ממשוב גופני, תפיסת גירוי גורמת לעוררות אנטומית ולפעולות גופניות נוספות, המובילות לחוויה של רגש ייחודי.

התיאוריה של קנון ובארד על תהליכים עצביים מרכזיים – פעילות האיברים הפנימיים איננה רלוונטית לחוויית הרגש. קיומו של הגש מחייב תיווך של המוח בין הקלט – הגירוי, לבין הפלט- התגובה. תגובות של איברים פנימיים אינן ראשונות ברצף הרגש. גירוי מעורר רגש מביא לשתי תוצאות המתרחשות בו בזמן וגורמות הן לעוררות גופנית באמצעות מערכת העצבים הסימפתטית, הן לחוויית הרגש הסובייקטיבית באמצעות הקורטקס.

תיאוריות הערכה קוגניטיבית של רגש-  לפי סטנלי שכטר חוויית הרגש היא תוצאה משותפת של עוררות פיזיולוגית ושל הערכה קוגניטיבית, ושני החלקים נחוצים כדי שיתרחש רגש. ריצ'רד לזרוס גורס כי "אי אפשר להבין חוויה רגשית אך ורק במונחים של מה שמתרחש בתוך האדם או במוחו, אלא היא צומחת גם מתוך יחסי הגומלין הנמשכים עם הסביבה, שאותם מעריכים". הערכה מתרחשת, לעיתים קרובות, בלא מחשבה מודעת. גישה זו נקראת תיאוריית ההערכה הקוגניטיבית של רגש. היו שקראו תיגר על היבטים מסוימים בתיאוריית ההערכה הקוגניטיבית" פרשנותן של מקצת החוויות, הרגשיות לפחות, אינה בהכרח דורשת הערכה. זאת ועוד, התנסות בעוררות רבת עוצמה, אינה מובילה למצב ניטראלי בלתי מובחן, כמו שמציעה התיאוריה.

תפקידי הרגש

מוטיבציה וקשב – רגשות מספקים, לעיתים קרובות, גורם מניע לפעולה. רגשות שעצמים חוללו עוזרים למקד קשב בפרטים חזותיים מדויקים.

תפקידים חברתיים של רגשות – רגשות משרתים את התפקיד הרחב של הסדרת יחסי הגומלין החברתיים. לרגשות שאנו חווים השפעה ניכרת על האופן שבו אנו מתפקדים במצבים חברתיים. מחקרים מצביעים גם על השפעתם של רגשות שונים על עידוד התנהגות פרו חברתית: כשנגרמת לבני אדם הרגשה טובה, גדלה הסבירות שיעסקו במגוון התנהגויות מסייעות. כשגרמו למשתתפים במחקר לחוש אשמה בשל מעשה רע, גדלה הסבירות שיתנדבו לסייע בעתיד. כאשר אנשים נזכרו במקרים שבהם סירבו לעזור לאחר, השתנה מצב רוחם ונעשה שלילי יותר.

השפעות רגשיות על תפקוד קוגניטיבי – חוקרים הראו כי מצבי רגש יכולים להשפיע על למידה, זיכרון, שיפוט חברתי ויצירתיות. לפי המודל של גורדון באואר, כשאדם חווה רגש נתון במצב מסוים, הרגש מאוחסן בזיכרונו לצד אירועים הממשיכים להתקיים, כחלק מאותו ההקשר. עיבוד תואם מצב רוח מתרחש כאשר אדם נעשה רגיש באופן סלקטיבי לעיבוד מידע ולשליפתו בהתאם למצב רוחו העכשווי. זיכרון תלוי מצב רוח מתייחס לנסיבות שבהן אדם מוצא, כי קל יותר להיזכר במידע כאשר מצב רוחו בעת השליפה תואם את מצב רוחו כאשר שמר את המידע בזיכרון לראשונה. אנשים במצב רוח טוב נוטים להיזכר ביותר אירועים נעימים בחייהם מאשר אנשים השרויים במצב רוח מדוכדך. חוקרים הראו בעקביות, כי רגש חיובי –מצב רוח נעים- מביא לחשיבה ולפתרון בעיות יעילים ויצירתיים יותר.

מצב העקה בחיינו – האם מצבנו היה טוב יותר בלא עקה? חיים בלי עקה הם נטולי אתגרים, אין בהם קשיים המצריכים התגברות, אין נושאים חדשים להשתלט עליהם ואין סיבות לחדד את המחשבה או לשפר את היכולות. עקה היא דפוס התגובות של אורגניזם לאירועי גרייה המפרים את האיזון שלו ומפריעים ליכולתו להתמודד. גורם עקה הוא אירוע גרייה התובע מן האורגניזם תגובת הסתגלות כלשהי. בני אדם נוטים לקשר עקה למצוקה ולהניח, כי כל עקה היא רעה. ואולם, אנו חווים גם עקה חיובית.

תגובות עקה פיזיולוגיות – מצבי עוררות חולפים כאלה, שיש בהם על פי רוב דפוסים ברורים של נקודות התחלה וסיום, הם דוגמאות לעקה אקוטית. עקה כרונית היא מצב של עוררות מתמשכת לאורך זמן, שבו התביעות מן הפרט נתפסות בעיניו כגדולות מן המשאבים הפנימיים והחיצוניים העומדים לרשותו לצורך התמודדות.

תגובות חירום לאיומים אקוטיים (הצד הפיזיולוגי) – עמ' 632.

תסמונת הסתגלות כללית ועקה כרונית – לפי תיאוריית העקה של הנס סלייה, סוגים רבים של גורמי עקה יכולים לעורר תגובה דומה או תגובה גופנית כללית. האורגניזם חייב לשמר, או להשיג מחדש, שלמות ותחושת רווחה באמצעות השבת האיזון, ההומיאוסטזיס. סלייה תיאר את התגובה לגורמי עקה כתסמונת הסתגלות כללית. תגובות אזהרה הן תקופות קצרות של עוררות גופנית, המכינות את הגוף לפעילות נמרצת. אם גורם העקה מתמשך, הגוף נכנס לשלב ההתנגדות – מצב של עוררות מתונה. אם גורם העקה נמשך, האורגניזם נכנס לשלב של אפיסת כוחות.  כשהגוף נמצא במצב עקה כרוני, הייצור המוגבר של "הורמוני עקה" מסכן את שלמותה של המערכת החיסונית. חולי הינו תגובה בלתי נמנעת לעקה.

תגובות עקה פסיכולוגיות- תגובותינו הפיזיולוגיות לעקה הן אוטומטיות, צפויות וטבועות בנו מראש ובאופן רגיל אין לנו כל שליטה מודעת עליהן.

אירועים מרכזיים בחיים – בקרב רבים, שינויים מרכזיים בחיים הם מקור לעקה. כשאנו מנסים לקשר בין עקה לבין שינויים בחיינו, עלינו להביא בחשבון את השינויים החיוביים והשליליים כאחד. (טבלה 12.2 עמ' 637).

אירועים טראומטיים – אירוע שלילי שהוא גם בלתי נשלט, בלתי צפוי או דו משמעי גורם לעקה רבה במיוחד. תנאים אלה נכונים במיוחד במקרים של אירועים טראומטיים. הפרעת עקה פוסט טראומטית – תגובת עקה שבה בני אדם סובלים מחוויה מחודשת, חוזרת ונשנית, של האירוע הטראומטי המופיעה לדוגמא בצורת הבזקים לאחור או סיוטי לילה.

גורמי עקה כרוניים – הבחנו בין גורמי עקה אקוטיים, שיש בהם נקודות התחלה וסיום ברורות, לבין גורמי עקה כרוניים – מתמשכים לאורך זמן. בקרב רבים מתעוררת עקה כרונית עקב תנאי החברה והסביבה. רמות גובות של עקה כרונית מחבלות בביצוע הקוגניטיבי של ילדים.

טרדות היום יום – הסתמן קשר ברור בין הטרדות לבין בעיות בריאות: ככל שהטרדות המדווחות היו תכופות יותר ובעלות עצמה רבה יותר כך גם הייתה הבריאות, הנפשית והגופנית כאחת, לקויה יותר. ככל שטרדות היום יום פוחתות, רמת הרווחה הנפשית עולה. בקרב רבים חוויות היום יום החיוביות מאזנות את הטרדות. אם ברצוננו לנבא את מסלול חייכם לפי טרדות היום יום שלכם, עלינו גם לקבל מושג כלשהו על הנאותיכם.

התמודדות עם עקה – התמודדות היא תהליך הטיפול שלנו בדרישות פנימיות או חיצוניות, הנתפסות בעינינו כמאמצות או ככאלה שמשאבינו אינם יכולים לספקן. התמודדות יכולה להיות מורכבת מתגובות התנהגותיות, רגשיות או מוטיבציוניות, וכן ממחשבות.

הערכת עקה- הצעד הראשון שלנו להגדיר באיזה מובן מצבים אלה הנם בעצם מעוררי עקה. הערכה קוגניטיבית היא הפירוש הקוגניטיבי של גורם עקה והערכתו. יש אירועים שיש בהם משום גורם עקה של ממש לאנשים מסוימים ולא לאחרים, שכן יש דרכים שונות להגדיר גורמי עקה פוטנציאליים. הגדרה זו תלויה בנסיבות החיים האישיות שלנו. ריצ'רד לזרוס הבחין בשני שלבים בהערכה הקוגניטיבית של דרישות. הערכה ראשונית מתארת הערכה התחלתית של חומרת הדרישה. לאחר החלטה שלפיה יש לעשות מעשה מתחיל ההערה המשנית. אנו אומדים את המשאבים האישיים והחברתיים הזמינים לטיפול בנסיבות העקה ושוקלים את אפשרויות הפעולה הנדרשות. משתנים מתווכי עקה הם אותם המשתנים המשנים את השפעתם של גורמי עקה על תגובת העקה. הם מסננים או משנים את השפעתם הרגילה של גורמי עקה על תגובות הפרט.

סוגי תגובות התמודדות – התמודדות יכולה לבוא בצורת התמודדות מקדימה. צפיית מצב עקה מראש מביאה לידי מחשבות והרגשות רבות אשר, כשהן לעצמן, עלולות לגרום עקה. שתי דרכים עיקריות להתמודדות: המטרה היא התמודדות ישירה עם הבעיה – התמודדות מכוונת בעיה, או שהמטרה היא להפחית את האי נוחות המתקשרת לעקה – התמודדות מכוונת רגש. גרומי עקה ניתנים לשליטה – גורמי העקה שניתן לחסלם או לשנותם באמצעות פעולותינו. השימוש בגישה מכוונת רגש יעילה יותר לניהול השפעתם של גורמי עקה שאינם ניתנים לשליטה. מצבכם יהיה טוב יותר אם יהיו ברשותכם אסטרטגיות מרובות שיעזרו לכם להתמודד במצבי עקה. ממחקר שהתמקד בסוגי מיומנויות התמודדות שרכשו בני אדם גמישים וכיצד רכשו אותם עלה, כי ילדים המגלים גמישות גודלו על ידי הורים תומכים בעלי מיומנויות הוריות טובות.

אסטרטגיות קוגניטיביות של שינוי – אחת הדרכים שבאמצעותן נוכל להתאים את עצמנו לעקה היא שינוי הערכת גורמי העקה והקוגניציות התבוסתניות לגבי אופן ההתמודדות שלנו עימה. עלינו למצוא דרך אחרת לחשוב על מצב נתון, על תפקידנו בו ועל הייחוסים הסיבתיים שאנו עושים כדי להסביר תוצאות בלתי רצויות. שתי הדרכים: הערכה מחדש ובניה מחדש. אנשים שולטים חלקית בחוויית העקה שלהם באמצעות האופן שבו הם מעריכים אירועים בחייהם. ללמוד כיצד לחשוב באופן שונה על גורמי עקה מסוימים, לתייג אותם אחרת או לדמיין אותם בהקשר פחות מאיים, הן צורות של הערכה קוגניטיבית שבכוחן להפחית עקה. דונלד מייכנבאום (חיסון נגד עקה) שלב ראשון – פיתוח מודעות, שלב שני – התנהגויות חדשות, שלב שלישי – מעריכים את תוצאות ההתנהגות החדשות (עמ' 647). שליטה נתפסת – אמונה שלפיה יש בכוחנו לשנות את מהלכם של אירועים וחוויות או את תוצאותיהם.

