מבוא לפסיכולוגיה - פרק 14 - הפרעות פסיכולוגיות

פרק 14 – הפרעות פסיכולוגיות

46.4% מכלל בני 18 ומעלה בארה"ב סובלים מהפרעה פסיכולוגית בזמן כלשהו בחייהם.

טבען של הפרעות פסיכולוגיות – תפקוד פסיכו-פתולוגי נוגע לשיבושים בתהליכים רגשיים, התנהגותיים או מחשבתיים הגורמים למצוקה אישית או החוסמים את יכולת האדם לממש מטרות חשובות. פסיכולוגיה אבנורמלית היא תחום במחקר הפסיכולוגי, העוסק באורח הישיר ביותר בהבנת טבען של פתולוגיות בתודעת האדם, במצב רוחו ובהתנהגותו.

מהו אבנורמלי? – שבעה קריטריונים שאפשר להשתמש בהם כדי לתייג התנהגות כאבנורמלית: 1. מצוקה או אי יכולת. 2. התנהגות לא מסתגלת. 3. התנהגות אי –רציונאלית. 4. התנהגות לא צפויה. 5. התנהגות לא מקובלת  ונדירה מבחינה סטטיסטית. 6. אי נוחות הצופה. 7. הפרת אמות מידה מוסריות. ככל שהקריטריונים קיצוניים ושכיחים יותר אצל הפרט מתחזק ביטחוננו כי הם אכן מעידים על מצב אבנורמלי. שום קריטריון יחיד לבדו, אינו מהווה תנאי מספיק המבחין בין כל מקרי ההתנהגות האבנורמלית לבין וריאציות נורמאליות של התנהגות.

בעיית האובייקטיביות – חוקרים רבים שמים להם למטרה להגיע לשיפוט אובייקטיבי בלא כל הטיה. משמעות ההתנהגות נקבעת במשותף ע"י התוכן וההקשר שלה. בעיני הפסיכיאטר תומס סאס מחלות נפש אינן קיימות כלל – זהו "מיתוס".

סיווג הפרעות פסיכולוגיות – אבחון פסיכולוגי הוא התווית שמצמידים לאבנורמליות באמצעות מיון וקטלוג דפוס התנהגות גלויה לפי שיטת אבחון מוסכמת. הראיות לאבחון נשענות על הפרשנויות הניתנות לפעולותיו של אדם. כדי להיות יעילה על שיטת האבחון לספק את שלושת היתרונות האלה: שפה מקוצרת ומסוכמת, הבנת הסיבתיות (מדוע יש לפרש דפוסים מסוימים של סימפטומים כעדות להפרעות ספציפיות העומדות בבסיסם), תכנית טיפול.

מבט היסטורי על סיווג – בני אדם הגיבו בעבר בתוקפנות ובתקיפות על כל התנהגות שנתפסה בעיניהם כמוזרה או כלא נורמאלית. עד שלהי המאה ה-18 נתפסו חולי נפש בחברה המערבית כיצורים נטולי בינה, שהדרך היחידה להשתלט עליהם הייתה כבילה בשלשלאות ועונשים גופניים. פיליפ פ' ניסה לפתח שיטת סיווג של קשיים פסיכולוגיים על בסיס הרעיון, שלפיו הפרעות חשיבה, מצב רוח והתנהגות דומות באופנים רבים למחלות גופניות, אורגניות. אמיל קרפלין יזם את יצירת מערכת הסיווג המקיפה הראשונה של הפרעות פסיכולוגיות.

DSM-IV-TR – המדריך לאבחון ולסטטיסטיקה של הפרעות נפש. הוא מדגיש את תיאור דפוסי הסימפטומים ואת מהלך ההפרעות ולאו דווקא את התיאוריות האטיולוגיות או האסטרטגיות לטיפול. כדי לעודד מטפלים לשקול גורמים פסיכולוגיים, חברתיים וגופניים העשויים להתקשר להפרעות פסיכולוגיות, הוא משתמש הממדים או בצירים, המציגים מידע על כל הגורמים האלה. לעיתים קרובות אדם לוקה במהלך חייו ביותר מהפרעה אחת בו בזמן, תופעה הידועה בשם תחלואה כפולה.

התפתחות קטגוריות האבחון – בכל מהדורה חדשה של DSM הוצאו מקצת קטגוריות האבחון והיתוספו אחרות. מבקרי המהדורות הראשונות מתחו ביקורת על העובדה, שלא ייחדו בהן מקום להשפעת השונות התרבותית על היקף ההפרעות הפסיכולוגיות.

האטיולוגיות של פסיכופתולוגיה – אטיולוגיה היא מושג המתאר את הגורמים לבעיות נפשיות ורפואיות, או התורמים להתפתחותן.

גישות ביולוגיות – אפשר לייחס הפרעות פסיכולוגיות ישירות לגורמים ביולוגיים. אבנורמליות מבנית במוח, תהליכים ביוכימיים והשפעות גנטיות. שינויים קלים ביותר בשליחים הכימיים במוח עשויים לגרום להשפעה של ממש.

גישות פסיכולוגיות – שורשי הפרעות אלה נעוצים בניסיון אישי, בטראומות, בקונפליקטים ובגורמי סביבה. הגישה הפסיכודנמית: הפרעות פסיכולוגיות רבות הן לא יותר מאשר הרחבת תהליכים "נורמאליים" שכל בני האדם חווים – תהליכים של קונפליקט נפשי והגנה של האני. שימוש יתר בהגנות עלול לגרום לתפיסה מעוותת של המציאות או להתנהגויות של הכשלה עצמית. הגישה ההתנהגותית: התנהגויות אבנורמליות נרכשות באותה הדרך שבה נרכשות התנהגויות בריאות – באמצעות למידה וחיזוק. סימפטומים של הפרעות מתעוררים כיוון שהאדם למד צורות התנהגות לא יעילות או כאלה המכשילות אותו. הגישה הקוגניטיבית: תוצאה של עיוותים בתפיסת המציאות של מצב מסוים, תהליכי הסקה לקויים או פתרון בעיות כושל. הגישה החברתית –תרבותית: הנסיבות התרבותיות הספציפיות של חייו מגדירות לאדם סביבות המסייעות להתעוררות סוגים או תת סוגים של פסיכופתולוגיות.

הפרעות חרדה

הפרעת חרדה כללית – כאשר אדם חרד או מוטרד מרבית הזמן במשך שישה חודשים לפחות, בלא כל סכנה נראית לעין. האופן שבו מתבטאת החרדה, הסימפטומים הספציפיים, שונה מאדם למשנהו, אך נדרשים לפחות שלשוה סימפטומים אחרים כדי לאבחן הפרעת חרדה כללית.

הפרעת פאניקה – הלוקים בהפרעת פאניקה חווים התקפי פאניקה חמורים, בלתי צפויים, היכולים להימשך דקות אחדות בלבד. כ-4.7% מכלל המבוגרים בארה"ב חוו הפרעת פאניקה. יש לציין אם היא כוללת במקביל גם אגורפוביה (פחד קיצוני מפני מקומות מציבוריים או שטחים פתוחים שקשה או מביך להימלט מהם).

פוביות – אדם הלוקה בפוביה סובל מפחד מתמשך ובלתי רציונאלי מעצם כלשהו, מפעולה או ממצב ספציפי. פוביות פוגעות ביכולת ההסתגלות, גורמות למצוקה ניכרת ומעכבות פעולות הנדרשות לצורך מימוש מטרות. פוביה חברתית היא פחד עקשני ובלתי רציונאלי המתעורר בשל ציפייה למצב שבו יהיה אפשר לצפות בפרט בפרהסיה. אדם הלוקה בפוביה חברתית פוחד שמא יתנהג באופן מביך. פוביות ספציפיות הן תגובה לסוגים שונים של עצמים או של מצבים.

הפרעת טורדנות כפייתית – מחשבות טורדניות הן דימויים או דחפים החוזרים ונשנים או נמשכים בעקביות על אף ניסיונותיו של האדם לדכא אותם. אדם חווה אותן כחדירה בלתי רצויה לתודעתו. פעולות כפייתיות הן פעולות החוזרות על עצמן, מכוונות למטרה המבוצעות ע"פ כללים או ע"פ נוהל טקסי בתגובה על טורדנות.

הפרעת עקה פוסט טראומטית – הפרעת חרדה שהלוקה בה חווה שוב ושוב את האירועים הטראומטיים באמצעות זיכרונות מייסרים, חלומות, חזיונות שווא או הבזקים לאחור.

הסיבות להפרעת חרדה

הגישה הביולוגית – ייתכן שהאדם נולד עם נטייה מולדת לפחד מכל דבר אשר התקשר בעבר האבולוציוני למקורות של סכנה חמורה. העובדה שתרופות מסוימות מקלות סימפטומים של חרדות ואילו אחרות יוצרות אותה, יש בה כדי להעיד על תפקידה של הביולוגיה בהפרעות חרדה.