תמיכה חברתית כמשאב התמודדות – תמיכה חברתית משמעה המשאבים שאחרים מספקים. ישנה תמיכה רגשית, תמיכה מעשית ותמיכה באמצעות מידע. מחקרים רבים מצביעים על כוחה של התמיכה החברתית במיתון הפגיעות לעקה. כאשר יש לנו למי לפנות ההתמודדות קלה יותר. חוקרים מנסים לזהות את סוגי התמיכה התועלתיים ביותר במקרים ספציפיים בחיים. ההתאמה בין סוג התמיכה שהפרט זקוק לה לבין סוג התמיכה שהוא מקבל היא חשובה ביותר. חוקרים גם מנסים לקבוע באילו מקרים מקורות התמיכה מגבירים את החרדה.

תוצאות חיוביות של עקה – מטרתה של הפסיכולוגיה החיובית היא לספק לבני אדם את הידע ואת המיומנות שיאפשרו להם לחוות חיים מלאי סיפוק. עקה חיובית – חוויית ההתרגשות והחרדה – היא פעמים רבות מניע חיובי. אפשר לחוות תוצאות חיוביות וצמיחה אישית מאירועים שליליים ביותר. יכולתם של בני אדם לתפוס את התועלת באירועים שליליים מסייעת לתהליך ההערכה מחדש. יש החווים צמיחה פוסט טראומטית – שינוי פסיכולוגי חיובי: אפשרויות חדשות, קשר לזולת, עצמה אישית, הערכת החיים ושינוי רוחני. לא כל מי שחווה טראומה יחווה גם צמיחה פוסט טראומטית.

פסיכולוגיה רפואית – ההכרה בחשיבות גורמים פסיכולוגיים וחברתיים בבריאות הניחה את היסודות לצמיחת תחום חדש – פסיכולוגיה רפואית – ענף בפסיכולוגיה המיוחד להבנת הדרך שבגינה בני אדם נשארים בריאים, מדוע הם נעשים חולים, וכיצד הם מגיבים כאשר הם נעשים חולים. בריאות – אין הכוונה רק להיעדר פציעה או מחלה, אלא למידה שבה כל מרכיבי הגוף פועלים יחד.

המודל הביו –פסיכו –חברתי של בריאות

מנהגי בריאות מסורתיים – מחלה של כל אחד מבני השבט איננה נתפסת כאחריותו הבלעדית אלא כדיסהרמוניה רחבה יותר שיש לתקנה באמצעות טקסי ריפוי שבהם משתתפים בני השבט.

לקראת מודל ביו –פסיכו –חברתי – חשיבה מדעית מערבית מודרנית נשענת כמעט לחלוטין על מודל ביו רפואי, המבוסס על תפיסה דואלית של גוף ונפש. הרפואה מטפלת בגוף הפיזי בנפרד מן הנפש. הנפש חשובה רק לרגשות ולאמונות ואין הרבה בינה לבין ממשות הגוף. עם הזמן התחילו חוקרים לתעד סוגים של יחסי גומלין, ההופכים את המודל הזה לבלתי שמיש. המודל הביו –פסיכו –חברתי מקשר את בריאותנו הגופנית למצבנו הנפשי ולעולם סביבנו. בריאות מיטבית מאגדת היבטים גופניים, אינטלקטואליים, רגשיים, רוחניים, חברתיים וסביבתיים של חיינו.

שיפור הבריאות – פירושו פיתוח אסטרטגיות כלליות וטקטיקות ייחודיות להסרת הסיכון שבני אדם יחלו, או להפחתתו. ב-1900 היו מחלות מידבקות הסיבה העיקרית למוות. חוקרים השואפים לתרום למגמה המכוונת לשיפור איכות החיים חייבים לנסות להפחית את מקרי המוות המתקשרים לגורמי סגנון חיים.

עישון – ל438 אלף בני אדם מתים מדי שנה ממחלות הקשורות לעישון. פסיכולוגים רפואיים מנסים להבין מדוע בני אדם מתחילים לעשן, וכיצד לסייע להם להפסיק. אחד מטיפוסי האישיות הנקשר להתחלת עישון נקרא בשם מחפש ריגושים, הנוטה לעסוק יותר מהשאר בפעילויות מסוכנות. חוקרים זיהו את השלבים העוברים אנשים הרוצים להפסיק לעשן (657). אפשר להכין תוכניות הדוחפות מעשנים במעלה סולם המוכנות, כמו טיפול באמצעות תחליף ניקוטין או צורות דומות.

איידס – כשל חיסוני נרכש, התוקף את תאי הדם הלבנים והורס את מערכת החיסון, ויכולת הגוף להילחם במחלות נחלשת. מרבית הלוקים בנדיף אך לא חולים, חיים בעקה מתמשכת מחשש שהמחלה תתפרץ. אין תרופה או חיסון לאיידס. הדרך להידבק היא דרך מחזור הדם – מזרקים או מגע מיני. התערבויות מוצלחות בטיפול באיידס מצריכות שלושה מרכיבים: מידע, מוטיבציה ומיומנות התנהגותית. (659).

טיפול

דבקות בתוכנית טיפול – חולים מטופלים, לעיתים קרובות, באמצעות תכנית טיפול. חוסר היכולת להתמיד בטיפול היא אחת הבעיות החמורות ביותר בטיפול הרפואי. מקצת המטופלים קשובים מאוד לכל ההיבטים של מחלתם – מנטרים חזקים. מנטרים חלשים נוטים פחות להתמקד במחלתם. הנתונים מראים כי מיקוד יתר במחלה עלול להציג אותה כחמורה יותר מכפי שהיא במציאות, ולכן חשוכת מרפא, באופן המרפה את ידיהם של המטופלים מלנקוט את הפעולות הנחוצות. מטופלים מרוצים יותר מן הטיפול בהם כשהם מאמינים כי יעילותו עולה על המחירים הכרוכים בו.

גיוס התודעה לריפוי הגוף – להרפיה באמצעות מדיטציה יש שורשים עתיקי יומין במקומות שונים בעולם. גוברות ההוכחות שלפיהן הרפיה מלאה היא תגובה רבת עצמה נגד עקה. תגובת הרפיה היא מצב שבו מתח השרירים, פעילות קליפת המוח, קצב הלב ולחץ הדם פוחתים והנשימה מואטת. הפעילות החשמלית במוח פוחתת וכמות הקלט למערכת העצבים המרכזית יורדת. ארבעה תנאים להרפיה: 1. סביבה שקטה, 2. עיניים עצומות, 3. תנוחה נוחה, 4.אמצעי לחזרה מנטאלית. ביופידבק היא טכניקה לוויסות עצמי, אשר ניל מילר היה החלוץ שלה. הליך הביופידבק גורם לפרט להיות מודע לתגובות שהן בדרך כלל חלשות או פנימיות, באמצעות מתן אותות חיצוניים ברורים.

פסיכו –נוירו –אימונולוגיה – מצבים פסיכולוגיים עשויים להשפיע על המערכת החיסונית. לגורמי עקה יש השפעה עקבית על יכולתה של המערכת לתפקד ביעילות. חוקרים שואפים להבין כיצד משפיעה התודעה על המערכת החיסונית כדי שיוכלו לגייס כוח זה להאטת מחלות קשות.

השפעות פסיכולוגיות על תוצאות רפואיות – חוקרים פיתחו תוכניות להתמודדות עם עקה ומקווים כי תוכניות אלה יספקו למטופלים משאבי התמודדות שיסייעו להם לשנות את תוצאות מחלתם. ג'יימס פנבייקר ועמיתיו הראו כי לדיכוי מחשבות והרגשות המתקשרות לטראומות אישיות וכדומה יש השלכות הרסניות על הבריאות הנפשית והגופנית. דיכוי הוא עבודה פסיכולוגית קשה המחבלת במנגנוני ההגנה של הגוף מפני מחלות. שחרור מביא בעקבותיו לעיתים קרובות שיפור בריאותי שבועות וחודשים מאוחר יותר.

אישיות ובריאות – בני אדם מסוימים נוטים "להסתער" על החיים ואילו אחרים מתנהלים בקצב רגוע יותר, מה שמשפיע על בריאותם. דפוס התנהגות A – תחרותיות ושאפתנות מוגזמת, תוקפנות, חוסר סבלנות, קוצר רוח ועוינות. דפוס התנהגות B – פחות תחרותיים, פחות עוינים וכו'. תכונת האישיות הרעילה ביותר היא עוינות, אשר משפיעה פיזית ופסיכולוגית. חוקרים התחילו ליישם טיפולים התנהגותיים להפחתת עוינות. בני אדם אופטימיים המייחסים כישלון לגורמים חיצוניים חווים רווחה נפשית, פחות חולי וחייהם ארוכים ובריאים יותר.

שחיקה בעבודה ומערכת הבריאות – כריסטינה מסלק – טבעה את המושג "שחיקה" העקה הרגשית המסוימת שבה מתנסים עובדי רפואה ורווחה. שחיקה בעבודה היא תסמונת המאופיינת בתשישות רגשית, בדה פרסונליזציה ובתחושת הישג עצמי מופחתת. הם מאבדים את תשומת הלב והדאגה למטופלים בהם הם מטפלים באופן מכני ולא אנושי. הם אינם מרוצים מעצמם וחשים כישלון. השחיקה מגיעה כיום לרמות גבוהות יותר מאי פעם, מה שנגרם מכמות המטופלים לעומת כמות העובדים ועבודה של שעות רבות. הפתרונות: העלאת מספר המטפלים וצמצום שעות העבודה.

לחיי הבריאות! (לקרוא עמ' 669)

מבוא לפסיכולוגיה - פרק 11 - מוטיבציה

פרק 11- מוטיבציה

להבין מוטיבציה – מוטיבציה, היא מינוח כללי לכל התהליכים המעורבים בהתחלת פעילויות פיזיות ופסיכולוגיות, בהכוונתן ובהתמדה בהן. כל האורגניזמים נעים לקראת גירויים ופעילויות מסוימים ומתרחקים מאחרים, בהתאם לתכתיבי המאוויים והסלידות שלהם.

תפקידם של מושגי מוטיבציה – 1. לקשר בין ביולוגיה להתנהגות – יש לנו מנגנונים פנימיים מורכבים המווסתים את תפקוד הגוף ועוזרים לנו לשרוד. מצבים פנימיים של חסך מעוררים תגובות גופניות המניעות אותנו לפעול כדי להחזיר לגוף את שיווי המשקל שלו. 2. להסביר שונות התנהגותית- פסיכולוגים משתמשים בהסברי מוטיבציה כאשר אי אפשר לתלות את השונות בתפקודם של בני אדם בהבדלים ביכולת, במיומנות באימון או במזל. 3. להקיש על מצבים פרטיים מתוך התנהגויות פומביות – פסיכולוגים והדיוטות כאחד נוטים לעבור מצפייה בהתנהגות כלשהי למסקנה על סיבה פנימית מסוימת שגרמה להתנהגות זו. 4. לייחס אחריות לפעולות – מקובל להפחית ממידת אחריותם של בני אדם במקרים כמו חוסר כוונה, כוחות חיצוניים חזקים משפיעים או סמים ואלכוהול. 5. להסביר התמדה על אף מצוקה – מדוע אורגניזם מבצע התנהגויות כאשר ייתכן כי קל יותר שלא לבצען.

מקורות המוטיבציה

דחפים ותמריצים – את התיאוריה שלפיה דחפים פנימיים הם המניעים התנהגויות חשובות רבות פיתח קלארק האל, על פיה דחפים הם מצבים פנימיים המתעוררים בתגובה על צרכיו הפיזיולוגים של בעל חיים. אורגניזמים שואפים לשמור על מצב של איזון, הומיאוסטזיס, במצבם הביולוגי. דחפים מתעוררים כאשר מחסור כלשהו מפר את האיזון ונוצר מתח. דחפים אלה מפעילים את האורגניזם לכיוון הפחתת מתח.  הפחתת מתח לא יכולה להסביר כל התנהגות מונעת. התנהגות מונעת גם על ידי תמריצים – גירויים חיצוניים או תגמולים, שאינם מתקשרים ישירות לצרכים ביולוגיים.

תיאוריית ההיפוך – מייק אפטר מציע את התיאוריה, לפיה יש ארבעה צמדים של מצבי מוטיבציית על. תיאוריה זו קיבלה את שמה כיוון שהיא חותרת להסביר מוטיבציה אנושית במונחי מעבר ממצב אחד למצב ההפוך לו. אנו שרויים תמיד באחד משני המצבים, אך לעולם לא בשניהם בו בזמן. (טבלה 11.1 – עמ' 563).

התנהגויות אינסטינקטיביות ולמידה – מקצת ההיבטים של התנהגותו של מין מסוים נשלטים על ידי אינסטינקטים, נטיות קיימות מראש החיוניות להישרדותו של המין. חלק מן המטען הגנטי של כל בעל חיים. בשנת 1890 הציג וויליאם ג'יימס את תפיסתו, שלפיה בני אדם נשענים, אפילו יותר מבע"ח, על התנהגויות אינסטינקטיביות, אשר נועדו לשרת מטרות או תפקידים חשובים בהסתגלותו של האורגניזם לסביבתו. ע"פ זיגמונד פרויד, ישנם שני סוגי אינסטינקטים: של חיים ושל מוות. דחפים אינסטינקטיביים מכוונים אנרגיה נפשית לסיפוק צרכים גופניים. כאשר אי אפשר לפרוק אנרגיה זו, נוצר מתח. מתח דוחף אנשים לפעולות שיפחיתו אותו. הוכחות ביהביוריסטיות אמפיריות ערערו את הרעיונות המוקדמים על אינסטינקטים, שלפיהן התנהגויות ורגשות חשובים הם נלמדים ולאו דווקא מולדים. אם תתבקשו להסביר או לנבא התנהגות של בעל חיים, יהיה עליכם לדעת פרטים על תולדות המין שלו, ועל ההיסטוריה האישית שלו.

ציפיות והגישה הקוגניטיבית למוטיבציה – פסיכולוגים משתמשים בניתוחים קוגניטיביים כדי לחקור את הכוחות המניעים מגוון התנהגויות אישיות וחברתיות. השפעתו המחזקת של התגמול יורדת לטמיון אם האדם אינו תופס כי התגמול הוא תוצאה של פעולותיו. ג'וליאן רוטר הציג בתיאוריית הלמידה החברתית שלו את חשיבותן של ציפיות בהנעת התנהגות. הסבירות שלפיה נעסוק בהתנהגות מסוימת נקבעת על ידי הציפייה שלנו להשיג מטרה.

מדרג הצרכים – אברהם מסלו ניסח תיאוריה שלפיה המניעים הבסיסיים יוצרים מדרג של צרכים (תרשים 11.1 עמ' 567) החל מהפרימיטיביים ביותר ועד למתקדמים ביותר. בתחתית המדרג נמצאים הצרכים הביולוגיים הבסיסיים כמו רעב וצמא. הבאים אחריהם הביטחון, ההיקשרות, הערכה. בראש המדרג נמצאים אנשים שבעים, מוגנים, אהובים ואוהבים, בטוחים חושבים ויצרים. אנשים אלו התעלו מעל לצרכים אנושיים בסיסיים בחיפוש אחר מיצוי הפוטנציאל שלהם במלואו, כלומר מימוש עצמי.

אכילה

הפיזיולוגיה של האכילה – כדי לווסת צריכת מזון ביעילות על האורגניזמים להיות מצוידים במנגנונים המסוגלים לבצע את המשימות האלה: 1. לאתר צורך פנימי במזון. 2.ליזום התנהגות אכילה ולארגן אותה. 3. לנטר את כמות המזון הנאכל ואת איכותו. 4. לגלות מתי נצרך מזון די הצורך ולעצור את האכילה.

תגובות היקפיות – ע"פ וולטר קאנון פעילות הקיבה בבטן ריקה היא הגורם היחיד לרעב. מחקרים מאוחרים יותר הראו כי התכווצויות בבטן אינן אפילו בגדר תנאי הכרחי לרעב. מחקרים מראים כי התנפחות הקיבה הנגרמת בעקבות אכילה גורמת לפרט להפסיק לאכול.

תגובות מרכזיות – כאשר נפגע ההיפותלמוס הגחוני –מדיאלי צרך בעל החיים כמות מזון גדולה יותר. כאשר היה התהליך ההפוך, וההיפותלמוס הצידי נפגע או נהרס, צרך בעל החיים פחות מזון. מודל המרכז הכפול – ההיפותלמוס הצידי נתפס כ"מרכז הרעב" ואילו ההיפותלמוס הגחוני מדיאלי כ"מרכז השובע". נתונים מאוחרים לא איששו תיאוריה זו. הרס ההיפותלמוס הגחוני מדיאלי עשוי, במידה מסוימת, להביא בעקבותיו הגזמה בתגובות רפלקס רגילות למזון. מקצת המידע החשוב ביותר שבו משתמשים ההיפותלמוס ים כדי לווסת אכילה מגיע ממחזור הדם: שני האותות הבסיסיים המעוררים אכילה מגיעים מן הקולטנים המנטרים את רמות הסוכר והשומן בדם. נוירוני היפותלמוס אחרים עשויים לגלות שינויים בחומצות השומן החופשיות וברמות האינסולין במחזור הדם, אשר משמשים את ההיפותלמוס הגחוני מדיאלי לעצור התנהגויות אכילה.

הפסיכולוגיה של האכילה

השפעת התרבות על האכילה – אנשים בעולם המערבי אוכלים לרוב שלוש ארוחות ביום בזמנים קבועים. זמני הארוחות נשענים על נורמות חברתיות יותר מאשר על אותות המגיעים מן הגוף. תזונה בריאה עלולה להיות מחוץ להישג ידם של אנשים בעלי אמצעים מוגבלים. מקצת המחסומים העומדים בפני אכילה בריאה נובעים מאילוצים כלכליים.

השמנה ודיאטת הרזיה- כדי לחשב את מדד מסת הגוף, מחלקים את משקל הגוף בריבוע הגובה. למה בני אדם מגיעים למשקל יתר? התשובה תמונה בחלקה ב"תורשה" ובחלקה ב"סביבה". לא לכל האנשים שיש להם משקל יתר יש אותו מבנה פסיכולוגי. על פי ג'נט פוליווי ופיטר הרמן, הממד הקריטי הוא אכילה מרוסנת לעומת אכילה לא מרוסנת. אכלנים מרוסנים מגבילים כל הזמן את כמות המזון שהם מרשים לעצמם לאכול. כל אחד יכול להיות אכלן מרוסן, בלא קשר למשקלו. כשנסיבות החיים גורמות להם לשחרר את הרסן הם נוטים להיכנע לתשוקה לאכול בהגזמה מזון עתיר קלוריות. בעלי משקל עודף רבים המדווחים כי הם כל הזמן בדיאטה, הם לרוב האכלנים המרוסנים.

הפרעות אכילה ודימוי גוף – קבוצת האנשים הנתפסים בעיני עצמם כבעלי משקל יתר גדולה מקבוצת האנשים בעלי משקל יתר במציאות. כאשר הפער בין תפיסת דימוי הגוף של אדם לבין משקלו הממשי גדול מדי, הוא עלול להימצא בסיכון ללקות בהפרעת אכילה. אנורקסיה נרבוזה מאובחנת כאשר אדם שוקל פחות מ85% ממשקלו המצופה, ועדיין מביע פחד מהשמנה. בולימיה נרבוזה – מאופיינת בהתקפי זלילה ובעקבותיהם פעולות לריקון הגוף מקלוריות עודפות באמצעות הקאה, צום, חומרים משלשלים ועוד. הלוקים במחלה עלולים להרעיב עצמם למוות. שיעור אנשים הלוקות בשתי מחלות אלה גבוה פי עשרה משיעור הגברים. נטייה מוקדמת להפרעות אכילה עשויה לעבור בתורשה. נשים לבנות נמצאות בסיכון גדול יותר מן הנשים האפרו אמריקניות ללקות בהפרעות אכילה. נשים לומדות נוטות לסבול מאנורקסיה או מבולימיה יותר מנשים שאינן לומדות.

התנהגויות מיניות – התנהגויות מיניות מבחינה ביולוגית נחוצות לרבייה ותו לא. פוטנציאל ההנאה מעניק להתנהגויות מיניות כוח מניע מעל ומעבר לצורך ברבייה. תרבויות קובעות נורמות או סטנדרטים להתנהגות מינית או למה שמצופה ממנה.

התנהגויות מיניות בבעלי חיים – המוטיבציה העיקרית להתנהגויות מיניות בבעלי חיים היא התרבות. על שני המינים לתאם את אופן פעולתם כדי שהזרע והביצית ייפגשו בתנאים ראויים והתוצאה תהיה התעברות. בעלי חיים מוכנים להזדווגות בעיקר בתגובה לזרם ההורמונים הנמצא בבקרת בלוטת יותרת המוח ומופרש מבלוטות המין (זכרים – אנדרוגנים). הזכרים מוכנים להזדווגות כמעט בכל עת. אצל נקבות ההורמון (אסטרוגן) משוחרר לפי מחזורי זמן קבועים של ימים או חודשים, או לפי חילופי העונות. עוררות מינית מקורה, לעיתים קרובות, בגירויים בסביבה החיצונית. מגע, טעם וריח יכולים גם הם לשמש תמריצים חיצוניים לעוררות מינית (פרומונים).

עוררות מינית ותגובה מינית בקרב בני אדם – להורמונים יש תפקיד חשוב בבקרה על מחזורי הביוץ והווסת של נשים, אך הבדלים אישיים ברמת ההורמונים שלהם, אינם מנבאים את תדירות הפעילות המינית או את איכותה. בקרב הגברים הטסטוסטרון נחוץ לעוררות מינית ולתפקוד מיני, אך שוני אינו קשור לתפקוד המיני. עוררות מינית אנושית היא מצב מוטיבציה של התרגשות ומתח בעקבות תגובות פיזיולוגיות וקוגניטיביות לגירויים ארוטיים. על פי מחקר של וויליאם מסטרס ווירג'יניה ג'ונסון: 1. לגברים ולנשים יש דפוסי תגובה מינית דומים. 2.  על אף שסדר השלבים של התגובה המינית דומה, נשים מראות שונות גדולה יותר, מגיבות לאט יותר אך לעיתים קרובות נשארות במצב עוררות זמן ממושך יותר. 3. נשים מסוגלות להגיע לאורגזמות מרובות מאשר הגבר. 4. אין קשר בין תפקוד מיני לגודל הפין. ישנם ארבעה שלהים במחזור התגובה המינית: שלב הריגוש, שלב המישור, שלב האורגזמה ושלב הרגיעה. המקור לבעיות בתגובה המינית הוא לרוב פסיכולוגי.

האבולוציה של התנהגויות מיניות – פסיכולוגים, אנשי הגישה האבולוציונית, חקרו את הרעיון שלפיו התפתחו בקרב גברים ונשים אסטרטגיות שונות המונחות בבסיס התנהגותם המינית. הבעיה הבסיסית העומדת בפני בעל חיים ממין זכר היא הגדלה עד למקסימום של מספר הצאצאים שהוא מעמיד, אך הבעיה העומדת בפני הנקבה היא למצוא זכר איכותי כדי להבטיח את לידת הצאצא הטוב והבריא ביותר ממאגר הביציות המוגבל שלה. גברים ונשים פיתחו אסטרטגיות, רגשות מוטיבציות שונות של הזדווגות לטווח קצר  לעומת הזדווגות לטווח ארוך. האסטרטגיה של זכר, לפתות נשים רבות יותר ככל האפשר ולנטוש אותן היא אסטרטגיה קצרת טווח. אסטרטגיה של זכר להישאר נאמן לנקבה ולהשקיע בצאצא היא ארוכת טווח. אסטרטגיה של נקבה למשוך אליה זכר נאמן שיישאר לצידה ויעזור בגידול הילדים היא אסטרטגיה ארוכת טווח. אסטרטגיה של נקבה להשיג משאבים או גברים ממעמד גבוה היא קצרת טווח.

נורמות של התנהגות מינית – במרוצת השנים חלו שינויים בנורמות ההתנהגות המינית: לדוגמא, זמינות הגלולה למניעת היריון אפשרה לנשים חופש מיני רב יותר, הופעת הוויאגרה אפשרה לגברים להאריך את שנות פעילותם המינית. תרבויות שונות מגדירות טווחי התנהגות שונים הנתפסים כהולמים את ביטויי הדחפים המיניים. תסריטים של התנהגות מינית הם "תכניות" שפרטים בחברה מסוימת לומדים בנושא תגובתיות מינית. "תכניות" אלה כוללות הנחיות לא כתובות כיצד לפעול, מתי, היכן ואיך לעשות זאת, עם מי ומדוע. חוקרים גילו לעיתים קרובות עניין בהבנת נטילת סיכונים מיניים: הסבירות שגברים, יותר מנשים, יעסקו בהתנהגויות מסוכנות גדולה יותר. (עמ' 591).