הגישה הפסיכו דינמית – סימפטומים של הפרעות חרדה נובעים מקונפליקטים או מפחדים נפשיים המונחים בבסיסם. בהפרעות טורדנות כפייתית, ההתנהגות הטורדנית נראית כניסיון להתיק את החרדה שנוצרה ע"י תשוקה או קונפליקט מאיימים, אולם מעוררי פחד רב ביותר, אל מושא הטורדנות.

הגישה ההתנהגותית – עצם או מצב שהיה נייטרלי נעשה גירוי לפוביה כאשר הוא מזווג לחוויה מפחידה. פוביות ממשיכות להישמר בשל הפחתת החרדה המתרחשת בעקבות התרחקותו של הפרט מן הסיטואציה המפחידה.

הגישה הקוגניטיבית – אדם עשוי להפריז בהערכת ערכו של איום או במידת ממשותו, או להמעיט בהערכת יכולתו להתמודד עם האיום ביעילות. בני אדם הסובלים מהפרעות חרדה עלולים, לעתים, לפרש את המצוקה שלהם כאות לאסון קרב ובא. בני אדם מסוימים עלולים לחוות התקפי פאניקה כיוון שעוררות גופנית מקבלת אצלם פירוש מפחיד.

הפרעות במצב רוח

הפרעת דיכאון קשה – בני אדם שאובחנו כלוקים בדיכאון נבדלים זה מזה בחומרת הסימפטומים ובמשכם. הפרעת הדיכאון נמצאת במקום השני במונחי המעמסה שהיא מטילה על חיי בני אדם ברחבי כל העולם.

הפרעה דו קוטבית – מאופיינת בתקופות של דיכאון חריף המתחלפות באפיזודות מאניות. אדם החווה אפיזודה מאנית מרגיש, לרוב, התעלות והתרוממות רוח בלתי רגילות ומתנהג בהתאם. ואולם, לעיתים, מצב הרוח השולט הוא רגזנות, בייחוד אם הפרט חש התנגדות כלשהי. באפיזודה מאנית, תחושת הערך העצמי של הפרט "מנופחת", לעיתים קרובות, או שהוא מאמין כי הוא ניחן ביכולות ובכוחות מיוחדים. כשהמאניה מתחילה להתפוגג, על האדם להתמודד עם הנזקים והמצבים הלא נעימים שיצר בעת ההשתוללות. יוצא אפוא שלאחר אפיזודות מאניה מגיעות כמעט תמיד תקופות של דיכאון עמוק.

סיבות להפרעות במצב הרוח

הגישה הביולוגית – מצבים שונים במוח מונחים בבסיס שני הקצוות הקיצוניים של הפרעה דו קוטבית. עם זאת, המנגנונים הביוכימיים המדויקים של הפרעות במצח הרוח טרם נתגלו.

הגישה הפסיכו דינמית – קונפליקטים בלתי מודעים ורגשות עוינות, שמקורם בשנות הילדות המוקדמות, נתפסים כמי שממלאים תפקיד מרכזי בהתפתחות הדיכאון.

הגישה ההתנהגותית – תחושות דיכאון נוצרות מכיוון שהפרט אינו מקבל די חיזוקים מן הסביבה וחווה עונשים רבים בעקבות אבדן או שינויים מרכזיים בחייו. אנשים בדיכאון נוטים להפחית מערכו של משוב חיובי ולהפריז בערכו של משוב שלילי.

הגישה הקוגניטיבית – מערכים קוגניטיביים שליליים – דפוסים של "מערכת" תפיסת העולם – גורמים לבני אדם לתפוס באופן שלילי אירועים מחייהם. דיכאון נובע מן האמונה שלפיה לאדם יש מעט שליטה, אם בכלל, על אירועים מרכזיים בחייו. ארון בק פיתח את התיאוריה של מערכים קוגניטיביים: השילוש הקוגניטיבי: דעה שלילית על עצמם, דעה שלילית על התנסויותיהם בהווה ודעה שלילית על העתיד. דפוס חשיבה שלילי זה מעיב על כל חוויותיהם ויוצר את הסימפטומים האופייניים האחרים של דיכאון. (שיתוק הרצון) מרטין זליגמן הוא חלוץ גישת סגנון ההסבר: חוסר אונים נרכש בו מובחנים 3 סוגים של חסר. מוטיבציוני, רגשי וקוגניטיבי. אנשים דיכאוניים שרויים במצב של חוסר אונים נרכש. אנשים הלוקים בהפרעת דיכאון קשה מתקשים בזכירת אירוע משמח בחייהם.