הומוסקסואליות – הומוסקסואליות והטרוסקסואליות נובעות מכוחות מוטיבציה דומים. כל זמן שעוינות חברתית מכוונת כלפי מימוש התשוקה ההומוסקסואלית, לא יהיה אפשר לקבל אומדנים מדויקים לגמרי על היקף ההומוסקסואליות

הומוסקסואליות – סביבה ותורשה – על פי עדויות מחקר, בהעדפה מינית קיים מרכיב גנטי. מחקרים על הומוסקסואלים ולסביות כאחד הראו, כי שיעורי ההתאמה גבוהים במידה ניכרת בקרב תאומים מונוזיגוטים מאשר בקרב תאומים דיזיגוטים. על פי דריל בם הביולוגיה אינה משפיעה על העדפה מינית, אך נודעת לה השפעה בהשפיעה על מזגם של ילדים צעירים ועל פעילויותיהם: תחושה של חוסר הידמות לאחרים בני אותו המין מובילות לידי עוררות רגשית; עם הזמן, עוררות זו משנה צורה והופכת למשיכה מינית.

חברה והומוסקסואליות – חוקרים טבעו את המושג הומופוביה לתיאור עמדות שליליות ביותר נגד הומוסקסואלים. מרבית ההומוסקסואלים מגיעים לכלל הכרה, כי המוטיבציה שלהם ליחסים עם בן אותו המין מתרחשת בסביבה עוינת של הומופוביה חברתית. בני אדם רבים נעשים מודעים לנטייתם ההומוסקסואלית בזמן שעליהם עדיין לתפקד בסביבות בתי הספר המפגינות עוינות. דחייה הורית מתקשרת לעליה במספר נטיות ההתאבדות. מבחינה פסיכולוגית ההומופוביה מעיקה על רוב ההומוסקסואלים יותר מן ההומוסקסואליות עצמה. נכונותם של הומוסקסואלים ולסביות "לצאת מן הארון" עשויה להיות צעד ראשון לקראת הפחתת העוינות החברתית.

מניע ההישג

צורך בהישג – כבר ב-1938 הניח הנרי מורי כי קיים צורך בהישג השונה בעצמתו מאדם לאדם. דיוויד מקל'ללנד פיתח שיטה מיוחדת למדידת צורך זה ונעזר בפנטזיות של המשתתפים במחקריו. (מבחן התפסת הנושא) מתוך תשובות המשתתפים על סדרת התמונות הוא פיתח מדדים של צרכים אנושיים אחדים, לרבות הצורך בכוח, בהשתייכות ובהישג. בעלי צורך גבוה בהישג מפסיקים מטלה בשלב מוקדם למדי אם גרמו להם לתפוס אותה כקשה. למעשה, מה שמאפיין בעלי צורך גבוה בהישג הוא הצורך ביעילות – הצורך להגיע לאותה תוצאה בפחות מאמץ.

ייחוס סיבות להצלחה ולכישלון – מכוונות למקור השליטה – התפיסה שלפיה תוצאות הפעולה תלויות במה שאנחנו עושים. מכוונות למקור שליטה פנימי או חיצוני. ייחוסים הם שיפוטים לגבי הגורמים לתוצאות, אשר יכולים להשפיע על רמת המוטיבציה.יציבות לעומת חוסר יציבות: באיזו מידה גורם סיבתי הנו ספציפי מאוד, או שמה הוא כללי וחל על מצבים מגוונים? חוקרים הראו, כי הדרך שבה אנשים מסבירים לעצמם אירועים בחייהם עשויה להפוך לסגנון ייחוס שיימשך כל החיים. הדרך שבה אתם נוטלים אחריות על הצלחותיכם ועל כישלונותיכם יכולה להשפיע על המוטיבציה שלכם, על מצב רוחכם ואפילו על היכולת לבצע כהלכה משימות שונות. סגנון ייחוס פסימי: ההתמקדות היא בסיבות הפנימיות לכישלון. סגנון ייחוס אופטימי: רואה בכישלון תוצאה של סיבות חיצוניות ושל אירועים לא יציבים, משתנים וספציפיים. אופטימיסטים זוקפים לזכותם את כל הגורמים להצלחה – אישיים, פנימיים, יציבים, כלליים. פסימיסטים לעומתם מייחסים את הצלחתם לגורמים חיצוניים, בלתי יציבים, כללים או ספציפיים.

עבודה ופסיכולוגיה ארגונית – פסיכולוגים ארגוניים חוקרים היבטים שונים של יחסי אנוש, ועשויים לעזור בגיוס עובדים, במיונם ובהכשרתם. על פי תיאוריית הציפיות, עובדים מונעים כאשר הם מצפים כי המאמץ והביצוע שלהם בעבודה יניבו את התוצאות המיוחלות. 

מבוא לפסיכולוגיה - פרק 10 - התפתחות האדם במהלך החיים

פרק 10 – התפתחות האדם במהלך החיים

פסיכולוגיה התפתחותית היא תחום בפסיכולוגיה העוסק בשינויים בתפקוד הפיזי והפסיכולוגי מרגע ההתעברות ובמשך כל החיים. משימתה של הפסיכולוגיה ההתפתחותית לגלות כיצד אורגניזמים משתנים במרוצת הזמן ומדוע, וכן לתעד את ההתפתחות ולהסבירה. הנחת היסוד היא כי תפקוד מנטאלי, קשרים חברתיים והיבטים חיוניים אחרים של הטבע האנושי מתפתחים ומשתנים לאורך מחזור החיים כולו. (שלבים בהתפתחות חיי האדם 10.1 עמ' 489)

חקר ההתפתחות – כשאנו מתארים התפתחות, אנו ממשיגים אותה במונחים של שינוי. שינוי כרוך על פי רוב בפשרות. אין לראות בהתפתחות תהליך סביל. שינויי התפתחות רבים תובעים מהאדם מעורבות פעילה בסביבתו. מחקרים נורמטיביים חותרים לאפיון של גיל מסוים או של שלב התפתחות מסוים. נתונים אלה מספקים נורמות, אמות מידה של התפתחות או של הישגים המבוססות על תצפיות בבני אדם רבים. נורמות מאפשרות לפסיכולוגים להבחין בין גיל כרונולוגי – מספר החודשים או השנים מאז לידתו של אדם – לגיל ההתפתחותי: הגיל הכרונולוגי שבו רוב בני האדם מראים את רמת ההתפתחות הפיזית או המנטאלית המסוימת שאותו אדם מציג. במחקר אורך צופים באותם אנשים ובוחנים אותם שוב ושוב, לעיתים קרובות לאורך שנים. יתרון כללי של מחקר אורך הוא שהמשתתפים חיו באותה תקופה שבה אום תנאים חברתיים –כלכליים, סוגים מסוימים של הכללות אפשריים רק לגבי אותו שנתון – קבוצת האנשים שנולדו בתקופתם של המשתתפים במחקר. מחקרי אורך הם יקרים, כיוון שקשה להתחקות אחר המשתתפים לאורך תקופה ממושכת, ונתונים אובדים בנקל כי משתתפים עוזבים את המחקר או נעלמים. מחקר רוחב – צופים בזמן נתון בקבוצות משתתפים בגילאים כרונולוגיים שונים ומשווים ביניהם. מסוג מחקר זה החוקר יכול להסיק מסקנות על הבדלים התנהגותיים שאפשר כי הם קשורים להבדלי הגילים. הבדלים נובעים מהתנאים החברתיים או הפוליטיים השונים שכל שנתון חי בהם.

התפתחות פיזית במהלך החיים

התפתחות טרום –לידתית והתפתחות בילדות

התפתחות פיזית ברחם – ברגע ההתעברות הפרה תא זרע זכרי תא ביצית נקבי ונוצרה זיגוטה של תא אחד; מחצית מ-46 הכרומוזומים הקיימים בתאי גוף אנושיים נורמאליים קיבלנו מאמנו ואת המחצית השנייה – מאבינו. זו התקופה הטרום לידתית. פעימת הלב היא ההתנהגות המוקדמת ביותר. תגובות לגירויים נצפו כבר בחודש השישי. אפשר לצפות בתנועות ספונטניות לפני תום השבוע השמיני. לאחר השבוע השמיני העובר המתפתח נקרא בשם שליל. המוח הגדל ברחם מייצר 250,000 נוירונים חדשים בדקה על להשלמת למעלה מ-100 מיליארד בתום ההיריון. התפתחות תהליכי ההסתעפות של האקסונים והדנדריטים (פרק 3) מתרחשת ברובה לאחר הלידה. במהלך חודשי ההיריון הראשונים עלולים גורמים סביבתיים למנוע היווצרות של איברים ומבני גוף.

תינוקות מתוכנתים לשרוד – רגעים אחדים לאחר צאתם מן הרחם, יילודים מגלים יכולות מרשימות לקלוט מידע בחושים שלהם ולהגיב על מידע זה. לדוגמא, יילודים יכולים לשמוע עוד לפני הלידה, ומזהים את קולה של אמם. יילודים אינם מגלים העדפה לקולו של האב, אפילו בגיל 4 חודשים. גם את מערכת הראייה מפעילים יילודים כמעט מיד: עם זאת, בלידה הראייה מפותחת פחות מחושים אחרים. רק בגיל 4 חודשים לערך ילדים מתחילים לחבר מידע משתי עיניהם כדי לתפוס עומק. בני 4 חודשים מתבוננים בעצמים בעלי קווי מתאר יותר מאשר בעצמים חלקים, בעצמים מורכבים יותר מאשר בפשוטים ובפנים שלמות יותר מאשר בפנים מעוותות. חשש מגובה איננו תכונה מולדת אלא תכונה המתפתחת במהירות כאשר ילדים מתחילים לחקור את העולם בכוחות עצמם.

צמיחה ובשלות בילדות – הצמיחה הפיזית איננה שווה בכל חלקי הגוף. משקל גופו של התינוק מוכפל בתוך ששת חודשי חייו הראשונים, ועד גיל שנה הוא מגיע לפי שלושה ממשקל הלידה. אצל מרבית הילדים צמיחה פיזית מלווה בבשילת היכולת המוטורית. בשילה היא תהליך הצמיחה האופייני לכל בני המין הגדלים בבית הגידול הרגיל של אותו מין. ילד לומד ללכת בלי תרגול מיוחד. רצף זה חל על רוב התינוקות; מיעוטם מדלגים על שלב או מפתחים רצף מקורי משלהם.

התפתחות פיזית בגיל ההתבגרות – הסימן הראשון לתום הילדות הוא קפיצת הגדילה של המתבגר. במשך שנים אחדות המתבגר עשוי לגדול ב7.5-15 סנטימטרים בשנה וכן לעלות במשקל במהירות. תהליך חשוב נוסך המתרחש בתקופת ההתבגרות הוא ההתבגרות המינית, המביאה לבשלות מינית. מוחו של המתבגר ממשיך להתפתח. האזורים האחראיים על תכנון וויסות רגשות הם אזורי המוח שחל בהם השינוי הגדול ביותר מתקופת ההתבגרות המינית. כמו כן מתרחש תהליך של סילוק קשרי עצבים שאינם בשימוש.

שינויים פיזיים בבגרות - מבוגרים בגיל מתקדם השומרים על משטר של פעילות גופנית עשויים לחסוך מעצמם מקצת הקשיים הנתפסים, לעיתים קרובות, כתוצאה בלתי נמנעת של ההזדקנות. ראייה – עדשות העיניים מצהיבות ומאבדות מגמישותן, וגורמות לירידה מסוימת בתפקוד הראייה. שמיעה – אדם ממוצע בגיל זה מתקשה לשמוע צלילים בתדר גבוה. קול הדיבור נעשה גבוה יותר עקב התקשות מיתרי הקול. רבייה ותפקוד מיני- גיל המעבר, הפסקת מחזור הווסת והפסקת הביוץ. כמות הזרע ונפח הזרע קטנים.

התפתחות קוגניטיבית במהלך החיים

התפתחות קוגניטיבית היא חקר התהליכים והתוצרים של התודעה, המופיעים ומשתנים במרוצת הזמן. מהו ההסבר הטוב ביותר להבדלים העצומים בין תינוק שזה עתה נולד לבין ילד בן 10? באיזו מידה התפתחות כזאת נקבעת על ידי התורשה ובאיזו מידה היא תוצאה של טיפוח? אחדים טוענים כי התינוק האנושי נולד בלא ידע או מיומנויות וכי התנסות דרך למידה אנושית חורטת מסרים על גבי הלוח החלק של תודעתו הגולמית של היילוד. השקפה זו קרויה אמפיריציזם [ג'ון לוק]. מנגד יש את הנייטיביזים [ז'אן ז'אק רוסו] הטוען כי הטבע המולד של האדם, או המורשת האבולוציונית שכל ילד מביא לעולם, היא התבנית המעצבת את ההתפתחות.

ההתפתחות המנטאלית לפי פיאז'ה – ז'אן פיאז'ה פיתח תיאוריות העוסקות בדרכים שבהן ילדים חושבים, מסיקים מסקנות ופותרים בעיות. הוא לא התעניין בכמות הידע שילדים רוכשים, אלא בתמורות המתחוללות בחשיבה ובייצוגים הפנימיים של המציאות בשלבים שונים בהתפתחותם.

אבני הבניין של השינוי ההתפתחותי – פיאז'ה כינה בשם סכמות את המבנים המנטאליים המאפשרים לבני אדם להבין את העולם. סכמות הן אבני הבניין של השינוי ההתפתחותי. משכל סנסורי מוטורי – מבנים מנטאליים או תכונות מנטאליות המכוונים רצפים סנסו –מוטוריים. סכמות בסיסיות מתחברות זו לזו לאחר תרגול, משתלבות זו בזו ומתחלקות לדפוסי פעולה מגוונים ומורכבים יותר. הטמעה משנה מידע חדש המגיע מן הסביבה כדי שיתאים למה שכבר ידוע. התאמה מארגנת מחדש, או משנה, את הסכמות הקיימות אצל הילד כדי שמידע חדש יהיה מובן יותר.

שלבים בהתפתחות הקוגניטיבית – ארבעה שלבים. הנחת היסוד היא שכל הילדים משלב אחד למשנהו בסדר קבוע. 1. השלב הסנסורי –מוטורי – נמשך מהלידה ועד גיל שנתיים. במרוצת השנה הראשונה רצפים סנסוריים – מוטוריים משתפרים, מתחברים, מותאמים ומשתלבים זה בזה. ההישג הקוגניטיבי החשוב ביותר הוא היכולת ליצור ייצוג מנטאלי של אובייקטים נעדרים. קביעות האובייקט היא הבנת של ילדים כי עצמים קיימים ומתפקדים גם מבלי שהילדים פועלים עליהם או מודעים להם. מגיל 3 חודשים לערך הם ממשיכים להביט על המקום שבו נעלם העצם. ילדים בגיל 8-12 חודשים מתחילים לחפש את העצמים שנעלמו. בהגיעם לגיל שנתיים אין לילדים כל ספק כי עצמים שנעלמו מן העין ממשיכים להתקיים. 2. השלב הקדם אופרציונלי – נמשך מגיל שנתיים עד לגיל 7 בקירוב. יכולת טובה יותר ליצור ייצוגים מנטאליים של עצמים שאינם נוכחים. אגוצנטריות – חוסר יכולתו של הילד לראות דברים מנקודת מבטו של הזולת. את הילדים בשלב זה מאפיים גם מרכוז – הקשב שלהם נוטה להתרכז בתכונות האובייקט הבולטות ביותר לחושים. 3. שלב האופרציות המוחשיות – נמשך מגיל 7 ועד גיל 11 בקירוב. ביכולתו של הילד לבצע אופרציות מנטאליות, פעולות המתבצעות בתודעה ומובילות לחשיבה הגיונית. מאפשרות לילדים להמיר פעולה פיזית בפעולה מנטאלית. חשיבה מופשטת עדיין אינה קיימת. בני ה-7 שולטים ביכולת שפיאז'ה מכנה בשם שימור: הם יודעים כי התכונות הפיזיקאליות של עצמים אינן משתנות אם לא נוסיף עליהם דבר או לא נגרע מהם דבר. הפיכות – ההבנה של הילד כי גם פעולות פיזיות וגם אופרציות מנטאליות הן הפיכות. 4 שלב האופרציות הפורמאליות – מגיל1 1 ואילך. החשיבה נעשית מופשטת. מתבגרים מפתחים גם את היכולת להשתמש בסוגי חשיבה דדוקטיבית מתקדמת. יש להם יכולת להקיש מהנחות מופשטות.

התפתחות קוגניטיבית מוקדמת לפי גישות בנות זמננו

קוגניציה של תינוקות – שיטות מחקר עכשוויות מראות, כי תינוקות מפתחים היבטים של קביעות האובייקט כבר בגיל 3 חודשים. אפילו תינוקות רכים רוכשים ידע חשוב על העולם הפיזי. בני 3 חודשים מתחילים להבין את הקשרים בין פעולות למטרות רק אם הם מתנסים בקשר כזה בעצמם. פיאז'ה טען שידע של ילדים נבנה מהתנסות פעילה בסביבה.

תיאוריות יסוד של ילדים – תיאוריות יסוד- מסגרות להבנה ראשונית שייעודן הוא להסביר את התנסויותיהם בעולם. בכל תחום אפשר לראות שילדים מתחילים לפתח תיאוריה כללית, ולאחר מכן משתמשים בקשת של התנסויות חדשות כדי לחדד אותה עוד ועוד.

השפעות חברתיות ותרבותיות על ההתפתחות הקוגניטיבית – לב ויגוצקי, פסיכולוג רוסי, טען כי ילדים מתפתחים באמצעות תהליך הפנמה: הם קולטים ידע מההקשר החברתי שלהם, שיש לו השפעה ניכרת על הדרך שבה הקוגניציה מתפתחת במרוצת הזמן. מושג ההפנמה של ויגוצקי עוזר להסביר את השפעת התרבות על ההתפתחות הקוגניטיבית. הקוגניציה של הילדים מתפתחת כדי לבצע פונקציות שבתרבותם הן נחשבות לבעלות ערך. מחקרים בין תרבותיים על התפתחות קוגניטיבית הראו לא פעם כי סוג החינוך שילדים מקבלים בבית הספר ממלא תפקיד מרכזי בהישגיהם במטלות של פיאז'ה.

התפתחות קוגניטיבית בבגרות – משכל- אין הרבה עדויות התומכות בדעה כי היכולות הקוגניטיביות הכלליות מידרדרות אצל זקנים בריאים. רק 5% מהאוכולוסיה בקירוב חווים פגיעה ניכרת בתפקוד הקוגניטיבי. במהלך ההזדקנות חלה הידרדרות רבה יותר במשקל הנזיל. חלק ניכר מהידרדרות זו מיוחס להאטה כללית בקצב העיבוד. פסיכולוגים חוקרים כעת רווחים תלויי גיל בתבונה. זקנים החותרים לרמות גבוהות יותר של גרייה סביבתית, נוטים לשמור על רמות גבוהות דל יכולות קוגניטיביות.(מרכיבי התבונה, 10.3 עמ' 511). זקנים בעלי השכלה רבה מסוגלים לפצות על ההידרדרות הטבעית במוחם המזדקן באורח טוב יותר מבני גילם המשכילים פחות מהם. חוסר שימוש ולא ניוון הוא אולי האחראי לירידה ביכולות אינטלקטואליות שאינן קשורות לקצב העיבוד. הזדקנות מוצלחת יכולה להיות הפקת המרב מן הרווחים ומזעור השפעתם של ההפסדים הנורמאליים של ההזדקנות [אופטימיזציה בוררת עם פיצוי]. זיכרון – זיכרונם של אנשים נפגע בגיל מתקדם גם אם הם בעלי השכלה רחבה ובעלי מיומנויות אינטלקטואליות טובות. ההזדקנות משפיעה על התהליכים המאפשרים לארגן מידע חדש ביעילות, לאחסן אותו ולשלפו. תיאוריות אחדות מתמקדות בהבדלים הקיימים בין המאמצים שמשקיעים מבוגרים וצעירים בארגון מידע ובעיבודו. תיאוריות אחרות מצביעות על יכולתם הפחותה של זקנים להיות קשובים למידע. תיאוריה מסוג אחר בוחנת את השינויים הנוירו – ביולוגיים במערכות המוח היוצרים את העקבות הפיזיות של הזיכרון. חוקרים מאמינים גם כי ביצועיהם של זקנים עלולים להיפגע רק בשל החשש שזיכרונם לא יתפקד כראוי.

רכישת שפה – ליכולת ללמוד שפה יש בסיס ביולוגי – היא טבועה בנו מלידה. ילדים מסוגלים ללמוד גם שפות דיבור וגם שפות של מחוות, דוגמת שפת הסימנים. כלומר, הנטייה המולדת ללמוד שפות היא גם חזקה למדי וגם גמישה למדי. (טבלה 10.4, מבנה של שפה, עמ' 515).

תפיסת דיבור ותפיסת מילים – הצעד הראשון של הילד ברכישת שפה הוא להבחין בניגודים בין צלילים היוצרים משמעות באותה שפה. יחידות המשמעות הקטנות ביותר שפה ידועות בשם הגינים. אנו מאבדים במהירות את היכולת לתפוס ניגודים שאינם קיימים בשפה שאנו מתחילים לרכוש. דיבור המופנה לילד – אינטונציה מוגזמת בצליל גבוה. נקראת גם שפת אימהות ושפת הורים. דיבור המופנה לילד שומר על הקשב של התינוקות ועל העניין שלהם במה שהוריהם אומרים להם, ומדגישות תוכן רגשי. תינוקות מגיעים לתובנה שלפיה לצלילים החוזרים על עצמם יש משמעות בערך בין גיל 6 ל7.5 חודשים בממוצע.

למידת משמעותן של מילים – פרץ השיום מגיל 18 חודשים בקירוב, ילדים מתחילים לרכוש מילים חדשות, בייחוד שמות עצם, בקצב ההולך וגובר במהירות. בגיל 6 ילד יודע כ-14,000 מילים. כיצד יכולים ילדים לקבע את משמעותן של מילים יחידות? חוקרים סבורים כי ילדים פועלים כמו מדענים – הם מפתחים השערות לגבי משמעותה האפשרית של כל מילה חדשה. חוקרים העלו את האפשרות כי השערותיהם של ילדים מכוונות על ידי ציפיות, דוגמת עיקרון ההנגדה.

רכישת דקדוק – האתגר העומד לפני ילד הוא העובדה, שלפשות שונות כללים שונים. נועם חומסקי, בלשן, טען כי ילדים נולדים עם מבנים מנטאליים המקלים את הבנת השפה ואת יצירתה.  דן סלובין הגדיר את הקווים המנחים את הילד במשימת הלמידה עקרונות הפעלה אשר מהווים את יכולת יצירת השפה של הילד. עקרונות ההפעלה לובשים צורה של הנחיות לילד. בגיל שנתיים ילדים מתחילים ליצור צירופי מילים – דיבור טלגרפי. הילדים משתמשים בעיקר בשמות עצם ובפעלים. ילדים בני שנתיים מספקים עדויות לעובדה שכבר רכשו ידע כלשהו בדקדוק עברי. הרחבה – עיקרון זה מחייב ילדים להשתמש באותו צורן כדי לציין את אותה משמעות בהקשרים שונים. הוא דורש מהילד לנסות לסמן את כל המקרים באותו אופן, לעיתים התוצאה היא הסדרת יתר. על פי רוב היא מופיעה לאחר שהילדים למדו את הצורות הנכונות של פעלים ושל שמות עצם והשתמשו בהן. במרוצת הזמן הילדים משתמשים בעקרונות הפעלה כדי להתגבר על החלת היתר הזמנית הזאת.

התפתחות חברתית במהלך החיים – כיצד קשרי הגומלין החברתיים והציפיות החברתיות של האדם משתנים במהלך חייו. התרבות האמריקנית כופה נסיבות חיים שונות על גברים, על נשים ועל אנשים השייכים לקבוצות מיעוט. הבדלים אלה נובעים ישירות מהאי –צדק המובנה בחברה האמריקנית כיום. תפקידם של החוקרים הוא לתעד את השפעת הבעיות של ימינו ולגבש תכניות התערבות שיקלו את חומרת תוצאותיהן.

השלבים הפסיכו חברתיים לפי אריקסון – אריק אריקסון, תלמידו של ביתו של פרויד גרס כי כל אדם חייב לנווט בהצלחה דרך שלבים פסיכו –חברתיים, שאת כל אחד מהם מייחד קונפליקט או משבר. בשלב הראשון, על התינוק לפתח תחושת אמון בסביבה באמצעות קשרי גומלין עם הדמויות המטפלות בו. ילד החווה טיפול לא עקבי, עלול לפתח תחושה של חשדנות, חוסר ביטחון וחרדה. (טבלה 10.5 השלבים הפסיכו חברתיים עמ' 523). השלב הבא הוא פיתוח אוטונומיה של מסוגלות ושל ערך. סייגים מרובים או ביקורת מוגזמת עלולות לפתח תחושה של ספק עצמי. דרישות מעל ליכולותיו של הילד עלולות לרפות או ידיו. השלב הבא הוא פיתוח יזמה. הילד יכול כעת ליזום הן פעילויות אינטלקטואליות ומוטוריות. תגובות ההורים מעודדות את תחושות החופש והביטחון העצמי, או לחילופין מעוררות בילד אשם ותחושה שהוא פולש מגושם. השלב הבא הוא פיתוח שיטתי של כשירויות. הצלחת המאמצים של הילד מעוררת תחושה של כשירות, בעוד כישלונות מובילים לתחושה של נחיתות. השלב הבא הוא המשבר העיקרי בשנות ההתבגרות: גילוי הזהות האמיתית. פתרון המשבר עוזר ליחיד לפתח תחושת עצמי עקבית, בעוד כשלון מותיר עם בלבול תפקידים. המשבר העיקרי של המבוגר הצעיר הוא לפתור את הקונפליקט בין אינטימיות ובדידות, מחויבות אשר דורש מהיחיד לוותר על מקצת ההעדפות האישיות שלו. מי שאינו פותר את המשבר הזה באופן הולם מגיע לידי בדידות ולידי חוסר יכולת ליצור קשר נפשי עמוק עם אחרים. באמצע הבגרות ישנו הקונפליקט של פוריות לעומת קיפאון. אנשים שלא פתרו את המשימות ההתפתחותיות הקודמות ועדיין מרוכזים בעצמם, מטילים ספק בהחלטות ובמטרות שהציבו לעצמם בעבר, ותרים אחר חופש על חשבון ביטחון. בשלב הבגרות המאוחרת הקונפליקט הוא בין אחדות האני לבין ייאוש: אם המשברים הקודמים לא נפתרו כיאות, אזי השאיפות אינן ממומשות, והאדם חווה חוסר טעם, ייאוש וירידה בערך העצמי.