הבדלי מגדר בדיכאון – נשים לוקות בדיכאון פי שניים מן הגברים. נשיים חוות יותר אירועים שליליים וגורמי עקה בחייהן מאשר גברים. חיי נשים מספקים יותר סוגי התנסויות, היוצרות את התשתית לדיכאון חמור. כאשר נשים חוות עצב הן נוטות לחשוב על הסיבות האפשריות לתחושותיהן ועל השלכותיהן. העיסוק במצב הרוח השלילי מגביר את המחשבות על אירועים שליליים.

התאבדות – מחקרים מלמדים כי מקרי התאבדות רבים נעשים ע"י מי שסובלים מדיכאון. מספר ניסיונות ההתאבדות של נשים גבוה פי שלושה מזה של גברים. התאבדות של בני נוער אינה פעולה אימפולסיבית, אלא השלב הסופי של תקופה המלווה בסערת רגשות פנימית ובמצוקה נראית לעין. הסכנה שצעירים וצעירות לסביות והומוסקסואלים יתאבדו גדולה יותר מן הסכנה האורבת למתבגרים אחרים.

הפרעות אישיות – הפרעת אישיות היא דפוס קבוע, נוקשה, בלתי סתגלני של תפיסה, חשיבה או התנהגות. דפוסים אלה עלולים לפגוע פגיעה חמורה ביכולתו של אדם לתפקד בסביבה חברתית או במקום עבודתו ולגרום למצוקה ניכרת.

הפרעת אישיות אנטי –חברתית – מאופיינת בדפוס מתמשך של התנהגות חסרת אחריות או מפרת חוק, הפוגעת בנורמות חברתיות. היא קיימת, לעיתים קרובות, לצד פתולוגיות אחרות.

גורמים להפרעת אישיות אנטי חברתית – לנטייה לגלות אדישות חסרת רגש כלפי הזולת יש מרכיב תורשתי חזק.

הפרעות סומטופורמיות והפרעות של ניתוק

הפרעות סומטופורמיות – חולה במחלות גופניות או מתלונן על סימפטומים של מחלות פיזיות, שאי אפשר להסבירן במלואן על סמך מצבו הרפואי הממשי. בני אדם הלוקים בהיפוכונדריה מאמינים שהם חולים במחלה גופנית אף על פי שהרופא המטפל בהם מתחייב בפניהם שאינם חולים. גם אם הם בריאים, הם עלולים לפחד בלי הרף אם הם עתידים לחלות. הלוקים בהפרעת סומטיזציה מאופיינים בהיסטוריה ארוכה של תלונות גופניות במשך שנים רבות. על תלונות אלה לכסות קטגוריות רפואיות אחדות. הפרעת המרה מאופיינת באיבוד התפקוד המוטורי או החושי שאי אפשר להסבירו בנזק למערכת העצבים או בנזק גופני אחר. התפרצות הסימפטום הגופני חייבת לבוא בעקבות גורמים פסיכולוגיים.

הסיבות להפרעות סומטופורמיות – בני אדם החווים רמת חרדה גבוהה לגבי בריאותם מתקשים לנתק את הקשב שלהם אפילו ממילים כמו סרטן, גידול ושבץ. המיקוד ההדוק בסימפטומים ובמחלות תורם להיווצרות מעגל קסמים: לעקה ולחרדה יש תוצאות גופניות, שהאדם עשוי להרגיש כסימפטומים של מחלה.

הפרעות ניתוק – הפרעה בשילוב הזהות, הזיכרון והתודעה. האדם מוותר על העקביות ועל ההמשכיות שהן בעלות ערך, כדי להימלט מן הקונפליקטים שלו; במובן מסוים, הוא מתכחש לחלק מעצמו. הפרעת זהות מנותקת, שנקראה בעבר בשם הפרעת אישיות מרובה – קיימות באדם שתי אישויות מובחנות או יותר. כל אחת מן האישויות מנוגדת בדרך משמעותית כלשהי לעצמי המקורי.

הסיבות להפרעות של ניתוק – אישויות מרובות מתפתחות כדי לשרת תפקיד החיוני להישרדות. פסיכולוגים רבים מטילים ספק באבחונה של הפרעת זהות מנותקת. אין בנמצא נתונים מוצקים על שכיחות הפרעה זו.