התפתחות חברתית בילדות – הישרדותם הבסיסית של ילדים תלויה ביצירת קשרים מועילים ומשמעותיים עם אנשים אחרים. חברות הוא תהליך הנמשך כל החיים, תהליך שבו דפוסי ההתנהגות של האדם, ערכיו, אמות המידה שלו, מיומנויותיו, עמדותיו ומניעיו מעוצבים כך שיתאימו למה שנחשב רצוי בחברה מסוימת. למשפחה ההשפעה הגדולה ביותר כגורם המעצב והמווסת של חברות. המשפחה מסייעת לאדם ליצור את דפוסי ההיענות הבסיסיים לאחרים.

מזג – מזג הוא רמת התגובה הרגשית וההתנהגותית לסביבה, רמה המושתתת על בסיס ביולוגי. חוקרים הראו, כי אפשר לגלות הבדלים במזג אפילו כאשר התינוקות עדיין נמצאים ברחם אמם. מחקרי אורך הראו את ההשפעה ארוכת הטווח של המזג בגיל צעיר. מזגם של תינוקות מכשיר את הרקע להיבטים מאוחרים יותר של התפתחות חברתית.

היקשרות – קשר חברתי –רגשי, אינטנסיבי ומתמשך. התפקיד הראשוני של ההיקשרות הוא להבטיח הישרדות. יש מינים בהם היילוד נקשר באופן אוטומטי לעצם הנע הראשון שהוא רואה או שומע. תהליך זה מכונה הטבעה. לתינוקות ולמבוגרים יש נטייה ביולוגית ליצור היקשרות. ילדים בעלי היקשרות בטוחה מגלים מידה מסוימת של מצוקה במבחן המצב הזר. ילדים בעלי היקשרות לא בטוחה נמנעת נראים אדישים. ילדים בעלי היקשרות לא בטוחה מתנגדת נעשים מודאגים וחרדים.  קטגורציה המבוססת על מבחן המצב הזר חוזה ביעילות את התנהגותו של הילד במגוון מצבים בגיל מאוחר יותר.

סגנונות הורות ודרכי פעולה הוריות- (תרשים 10.10 סגנונות הורות עמ' 529). הן עמדותיהם הכלליות של הורים והן ההתנהגות הספציפית שלהם חשובות בשרטוט מסלול החיים של ילדיהם.

מגע מנחם וניסיון חברתי – זיגמונד פרויד, תיאוריית הארון: תינוקות נקשרים להוריהם כיוון שהם מספקים להם מזון. הארי הארלו סבר שתינוקות עשויים להיקשר גם למי שמספק להם מגע מנחם. קופים אשר בצעירותם נמנע מהם ליצור קשרים הדדיים עם קופים אחרים הנענים להם, התקשו ליצור קשרים חברתיים ומיניים נורמאליים בבגרותם.

חסכים אצל בני אדם – מחקרים רבים מלמדים, כי היעדר יחסי אהבה הדוקים בינקות משפיע על הגדילה הגופנית ואפילו על סיכויי ההישרדות. להיעדר מגע חברתי נורמאלי עלולה להיות השפעה ארוכת טווח על התפתחות מוחם של ילדים.

התפתחות חברתית בגיל ההתבגרות

שנות ההתבגרות – סטנלי הול היה מן התומכים המובהקים בתפיסת ההתבגרות כתקופה של "סער ופרץ". לא רק שסערת רגשות עזה היא חלק מן ההתבגרות התקינה, אלא שהיעדר סערה כזאת הוא סימן לעצירת ההתפתחות. מרגרט מיד ורות בנדיקט טענו כי תיאוריית "הסער והפרץ" אינה חלה על רבות מן התרבויות הלא מערביות. לפי אריקסון, המשימה העיקרית של המתבגר היא למצוא את זהותו האמיתית. המתבגרים העריכו פחות את הוריהם והאמינו כי הוריהם מעריכים אותם פחות

קשרים עם קבוצת השווים – גיל ההתבגרות מסמן את התקופה הראשונה שבה נראה, כי קבוצת השווים מתחרה בהורים בעיצוב עמדותיו והתנהגותו של האדם. חברויות- חברים יחידים כמקור עזרה ותמיכה, קליקות וחוגי חברים המונים 6-12 פרטים, וחבורות – קבוצות גדולות יותר של בני הגילים האלה, והקשרים בהן רופפים יותר. הם מספקים למתבגרים שעות כושר ללמוד כיצד לתפקד בנסיבות חברתיות שהן לא תובעניות.

התפתחות חברתית בבגרות – אריקסון הגדיר שתי מטלות בתקופת הבגרות: אינטימיות ופוריות. הבגרות היא תקופה שבה גם קשרים חברתיים וגם הישגים אישיים זוכים להעדפה מיוחדת.

אינטימיות – אריקסון תיאר אינטימיות כיכולת להתחייב התחייבות מלאה לאדם אחר – מינית, רגשית ומוסרית. היא מצריכה פתיחות, אומץ, חוסן מוסרי ולרוב מידה מסוימת של התפשרות על העדפות אישיות. קשרים עם בני משפחה וקשרים עם חברים מאזנים אלה את אלה במהלך שנים ארוכות ומספקים, על פי דיווחים של אנשים, רמה קבועה למדי של תחושת רווחה. בבגרות המוקדמת רבים מתחתנים או קושרים קשרים יציבים אחרים. לידת ילדים עלולה, לעיתים קרובות, לאיים על אושרם של בני הזוג. לידת ילדים עשויה לדחוף בעלים ונשים לתפקידי מגדר מסורתיים יותר. האישה עלולה לחוש עומס יתר בעקבות הטיפול בילד; הבעל עלול להרגיש לחץ רב הכרוך בתפקידו כמפרנס המשפחה. השפעתן השליליות של דאגות הקשורות לתפקידי מגדר בהורות, על יחסים הומוסקסואליים היא פחותה. שביעות הרצון מהנישואים ממשיכה להידרדר בשל עימותים במהלך שנות ההתבגרות של הילד או הילדים. לזקנים עשויים להיות פחות קשרים חברתיים אך טיב הקשרים משתנה, וכך הצורך באינטימיות ממשיך לקבל מענה הולם. תיאוריית קשרי גומלין חברתיים סלקטיביים – ככל שאנשים מזדקנים, הם נעשים בררנים יותר ובוחרים שותפים חברתיים המספקים את צורכיהם הרגשיים. לורה קרסטנסן סבורה, כי קשרים כאלה עשויים להיות אמצעי מעשי שבעזרתו אנשים יכולים לווסת את חוויותיהם הרגשיות ולשמר את האנרגיה הפיזית שלהם. אדם המתקרב לשנות הבגרות המאוחרות מתחיל להגן על הצורך שלו באינטימיות באמצעות בחירת האנשים שיספקו לו את התמיכה הרגשית הישירה ביותר.

פוריות – זוהי מחויבות החורגת מעבר לאדם עצמו, מחויבות למשפחה, לעבודה, לחברה או לדורות הבאים. הבגרות המאוחרת היא תקופה של שינוי במטרות: סדרי העדיפויות משתני, זקנים משמרים את תחושת הערך של חייהם למרות השינויים. זקנים מעטים בלבד מסתכלים לאחור על חייהם בייאוש.

הבדלים בין המינים ובין המגדרים – קיימות שתי קטגוריות של אנשים: גברים ונשים. מקצת ההבדלים האלה נובעים מביולוגיה ואחרים נובעים מציפיות שמקורן בתרבות. הבדלים בין המינים אלה כוללים תפקודי רבייה שונים והבדלים בהורמונים ובאנטומיה. מגדר הוא תופעה פסיכולוגית הכוללת התנהגויות ועמדות נלמדות המתקשרות למין.

הבדלים בין המינים – שישה שבועות לערך לאחר ההתעברות, כאשר אשכים זכריים מתפתחים ומתחילים ליצור את ההורמון טסטוסטרון מתחיל תהליך התמיינות העוברים לזכרים ולנקבות. נוכחותו של טסטוסטרון או היעדרו הם שמכריעים אם ייוולד ילד בעל אנטומיה של זכר או נקבה. תפקידו המדויק של הטסטוסטרון בהתפתחות המוח ברור פחות. סריקות מוח חשפו הבדלים מיניים עקביים בין מוחם של גברים לזה של נשים. בדרך כלל לגברים מוח גדול יותר. אזורים באונת המצח הממלאים תפקיד חשוב בוויסות התנהגות חברתית ותפקוד רגשי, גדולים יותר באופן יחסי אצל נשים. מחקרים נוספים על המוח בפעולה מאשרים, כי קיימים הבדלים בין המינים בקידוד גירויים המעוררים את הרגש, ובזיהויים במטלת היכר. בעת האחרונה התחילו חוקרים לנסות להתחקות אחר שורשיהם הביולוגיים של הבדלים בולטים פחות בין בני אדם. מחקרים אלה נסבים שוב על השפעת ההורמון טסטוסטרון על התפתחות מאוחרת יותר.

זהות מגדר ותפקידי מגדר – גם לציפיות התרבותיות יש השפעה חשובה על זהות המגדר, תחושת הגבריות או הנשיות של האדם. תפקידי מגדר הם דפוסי התנהגות הנחשבים הולמים לזכרים ולנקבות בחברה מסוימת. באופן כללי, הורים מעודדים את ילדיהם לעסוק בפעילויות טיפוסיות למינם. אלינור מקובי מצאה עדויות שלמעשה אין מתאם גבוה בין סגנונות משחק והעדפות של צעצועים מסוימים אצל ילדים לבין העדפות ההורים והתפקידים שהם מבקשים להטביע. ילדים צעירים דוגלים בהפרדה- הם מחפשים בני גיל מאותו מין גם כשאינם נתונים לפיקוח של מבוגרים וגם כשמבוגרים מעודדים אותם לשחק בקבוצות מעורבות. לפחות עד גיל 6 ילדים מעדיפים אינטראקציות בקבוצות, ואילו בנות מעדיפות בזוגות. הסבירות שבנות יקיימו שיחות חברתיות ויגלו מידע על עצמן גדולה יותר מזו של בנים; הסבירות שבנים יעסקו במשחקים הכרוכים בהשתוללות קולנית גדולה יותר מסבירות זו בקרב הבנות.

התפתחות המוסר – בהזדמנויות רבות עלינו לשפוט את התנהגותנו לפי צורכי החברה ולא רק לפי צרכינו שלנו. זהו הבסיס להתנהגות מוסרית. מוסריות היא מערכת של אמונות, ערכים ושיפוטים בסיסיים בעניין צדק ואי צדק במעשיהם של בני האדם. לחברה יש צורך שילדים יהיו מבוגרים הדוגלים במערכת של ערכים מוסריים.

שלבי החשיבה המוסרית לפי קולברג – לורנס קולברג ביסס את תיאוריית התפתחות המוסר שלו על חקר החשיבה המוסרית – שיפוט של אנשים באשר לדרכי הפעולה הנכונות או הלא נכונות במצב נתון. פיאז'ה גרס, כי עם התקדמותו של הילד בשלבי הצמיחה הקוגניטיבית, הוא משנה את המשקל היחסי שהוא נותן לתוצאותיה של פעולה ולכוונותיו של הפועל. ככל שהילד גדל, כוונותיו של הפועל מקבלות משקל רב יותר בשיפוט המוסרי. ככל שילדים נעשים מתוחכמים יותר מבחינה קוגניטיבית, הם מסוגלים להתמקד לא רק בתוצאות אלא בתוצאות ובכוונות גם יחד. הרמה הנמוכה ביותר של חשיבה מבוססת על תועלת עצמית; רמות גבוהות יותר מתמקדות בטובת החברה, מבלי להתחשב ברווח אישי.

חשיבה מוסרית מנקודת מבט של מגדר ותרבות – מרבית מבקרי התיאוריה של קולברג קראו תיגר על טענותיו בדרך האוניברסאליות שלה: נעדרת מהם ההכרה שלפיה שיפוטים מוסריים של אנשים מבוגרים עשויים לשקף עקרונות שונים אך מוסריים במידה שווה. כמו כן עבודתו התפתחה ממחקר שבוצע על בנים בלבד, ומתעלמת מהבדלים פוטנציאליים בין שיפוטים מוסריים האופייניים לגברים ולנשים. המוסריות של נשים מבוססת על אמת מידה של דאגה לזולת, ואילו גברים מבססים את החשיבה שלהם על אמת מידה של צדק. בגיבוש החלטותיהן המוסרים נשים מבקשות לשמור על הרמוניה בקשרים החברתיים שלהן, ואילו גברים מתייחסים יותר להגינות. למרות זאת, חוקרים ממשיכים לפקפק בטענה שבשיקולי דעת מוסריים קיימים הבדלי מגדר, בעקבות דפוסים דומים של תשובות בפתרון דילמות מוסריות שנחקרו. אפשר לאפיין חשיבה בוגרת על דילמות מוסריות כצירוף של שיקולי צדק ודאגה. אחד השינויים הרלוונטיים בבגרות מאוחרת הוא שאנשים אינם מבססים עוד את השיפוט שלהם על פרטים של מקרים ספציפיים אלא על עקרונות כלליים. השוואות בין תרבויות מלמדות כי אי אפשר כלל לטעון טענות אוניברסאליות על אוסף המצבים שאפשר לשפוט בהם שיפוט מוסרי.

כיצד להתמודד בהצלחה עם תהליכי ההזדקנות – אדם החפץ ליהנות מפריחה במהלך כל ימי חייו צריך למנף את הרווחים ולמזער את ההפסדים. "המתמיד בפעילות שומר על חיות" חל גם על התחומים הפיזיים וגם הקוגניטיביים. הפעלת אופטימיזציה בוררת עם פיצוי – האדם בוחר את המטרות המתאימות לו ביותר.הפיצוי הוא הדרכים החלופיות שאדם נוקט כדי להתמודד עם הפסדים. עליכם לנסות תמיד לבחור את המטרות החשובות לכם ביותר, לעשות את הנדרש למימוש מיטבי של אותן מטרות ולפצות על המחסומים בדרך אל המטרות האלה. זקנים שמים להם למטרה לטפח קשרים עם חברים המספקים את הרמות הרצויות של תמיכה רגשית. 

מבוא לפסיכולוגיה - פרק 9 - משכל והערכת משכל

פרק 9 – משכל והערכת משכל

הערכה פסיכולוגית היא השימוש בהליכי בחינה מפורטים, המיועד להעריך יכולות, התנהגויות ותכונות אישיות של בני אדם. היא מודדת הבדלים בין אישיים, את המידה שבה אדם מסוים שונה מאחרים על פי מדד מסוים או דומה להם.

תולדות ההערכה- מבחני ההערכה הפורמאליים במערב הם יזמה חדשה יחסית, לעומת סין העתיקה ששם טכניקות ההערכה היו דבר שבשגרה. בתחילת המאה ה-19 הבריטים אימצו גרסאות מותאמות של המערכת הסינית, ולאחר מכן האמריקנים. סר פרנסיס גלטון [התבונה התורשתית] ניסה ליישם את תורת האבולוציה הדרוויניסטית בחקר יכולות האדם. הוא הניח 4 עקרונות יסוד של הערכת משכל: 1. הבדלים במשכל ניתנים לכימות 2. ההבדלים בין בני אדם יוצרים צורת פעמון, כשמרבית האנשים באמצע. 3. משכל ניתן למדידה במבחנים אובייקטיביים 4. באמצעות הליך סטטיסטי אפשר לקבוע את המידה המדויקת של הקשר בין סדרות של ציוני בחינות. גלטון טען שהתבונה היא תורשתית, כשיש אנשים נעלים מבחינה גנטית ואחרים שנחותים מהם. הוא היה אבי תורת האאוגניקה שדגלה בשיפור המין האנושי באמצעות תיאוריית האבולוציה.

מאפיינים בסיסיים של הערכה פורמאלית – הליך הערכה פורמאלית יכול לשמש מכשיר למיון אנשים אם הוא ממלא שלוש דרישות: מהימן תקף ומתוכנן. מהימן – מהימנות היא המידה שבה אפשר לסמוך כי מכשיר הערכה ייתן ציונים עקביים. מכשיר יכול להיחשב מהימן רק אם האובייקט הנמדד נשאר בלא שינוי. אחת הדרכים לוודא אם מכשיר הוא מהימן היא מבחן חוזר. האחרת היא נוסחים מקבילים – לתת לאותם נבחנים נוסחים חלופיים במקום להעביר אותו מבחן פעמיים. עוד דרך היא עקביות פנימית של תשובות במבחן יחיד [מהימנות מבחן חצוי] (זוגיים מול אי זוגיים, לדוגמא) ציוני מהימנות נעים בין 0 ל1. סכמת קידוד – השיטה שעל פיה משתמשים במכשיר. סכמת קידוד תהיה מהימנה אם כל האנשים שצפו באותה ההתנהגות ידרגו באופן דומה את התוצאות (מהימנות בין שופטים). תוקף – תוקף של מבחן הוא המידה שבה הוא מודד מה שהמעריך התכוון שימדוד. נבחין בשלושה סוגים חשובים של תוקף: תוקף נראה, תוקף קריטריון ותוקף מבנה. תוקף נראה – התוכן הגלוי של המבחן. כאשר נראה כי פריטי המבחן קשורים ישירות לתכונה שרוצים למדוד, המבחן הוא בעל תוקף נראה. לעיתים קרובים אין די בתוקף נראה כדי להבטיח מדידה של המהות שהמבחן נועד למדוד. תוקף קריטריון – נקרא גם תוקף ניבוי – משווים הפסיכולוגים בין ציון של אדם במבחן לבין ציון אחר שלו הקשור למה שהמבחן מודד. אין בהתנהגות יחידה או במדד אובייקטיבי יחיד של ביצוע כדי להצביע על, לדוגמה, מידת החרדה, התוקפנות או הדיכאון של אדם באופן כללי. משמעותם של משתנים אלה מעוגנת בתיאוריה כלשהי או בתיאוריות אחדות המתייחסות לדרכי המדידה השונות של משתנים אלה ולקשרים שלהם עם משתנים אחרים הקרויים מבנים. תוקף המבנה של מבחן הוא המידה שבה הוא מודד בצורה הולמת את המבנה (המשתנה) הבסיסי, המופשט שבו מדובר. מה הקשר בין תוקף למהימנות? מהימנות נמדדת לפי המתאם של מבחן עם עצמו. תוקף נמדד לפי המתאם של מבחן עם משהו חיצוני לו. מבחן שאינו מהימן הוא גם חסר תוקף, שכן מבחן שאינו יכול לנבא את עצמו אין בו כדי לנבא משהו אחר. ייתכן מצב שבו מבחן יהיה מהימן מאוד אך חסר תוקף.

נורמות ותקנון-  מידת ההצלחה יחסית לאוכלוסיה. כדי שלנורמות תהיה משמעות, על כל הנבחנים להיבחן בתנאים מתוקננים. בתקנון מקבלים כל הנבחנים את אותה הבחינה, באותה הדרך ובאותם התנאים.

הערכת משכל

"משכל הוא יכולת שכלית כללית מאוד, המאפשרת, בין השאר, להסיק מסקנות, לתכנן, לפתור בעיות, לחשוב באופן מופשט, להבין רעיונות מורכבים, ללמוד מהר וללמוד מן הניסיון."

ראשיתו של מבחן המשכל – אלפרד בינה [1905] ותיאופיל סימון האמינו, כי מדידת כישוריו האינטלקטואליים של הילד חיונית לתכנון תוכנית הוראה. כדי לכמת ביצוע אינטלקטואלי חיבר בינה בעיות מותאמות לגיל, או פריטי מבחן, שהתשובות שענו עליהן ילדים רבים אפשרו השוואה; כאלה שניתן לנקדן באופן אובייקטיבי כנכונות או שגויות, מגוונות בתוכנן, שלא הושפעו במידה ניכרת מהסביבות השונות של הילדים; בעיות שמדדו שיפוט והסקת מסקנות ולאו דווקא שינון. בוצעה השוואה בין ביצועיו של כל ילד לבין הממוצע של כל הילדים האחרים בני גילו. ללא קשר לגיל הכרונולוגי נקבע גיל שכלי – שהגיל הממוצע שבו השיגו ילדים נורמאלים ציון מסוים. אחת מתוצאות תכנית מבחנים רחבת היקף זו הייתה ההכרה של הציבור האמריקני ברעיון שלפיו מבחני משכל יכולים להבחין בין בני אדם.

מבחני מנת משכל – מנת המשכל הייתה מדד מספרי מתוקנן של משכל [IQ]. שתי משפחות של מבחנים כאלו: סולם סטנפורד –בינה וסולם וקסלר. סטנפורד בינה – לואיס טרמן מאוניברסיטת סטנפורד. מנת המשכל הייתה היחס בין הגיל השכלי לגיל הכרונולוגי של הנבדק, כפול מאה. מי שביצועי הגיל השכלי והגיל הכרונולוגי שלהם זהים, יקבלו 100. ציון 100 נחשב מנת משכל ממוצעת. המבחן כולל סדרה של תת מבחנים שכל אחד מהם מותאם לגיל שכלי מסוים. וקסלר – דיוויד וקסלר שאף לתקן את התלות בפריטים מילוליים בהערכת משכל של מבוגרים. אנשים קיבלו אומדן נפרד למנת המשכל המילולית ולמנת המשכל הלא מילולית שלהם. כיום נמצאת השימוש המהדורה השלישית של מבחן זה. יש בו 14 תתי מבחנים. מתקבלים 3 ציונים: מנת משכל מילולית, מנת משכל ביצועית וציון מנת משכל כולל.

ציוני משכל קיצוניים

פיגור שכלי ולקויות למידה – כדי להיחשב כבעל פיגור שכלי צריך אדם להראות גם מגבלות ביכולתו להשתמש במיומנויות הסתגלות למטלות היום יום שלו. (עמ' 454 – טבלה 9.2) פיגור שכלי יכול לנבוע מכמה גורמים: תסמונת דאון (חומר גנטי עודף בכרומוזום ה-21) פנילקטונוריה. תורשה גנטית ממלאת, כפי הנראה, תפקיד רק בטווח שנקרא בעבר בשם פיגור קל. צורות חמורות יותר של פיגור שכלי מופיעות, כנראה, בעקבות התרחשויות גנטיות לא נורמאליות ובלתי צפויות בהתפתחות היחיד והן אינן עוברות בתורשה. נשים הרות הסובלות ממחלות דוגמת אדמת או עגבת מסתכנות בלידת ילדים בעלי פיגור שכלי. כמו כן נשים הצורכות סמים או אלכוהול. בני אדם המציגים פער גדול בין הישגיהם לבין מנת המשכל שלהם עשויים להיות מאובחנים כבעלי לקות למידה, כאשר נשללים גורמים כמו מוטיבציה, בעיה גופנית או הוראה בינונית.

מחוננות – ציון מנת משכל העולה על 130. ע"פ ג'וזף רנזולי מחוננים מתאפיינים ביכולת, יצירתיות ומחויבות בביצוע מטלות. ילדים מכוננים הם מופנים יותר, ומסתגלים טוב יותר מאשר שאר האוכלוסייה.

תיאוריות משכל

תיאוריות פסיכומטריות של משכל– האם מבחנים אלה משקפים את כל היכולות שמהן מורכבת המשכל של כל אחד מאיתנו? פסיכומטריקה היא ענף בפסיכולוגיה המתמחה בבחינה שכלית על כל היבטיה, לרבות הערכת האישיות, מדידת המשכל ומדידת כושר הביצוע. התיאוריות ההן בוחנות את הקשרים הסטטיסטיים בין מדדים שונים של יכולת, ומקישות על טיבו של המשכל האנושי. הטכניקה הנפוצה ביותר נקראת ניתוח גורמים, הליך סטטיסטי המאתר מספר קטן יותר של ממדים, אשכולות או גורמים בתוך מערך רחב יותר של משתנים בלתי תלויים. מטרת ניתוח הגורמים לזהות את המדדים הפסיכולוגיים הבסיסיים של המושג הנחקר.