הפרעות סכיזופרניה – הפרעת סכיזופרניה היא צורה קשה של הפרעה פסיכולוגית, שבה נראה כי האישיות מתפוררת, החשיבה והתפיסה מעוותות והרגשות קהים. המחלה היא מאסר עולם, בלא סיכוי לחנינה. סכיזופרניה היא נדירה יחסית. בעולם הסכיזופרניה, החשיבה נעשית לא הגיונית, מופיעים חזיונות שווא, מחשבות שווא נפוצות גם הן; השפה עלולה להפוך מבולבלת, ההתנהגות הפסיכו מוטוריות עלולה להיות לא מאורגנת והיציבה עלולה להפוך לנוקשה.

סכיזופרניה לא -מאורגנת – אדם מציג דפוסי חשיבה בלתי ברורים והתנהגות מוזרה ובלתי מאורגנת ביותר, ושטיחות רגשית או כזו שאינה תואמת את הסיטואציה.

סכיזופרניה קטטונית – שיבוש בפעילות המוטורית. הסובל יכול להישאר חסר תנועה במשך זמן ממושך, לעיתים קרובות בתנוחה מוזרה, לא להגיב למתרחש בסביבתו.

סכיזופרניה פרנואידית – מחשבות שווא של רדיפה, גדלות וקנאה.

סכיזופרניה לא מובחנת – אפשר למצוא שפע מאפיינים: מחשבות שווא, דיבור לא ברור והתנהגות לא מאורגנת, התואמת את הקריטריונים של יותר מסוג אחד.

סכיזופרניה שרידית – סבל בדרך כלל בעבר מאפיזודה חריפה של סכיזופרניה, אך בהווה אינו סובל מסימפטומים בולטים. מחלתו נמצאת בנסיגה או לא פעילה.

הסיבות לסכיזופרניה  

גישות גנטיות - יש לה נטייה לעבור בתורשה. למרות קיומו הוודאי של קשר חזק בין דמיון גנטי לבין הסיכון ללקות בסכיזופרניה, הוא נמוך מ-50%. יש צורך גם בתנאי סביבה כדי שההפרעה תתפרץ.

תפקוד המוח וסמנים ביולוגיים – מבני המוח שהנוזל המוחי –שדרתי זורם דרכם מוגדלים בקרב הלוקים. האזורים באונת המצח והרקה שבקליפת המוח דקים יותר. חוקרים ממשיכים להוסיף על רשימת הסמנים הביולוגיים של סכיזופרניה.

יחסי גומלין במשפחה – חוקרים מקווים לזהות נסיבות סביבתיות המגבירות את סבירות הופעת הסכיזופרניה. חוקרים עדיין אינם בטוחים אם דפוסי משפחה חריגים הם סיבה לסכיזופרניה, תגובה לבן המשפחה המפתח סימפטומים של סכיזופרניה או שניהם גם יחד.

הפרעות פסיכולוגיות בילדות

הפרעות קשב וריכוז – על ילדים המאובחנים כלוקים בהפרעה זו להראות דרגת חוסר קשב שאינה תואמת את רמת התפתחותם, והיפראקטיביות –אימפולסיביות שגם אינה תואמת את שלב התפתחותם. יש החוששים כי להפרות משמעת נורמאליות של ילדים תוצמד תווית של אבנורמליות.

הפרעת אוטיזם – ילדים שיש להם הפרעת אוטיזם מגלים שיבוש חמור ביכולתם ליצור קשרים חברתיים. התפתחות הדיבור שלהם מאוחרת והם יגלו עניין מועט מאוד בסביבתם. לאוטיזם יש יסוד תורשתי חזק. מוחם של הלוקים באוטיזם גדל מהר יותר ממוחם של בני גילם. המחקר מלמד כי הלוקים באוטיזם חסרים את היכולת לפתח את ה"תיאוריה של התודעה", שבלעדיה קשה לבסס קשרים חברתיים.

התווית השלילית של מחלת נפש – לעיתים קרובות מדביקים לבני אדם הלוקים בהפרעות פסיכולוגיות תווית של סוטים. אם 46.4$ מכלל הבוגרים בארה"ב מדווחים כי חוו הפרעה פסיכולוגית כלשהי, הרי שמחלת נפש, סטטיסטית, היא נורמאלית למדי. חוקרים תיעדו דרכים של ההשפעה השלילית שיש לתווית השלילית על חיי בני אדם. ממחקרים עולה, כי עמדותיהם של בני אדם שהיה להם מגע קודם עם חולי נפש מושפעת פחות מתוויות.