צ'רלס ספירמן – גילה כי קיים מתאם גבוה ברמת הביצוע של אדם, על פי מגוון של מבחני משכל. הוא הסיק כי קיים משכל כללי, גורם G, המונח בבסיס כל ביצוע מבוסס אינטליגנציה. [האיזורים במוח, שבהם לבני אדם שקיבלו ציונים גבוהים יחסית במשכל כללי הייתה יותר רקמת מוח מאשר לבני אדם שקיבלו ציונים נמוכים יחסית, מוצגים באיור בעמ' 458]. ריימונד קאטל – קבע כי אפשר להפריד משכל כללי לשני מרכיבים בלתי תלויים יחסית: משכל מגובש ומשכל נזיל. משכל מגובש הוא הידע שאדם כבר רכש והיכולת לעבד ידע זה. משכל כזה נמדד באמצעות מבחני אוצר מילים, חשבון וידע כללי. משכל נזיל הוא היכולת לראות יחסים מורכבים ולפתור בעיות. ג"פ גילפורד – מודל האינטלקט שלו מציג שלושה מאפיינים של מטלות אינטלקטואליות: התוכן או סוג המידע; התוצר או הצורה שבה המידע מוצג; והפעולה או סוג הפעולה השכלית המבוצעת. קיימים במוגדל 5 סוגי תוכן, שישה סוגי תוצרים וחמישה סוגי פעולות (עמ' 459).

תיאוריית שלושת רכיבי המשכל של סטרנברג -  כל אחד משלושת רכיבי המשכל: האנליטי, היצירתי והמעשי מייצג דרך שונה של אפיון ביצוע יעיל. משכל אנליטי מספק את המיומנויות הבסיסיות לעיבוד מידע שאנו מיישמים במטלות המוכרות הרבות שחיי היום יום מציבים בפנינו. שלושה רכיבים מרכזיים לעיבוד מידע: 1. רכישת רכיבי הידע, ללימוד עובדות חדשות; 2. רכיבי ביצוע, לאסטרטגיות ולטכניקות של פתרון בעיות; 3. רכיבים מטה –קוגניטיביים, לבחירת אסטרטגיות ולניטור ההתקדמות לקראת פתרון מוצלח. משכל יצירתי הוא היכולת להתמודד עם שני מצבים מנוגדים: מצד אחד בעיות חדשות ומצד שני פתרון בעיות שגרתיות ביותר. משכל מעשי בא לידי ביטוי בניהול ענייני היום יום. הוא מערב את יכולתנו להסתגל להקשרים חדשים ושונים, לבחור את ההקשרים הנאותים ולעצב את הסביבה שלנו ביעילות כדי שתתאים לצרכינו.

תיאוריית ריבוי סוגי המשכל של גרדנר ומשכל רגשי – גרדנר זיהה 9 סוגי משכל (עמ' 462). הוא סבר כי החברה המערבית מקדמת את שני סוגי המשכל הראשונים (לוגי –מתמטי ולשון) ואילו חברות לא מערביות מעריכות, לעיתים קרובות, סוגי משכל אחרים (כגון מוסיקלי, מרחבי). תיאוריית ריבוי סוגי המשכל של גרדנר דורשת לצפות באדם ולהעריכו במגוון מצבי חיים, לצד אותם פרקי חיים קטנים המוצגים במבחני המשכל המסורתיים. בשנים האחרונות התחילו לחקור את המשכל הרגשי המוגדר כבעל 4 רכיבים עיקריים: היכולת לתפוס, להעריך ולבטא רגשות בדייקנות, להשתמש ברגשות כדשי לסייע לחשיבה, להבין ולנתח רגשות ביעילות, ולווסת את הרגשות כדי לקדם צמיחה רגשית ושכלית. רגשות יכולים לסייע לחשיבה להיות מושכלת יותר. אנשים שהמשכל הרגשי שלהם מאפשר להם לחוות פחות מצוקה ויותר מצב רוח טוב הם בעלי סיכויים גבוהים יותר להצלחה.

הפוליטיקה של המשכל

תולדות ההשוואה בין הקבוצות – בארצות הברית משתמשים לעיתים קרובות בהשוואות אתניות –גזעיות כדי להוכיח נחיתות גנטית מולדת של חברי קבוצות מיעוט. ב1924 העביר הקונגרס את חוק הגבלת ההגירה, שלפיו חייבים המהגרים לעבור מבחני משכל. בנתוני מבחן זה השתמשו כדי לקבוע שלפיו המהגרים מדרום אירופה נחותים מבחינה גנטית לעומת בני הגזעים של צפון אירופה ומערבה. הפסיכולוג הנרי גודרד בתחילת המאה ה-20 גם הוסיף עם חסידיו לתערובת החסרונות המתקשרים למנת משכל נמוכה גם היעדר ערך מוסרי, לקות שכלית והתנהגות חברתית בלתי מוסרית.

תורשה ומנת משכל – כיצד יכולים חוקרים להעריך את המידה שבה התורשה קובעת את המשכל? אומדן התורשתיות של תכונה מסוימת, דוגמת משכל, מבוסס על שיעור השונות של אותה התכונה בציוני מבחן, שאפשר לייחסו לגורמים גנטיים. זה נעשה באמצעות השוואה בין בני אדם בדרגות שונות של חפיפה גנטית. חוקרים שסקרו את מגוון המחקרים על התורשתיות של המשכל הגיעו למסקנה כי כ-50% מן השונות בציוני מנת משכל נובעים מהמטען הגנטי. על אף אומדני התורשתיות הגבוהים, איננו יכולים לקבוע את התרומה הגנטית הספציפית למנת המשכל של כל פרט או לציונים הממוצעים של קבוצות. בעובדה שלפיה במבחן מנת משכל קבוצת גזע אחת, או קבוצה אתנית, מקבלת ציונים נמוכים מקבוצה אחרת אינה מעידה כי מקור ההבדל בין הקבוצות הנו גנטי. אין בתורשה לבדה הסבר מספק להבדלים במנת המשכל בין קבוצות שונות.

סביבה ומנת משכל – לתנאי סביבה חייבת להיות השפעה על מנת המשכל; אפילו ילדים באותה מסגרת משפחתית אינם חולקים בהכרח אותה סביבה פסיכולוגית מכריעה. קשה לומר בפועל אילו סוגים של תנאי סביבה – תשומת לב, לחץ, עוני, בריאות, מלחמה וכדומה – משפיעים על מנת המשכל בפועל. המנבאים הטובים ביותר למנת משכל של ילדים במחקר היו המעמד החברתי –כלכלי ורמת ההשכלה של האם. מדוע המעמד החברתי משפיע? בריאות לקויה במהלך ההיריון, משקל לידה נמוך, תזונה לקויה, הליכה לבית הספר רעבים הגורמת לקשיי ריכוז.

תרבות ותקפותם של מבחני משכל – ציוני רמת משכל הם מנבאים תקפים לציונים בבית הספר, למעמד תעסוקתי ולרמת הביצוע בסוגים רבים של עבודות. בעלי ציוני מנת משכל גבוהים יותר יחוו הצלחות רבות יותר, המוטיבציה שלהם תתחזק, ותיווצר אופטימיות לגבי סיכויי ההצלחה. עובדה מדאיגה במבחני משכל היא ההטיות בעד או נגד בני אדם מתרבויות שונות. יש שאלות אשר אינן תקפות ולא הוגנות בעבור קבוצות של מיעוטים, צורות רבות של מבחנים ואופני בחינה עשויים שלא להלום מושגים של משכל או של התנהגות נאותה בתרבות מסוימת. הביצוע של בני אדם במבחני יכולת מושפע מאיום הסטריאוטיפ – האיום שלפיו יחשוש הפרט מחיזוק הסטריאוטיפים השליליים של קבוצתו.

יצירתיות היא יכולתו של הפרט לייצר רעיונות או תוצרים, שהם גם חדשניים וגם הולמים את הנסיבות שבהן נוצרו. רבים מאמינים כי יש קשר אמיץ בין משכל ליצירתיות. רמה מסוימת של משכל מספקת לאדם הזדמנות להיות יצירתי, אך הוא אינו מנצל אותה תמיד.

הערכת יצירתיות והקשר למשכל – כיצד אפשר לדרג אנשים כיצירתיים או כלא יצירתיים? גישות רבות מתמקדות בחשיבה מסתעפת, המוגדרת ככישרון לייצר מגוון פתרונות לא שגרתיים לבעיה: שטף – המספר הכולל של רעיונות מובחנים; ייחודיות – מספר הרעיונות שאיש, חוץ מן הנבחן, לא העלה במדגם המתאים; נדירות – מספר הרעיונות שהעלו לא פחות מ5% מן המשתתפים במדגם. כאשר מעריכים יצירתיות באופן זה, המבחן מספק מדד ביצוע המאפשר למצוא את המתאם בינו לבין מדדים אחרים.

מקרים קיצוניים של יצירתיות – יש בני אדם יוצאי דופן, שרמת היצירתיות שלהם כמעט חורגת מסולם ההערכה. אנשים יצירתיים מאוד מוכנים ללכת ל"מחוזות לא נודעים" – דגם נטילת הסיכונים. אנשים יצירתיים מתאפיינים בשנים הארוכות שהם מייחדים להתמחות בנושאים שבהם יצטיינו; אנשים יצירתיים מאוד משקיעים במטלות שלהם בשל ההנאה והסיפוק שהם שואבים מן התוצרים של מטלות אלה.

לרעיון שלפיו יצירתיות חריגה קשורה קשר אמיץ לשיגעון יש היסטוריה ארוכה. בזמנים יותר מודרניים טען קרפלין כי תקופות המאניה של אנשים הסובלים מ"אי שפיות מאנית דפרסיבית" או מהפרעה דו קוטבית, מאפשרות זרימה חופשית של תהליכי מחשבה, המסייעים בקידום יצירתיות עצומה. סקירת הספרות מראה כי קיים קשר חלש בין צורות מסוימות של מחלת נפש לבין יצירתיות. מתאם זה אינו מציין אם קיים קשר סיבתי. ייתכן כי צורות מסוימות של מחלת נפש מאפשרות לאנשים להיות יצירתיים יותר; ייתכן כי המאמץ הכרוך היצירתיות חריגה מגביר את הסיכון ללקות במחלת נפש. ייתכנו גם מאפיינים מסוימים במוחם של אנשים הגורמים להם להיות יצירתיים מאוד וכן בעלי נטייה חזקה יותר לחלות במחלת נפש – בלי קשר סיבתי בין התופעות.

הערכה וחברה – מטרתה העיקרית של הערכה פסיכולוגית היא להעריך אנשים באופן מדויק, המשוחרר ככל האפשר משגיאות ומשיפוט של המעריכים. מטרה זו מושגת באמצעות המרת השיפוט למדדים אובייקטיביים, שנבנו בקפדנות ופתוחים להערכה ביקורתית. אין בפסיכולוגיה תחום המעורר יותר מחלוקות מן ההערכה.

סוגיות אתיות: 1. המחירים או התוצאות השלישיות עלולים להיות חמורים בעבור נבחנים מסוימים יותר מאשר אחרים.  החוקר וויליאם בנקס סבור כי זוהי אסטרטגיה שנוקטים בה איגודי העובדים כדי למנוע מבני מיעוטים נגישות למשרות. לעיתים נכשלים בני המיעוטים במבחנים כיוון שהציונים שלהם מוערכים ביחס לנורמות בלתי הולמות. 2. התפקיד שהבחינה ממלאת בעיצוב החינוך של התלמידים: המשקל הרב הניתן לציוני מבחנים בקבלת החלטות הוביל לגילוי תרמית שערורייתיים במחוזות חינוך אחדים בארה"ב. נסיבות אלה ממחישות באיזו מידה יכול הנזק להיות גדול כאשר ציוני בחינה הופכים להיות חשובים יותר מן החינוך. 3. התוויות הבלתי הפיכות שעלולות להיות מוצמדות לנבחנים בעטיין של תוצאות המבחן. תוויות אלה עלולות להפוך למחסומים העוצרים התקדמות, שכן אנשים הסבורים שהאיכויות השכליות והאישיות שלהם קבועות ובלתי ניתנות לשינוי.

לנטייה לתת לציוני מבחן מעמד מקודש יש השלכות חברתיות ואישיות כאחד: בני אדם מתחילים לחשוב על האבנורמליות של פרטים מסוימים במקום לחשוב על מערכות חינוך החייבות להתאים את תכניות הלימודים לכל הלומדים.